אירנה סנדלר: ביוגרפיה של מלאך פולני

בשנת 1939 פלשה גרמניה לפולין. במהלך תקופה זו עבדה אירנה סנדלר כאחות במחלקה לרווחה בוורשה. סנדלר הייתה דיסקרטית ואמיצה, שכן היא הצילה את חייהם של יותר מ-2500 ילדים במהלך הסכסוך המזוין. עם זאת, עברו שנים רבות עד שעובדה זו נודעה. עם זאת, דברים השתנו בשנת 1999, כאשר קבוצת סטודנטים מאירופה גילתה את הגיבורה הזו בזמן שחקרה על השואה.

איש לא ידע על סיפורה של אירנה סנדלר במשך כמעט חצי מאה. עד אז היא לא הייתה מוכרת מחוץ לפולין. אפילו התקשורת או ההיסטוריונים של מדינתה לא הזכירו את שמה. למעשה, על פי חלקים ממחקרים מסוימים, עבודתה נמחקה מספרי ההיסטוריה בשל כל שנות הערפול הקומוניסטי.

שנים מוקדמות

יתר על כן, אף אחד מעולם לא התעמק בחייה המוקדמים. עם זאת, ידוע שאביה היה רופא כפרי שמת כשהייתה בת שבע. מעניין שהוא החדיר לאירנה את הערכים שהובילו אותה להציל אלפי חיי אדם. אפשר לומר שהיא ירשה את האומץ הרב של אביה. למעשה, היא תמיד זכרה שני כללים שהוא תמיד פעל לפיהם בחייו. קודם כל, תמיד לעזור למי שצריך. שנית, פעל למען טובת הקהילה. מסיבה זו, האישה הזו הגבילה את עצמה למלא את עבודתה ולעזור לסובבים אותה ותמיד הייתה דיסקרטית.

אירנה סנדלר נולדה ב-1910 בוורשה, פולין. מאז שהייתה צעירה מאוד חשה אהדה לאוכלוסייה היהודית. זכור כי בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, ממשלת פולין דיכאה אותם על בסיס יומי. כשהחלה את קריירת האחיות שלה, היא הובילה את התיק נגד האפליה שהיו נתונים לה יהודים. כתוצאה מכך היא גורשה מאוניברסיטת ורשה למשך שלוש שנים. למרות זאת, היא הצליחה להשלים את לימודיה.

העבודה ההומניטרית של אירנה סנדלר

ב-1939, בעיצומה של הפלישה הגרמנית לפולין, עבדה אירנה כאחות בוורשה. היא הייתה אחראית על הקנטינות הקהילתיות. יום אחרי יום היא פעלה ללא לאות כדי להקל על סבלם של אלפי אנשים. הודות לה, הקנטינות הללו סיפקו מזון ליתומים, קשישים ועניים. בנוסף, הם תרמו בגדים, תרופות וכסף.

בשנת 1942, בתגובה לגטו הנאצי בוורשה, הצטרף סנדלר לזגוטה, שהייתה מועצה לעזרה ליהודים.

הזוועות שניצבה בפניה מדי יום הדהימו אותה. בגלל כל מה שהתרחש סביבה, היא הציעה למשפחות יהודיות את האפשרות להוציא את ילדיהן מהגטו. כמובן, היא הציעה להם את עזרתה כי בסופו של דבר המטרה שלה הייתה שהם ישרדו את רצח העם. רבות מאותן אמהות קיבלו את עזרתה של אירנה בהתפטרות, למרות שידעו שלעולם לא יראו את ילדיהן שוב. כך החלה עבודתו ההומניטרית של סנדלר.

לצורך פינוי הילדים היא השתמשה בכל תחבולה שבהישג ידה. למען האמת, היא הצליחה להוציא ילדים רבים באמצעות שקיות אשפה, ארונות קבורה, אמבולנסים, או על ידי כך שסיפרה לרשויות שהם חולים בטיפוס.

בטווח של שנה וחצי נעלמו מהגטו יותר מ-2500 ילדים. לשם כך, אירנה השתמשה בהסמכה של משרד הבריאות הפולני מאחר והגרמנים לא העזו לפקח על חולים מחשש להידבקות.

ארכיון השולח

גבורתה נמשכה ברגע שהצליחה להוציא רבים מהילדים מהגטו. המשאלה שהם יוכלו יום אחד לחזור למשפחותיהם הייתה המניע העיקרי שלה. על מנת לעשות זאת היא יצרה קובץ לתיעוד כל ילד ואת זהות המשפחות המארחות. בנוסף, ליתר ביטחון, היא רשמה את כל הנתונים, שמה אותם בצנצנות זכוכית וקברה אותם בגינה.

לא לקח הרבה זמן עד שהנאצים למדו על פעילותה האלטרואיסטית של אירנה. באוקטובר 1943, הגסטפו עצר אותה. למרות העינויים, היא מעולם לא חשפה את פרטי הילדים או את שמות האנשים שעזרו לה. בסופו של דבר, הם דנו אותה למוות. אולם הודות לעזרתו של חייל נאצי היא הצליחה להימלט מהכלא. למרות ששמה נכלל ברשימת ההוצאה להורג, זה לא היווה מכשול עבורה להמשיך בעבודתה, שכן בסופו של דבר היא אימצה זהות בדויה.

לאחר הסכסוך הזה מסרה אירנה סנדלר את רשימת השמות הקבורים בגן לוועדת ההצלה של היהודים שנותרו בחיים. אולם כאשר נעשו ניסיונות לשחרר את הילדים ולהחזירם למשפחותיהם, חלק גדול מהם מתו במחנות ריכוז. לפיכך, הם חיפשו משפחות מאמצות עבור חלקם ובתי יתומים עבור אחרים. These, as a result, were transferred to Palestine little by little.

אירנה סנדלר, פרסים והכרות

אחרי עשרות שנים שאיש לא ידע מה היא עשתה, התצלום שלה סוף סוף פורסם בעיתונים. אנשים רבים זיהו אותה כאחות שהצילה את חייהם. אירנה סנדלר קיבלה, בין היתר, את הפרסים החשובים ביותר בפולין: מסדר הנשר הלבן. ב-2007 היא הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום אך לא זכתה בו. היא נפטרה ב-12 במאי, 2008, בגיל 98.

סנדלר מעולם לא חשבה שהיא תזכה לכבוד על האלטרואיזם שלה, על סבלה בעינויים של הנאצים או על בילתה של עשרות שנים בהטרדה על ידי המשטר הקומוניסטי שאחרי המלחמה. לא היה אכפת לה מההכרה אפילו קצת. עזרה לזולת תמיד הייתה חשובה לה יותר מכל סוג של פרס.