חיים פרסטר: אדם שרימה את המוות
חיים פרסטר הוא לא סלבריטי או אמן מפורסם. עם זאת, האיש הזה בן 97, שהוא תמונת הבריאות ועבד עד גיל 92, הוא מישהו שכולנו יכולים להסתכל עליו. הוא הצליח להביס את הנאצים ולברוח מציפורניהם לא פעם אחת, אלא שמונה פעמים נפרדות.
למרות העובדה שחיים פרסטר בילה את רוב שנות נעוריו בניסיון לשרוד את זוועות המלחמה, חוויות אלו לא השפיעו עליו רגשית. זה, אולי, הניצחון הגדול ביותר שלו. הוא לא שרד כדי שיוכל להיות אובססיבי לגבי הכאב והחרפה שהוא ומשפחתו נאלצו לסבול, אבל לעשות מחדש את חייו ולחיות בלי הצללים האפלים של עברו.
"עלינו לקבל אכזבה סופית, אך לעולם לא לאבד תקווה אינסופית."
-מרטין לות'ר קינג ג'וניור.-
היום חיים פרסטר הוא איש מתוק, אסיר תודה וחכם. הוא סיפר את סיפורו מאות פעמים כי הוא אחד מהאסירים הבודדים ששרדו ממחנות הריכוז הנאצים שיכולים לדבר ממקור ראשון על מה שקרה לו. הוא גם סבא רבא, היה נשוי באושר במשך 65 שנים, והקים עסק מצליח שאפשר לו לשגשג.
תקופה אפלה
חיים פרסטר נולד ב-18 ביולי 1922 בעיירה סוסנובייץ, פולין, למשפחה יהודית אורתודוקסית. יהודים אורתודוקסים היוו אז 21% מאוכלוסיית העיירה. הוא זוכר שכל הקהילה שלו צפתה בפחד כשהנאצים צוברים את השלטון בגרמניה.
הם צדקו כשהם מודאגים. ב-1939 פלשו הנאצים לעיר שלו. מלחמת העולם השנייה החלה והאנטישמיות שלטה. קודם כל, זה היה הכוכב הצהוב על בגדיהם, אפליה ברחוב וחוסר ודאות לגבי מה שעתיד לבוא. אז הוקמו הגטאות היהודים הראשונים. למרות שחיים פרסטר היה רק בן 17, הוא עדיין זוכר את הפחד מהשנים האיומות ההן.
שנת 1942 שינתה את חייו של פרסטר לנצח. אביו נפטר מדלקת ריאות כי לא הייתה תרופה בסיסית בגטו. הוא ומשפחתו סבלו מרעב בגלל כל הגישה המוגבלת ביותר למזון. באותה שנה הורה הגסטפו לאמו ואחותו של פרסטר להתייצב בפני השלטונות, והוא לא שמע מהם יותר.
טרגדיה ותקווה
חיים פרסטר ושאר היהודים למדו מהר שכאשר הגסטפו עצר מישהו, לא שמעו עליו ולא נראו שוב.
אנשים עדיין לא ידעו הרבה על מחנות הריכוז. המידע שכן היה להם התבסס על שמועות ולחישות. זה היה אז שאחד מדודיו של פרסטר נתן לו עצה שבסופו של דבר תציל את חייו. הוא אמר לו ללמוד איך לעשות משהו שיועיל לגרמנים.
חיים פרסטר החליט ללמוד להיות מכונאי מכונות תפירה בגטו. זו הייתה החלטה מצוינת. ב-1943 הגיע זמנו. הגסטפו הזעיק אותו ושלחו אותו למחנה ריכוז.
בהתחלה, החיים היו קשים מאוד. הוא היה במחנות אושווייצ'ים, גראדיץ ונידרורסשל. פרסטר זוכר שהנאצים גרמו לאסירים לתקן כביש כשהטמפרטורה הייתה 25 מעלות מתחת לאפס.
הנאצים, לעומת זאת, למדו על כישוריו הטכניים והעניקו לו עבודה נסבלת יותר. זה היה ללא ספק המפתח להישרדותו. בגראדיץ הייתה התפרצות טיפוס, ופסטר חלה. הוא נזכר בסצנה חולנית: הגופות המאורגנות בצורה מושלמת של האנשים שמתו מהנגיף.
שחרור
בסוף 1944 הועבר חיים פרסטר לאושוויץ. הוא הגיע בחצות, והוא אומר שהשתיקה הייתה מפחידה. שם, הם קעקעו קוד על העור שלו והוא חווה כמה חוויות איומות. אולם כעבור חודשיים הוא הועבר שוב לנידרורסשל כי היו צריכים שם טכנאים. עבור פרסטר, זה היה כמו להגיע לבית ספר מקצועי.
כשכוחות בעלות הברית התקדמו על גרמניה, נאלץ נידרורסשל להיסגר בשנת 1945. כל האסירים נשלחו לבוכנוולד, מחנה ידוע לשמצה, שבו ערכו הוצאות להורג המוניות מדי יום. עד אז, מכיוון שהנאצים ידעו שהם הולכים להפסיד במלחמה, הם רצו להרוג כמה שיותר יהודים.
חיים פרסטר עמד בתור להוצאה להורג כאשר כוחות בעלות הברית הסתערו על המחנה ושחררו את כל האסירים. הוא שוב רימה את המוות, אבל המציאות האכזרית החלה במהירות: יותר מ-30 מבני משפחתו הושמדו. אחד מדודיו שנותרו בחיים נמלט למנצ'סטר ופרסטר הלך לחפש אותו. שם, הוא היה מסוגל להתחיל מחדש בחיים. בסופו של דבר, פרסטר הביס את הנאצים כי הוא חי חיים ארוכים ומאושרים.