אנדרה גרין והפרקטיקה של פסיכואנליזה
אנדרה גרין היה אחת הדמויות הנודעות ביותר של הפסיכואנליזה בת זמננו. הוא גם היה הפסיכואנליטיקאי הצרפתי המתורגם ביותר והידוע ביותר בעולם. בניגוד לכמה מעמיתיו, גרין זכה להכרה משמעותית בדרום אירופה.
הוא התחיל לעשות לעצמו שם בשנות ה-60 והוא הגיע לשיא הצלחתו בשנות ה-80. למרות שהיה לו בסיס פרוידיאני, במהלך הקריירה המקצועית שלו, גם סופרים כמו לאקאן, וויניקוט וביון השפיעו על עבודתו.
גרין עמד במרכז הוויכוחים הפוסט-פרוידיאניים בעולם הפסיכואנליזה שפרצו לאחר מותו של פרויד. אנדרה גרין הצליח לשמור על עמדה פתוחה ופלורליסטית לאורך כל המחלוקת. כתוצאה מכך, הוא נבחר לנשיא האגודה הפסיכואנליטית של פריז (1986-1989).
חייו המוקדמים של אנדרה גרין
גרין נולד בקהיר שבמצרים בשנת 1927. אביו היה פורטוגלי ואמו ספרדיה. למרות ששניהם היו יהודים ספרדים, הם לא היו אדוקים במיוחד. הוא למד בתיכון צרפתי. כשהיה בן 18, הוא למד על פסיכואנליזה בשיעורי הפילוסופיה שלו.
בערך באותה תקופה הוא פגש את לידיה הררי, שהעבירה לו שיעורים פרטיים והסבירה את המושגים הבסיסיים של התיאוריה של פרויד. היא ביקשה ממנו לקרוא את מבוא לפסיכואנליזה, ספר שבסופו של דבר השתמש בו בבחינה האחרונה שלו בתיכון.
גרין רצה ללמוד פילוסופיה, אבל משפחתו עודדה אותו ללכת בדרך פרגמטית יותר. כתוצאה מכך, הוא החליט בחצי פה ללמוד רפואה. הוא עשה קורס הכנה לבית הספר לרפואה בעיר הולדתו. בשנת 1946, בגיל 19, עזב את צרפת כדי לסיים את לימודיו. גרין אמר פעמים רבות שהוא יודע שיצליח אם יעזוב את הארץ.
עליות וירידות חינוכיות
אנדרה גרין לא התעניין במיוחד ברפואה. למעשה, הוא די לא אהב את תחום הלימוד שבחרו. הוא ראה בחינוך האמצעי להשגת המטרה. מה שהוא הכי שנא היה המנטליות הסגורה והרדיקלית של עולם הרפואה באותה תקופה. בשנה השלישית ללימודי רפואה, הוא עשה התמחות בפסיכיאטריה של ילדים.
הוא גם התחיל להשתתף בשיעורי פסיכיאטריה אצל ד"ר ג'וליאן דה אג'וריאגרה בבית החולים סנט אן. גרין התעניין מאוד בתופעות נפשיות. ב-1953 הוא קיבל עבודה בפסיכיאטריה. הוא היה בחסות הפסיכיאטר הנרי איי, שהיה הספרן ואולי האדם החשוב ביותר בבית החולים.
ב-1956, גרין התחיל את הניתוח הראשון שלו עם מוריס בוב. בערך באותה תקופה, הוא גם פגש את ז'אק לאקאן, שהפך לאחד מעמיתיו הקרובים ביותר. בין 1960 ל-1967, גרין השתתף באופן פעיל במה שלאקאן כינה "החזרה לפרויד", אם כי מעולם לא הסכים לחלוטין עם התיקון הזה.
הדרך שלו
הניתוח הראשון של אנדרה גרין הסתיים קצת לפני מותו של הפסיכואנליטיקאי שלו. זה הוביל אותו לעשות ניתוח חדש עם ז'אן מאלט, שעזר לו להתמודד עם צערו. לאחר מכן, הוא עשה את מה שהוא כינה "ניתוח מפורט" עם קתרין פאראט. החוויה הזו הייתה כל כך מעוררת השראה שהניעה אותו לכתוב את חיבורו בשם "האם המתה" ולחזור למצרים לאחר 40 שנה.
ב-1961, גרין הפך גם לחבר ולחסיד של ויניקוט וביון. קבוצה זו של אנשים משפיעים בחייו נתנה לו השראה להציב את כוונתו לפיתוח תיאוריה של פסיכואנליזה שמתאימה לעידן החדש. בתקופתו של פרויד, הנוירוזה הייתה המוקד השולט. כמעט לכל המטופלים של גרין, לעומת זאת, היו הפרעות אישיות גבוליות.
גרין היה חלק מוויכוח רציני בלב הפסיכואנליזה. באותה תקופה היו שלוש אסכולות מרכזיות - תנועות פוסט-פרוידיאניות - שהתקיימו במחלוקת מתמדת. אלה היו דגם מלאני קליין, דגם ז'אק לאקאן ודגם היינץ הרטמן. גרין הצליח לסנתז את השלושה בצורה הוליסטית.
גרין נתן מבנה ומהות להצעותיו בספרו מפתח רעיונות לפסיכואנליזה עכשווית. הוא גם מוכר בזכות מספר תרומות קליניות חשובות. אוניברסיטת בואנוס איירס העניקה לו תואר כבוד על עבודתו החשובה בתחום הפסיכואנליזה. אנדרה גרין מת בפריז ב-22 בינואר 2012.
