אוטו פניכל: דור שני לפסיכואנליטיקאי
אוטו פניכל הוא לא שם מוכר בעולם הפסיכואנליזה. למעשה, הענף האורתודוקסי ביותר של אסכולת המחשבה המסוימת הזאת רואה בו "טכנאי" בלבד. הם מאמינים שתרומתו לשיטה הפסיכואנליטית הייתה מינימלית וכי לא הייתה לו השפעה משמעותית על התחום. עם זאת, פנישל היה פסיכואנליטיקאי חשוב ואכן מילא תפקיד מפתח בסיוע לפרויד לגבש את התזה שלו.
אוטו פניכל היה פסיכואנליטיקאי "הדור השני". זה אומר שהוא חלק מהקבוצה הפרוידיאנית שנוצרה בסוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. הם היו עדים למהפכה הרוסית, לעליית הנאצים ולאירועים היסטוריים משמעותיים אחרים. רובם בסופו של דבר חתמו על התיאוריות של פרויד, אם כי כל אחד שם את הניואנסים שלו על הדוקטרינה הפסיכואנליטית.
אוטו פניכל היה גם אחד מנציגי "השמאל הפסיכואנליטי", יחד עם גברים כמו אריך פרום, זיגפריד ברנפלד ווילהלם רייך, בין היתר. כולם חיפשו דרך לקשר בין הפסיכואנליזה למרקסיזם ולחקור את ההיבטים הפוליטיים של הלא מודע.
חייו המוקדמים של אוטו פניכל
אוטו פניכל נולד בווינה, אוסטריה, ב-2 בדצמבר 1897, למשפחה יהודית בולטת מאוד. אביו, ליאו, היה עורך דין פיננסי של האימפריה האוסטרו-הונגרית. אוטו היה פעיל בתנועת הנוער האוסטרית ובקולקטיבים של הנוער היהודי. באותן שנים ניסתה התנועה להפגיש בין מהפכה פוליטית לחירות מינית.
פניכל, יחד עם כמה מבני ארצו, כתבו חיבור בנושא בשנת 1916. השלטונות בבית הספר שבו למד גירשו אותו מאוחר יותר בשל כך. ארבע שנים קודם לכן, ב-1912, הוא למעשה יצר קבוצה עם עוד 20 חברים שהציעו סמינר לסקסולוגיה באיגוד האקדמי של רופאים יהודים. הם רצו לפצות על היעדר תכנים מסוג זה בתוכנית הרפואה של האוניברסיטה.
ברגע שפניכל התחיל ללמוד באוניברסיטה, הוא החל להתעניין בפסיכואנליזה והשתתף בהתלהבות בכנסים של זיגמונד פרויד. ב-1918 הוא נתקל בתזה של זיגפריד ברנפלד, ולא חלף זמן רב עד שהחל להשתתף ב"לילות רביעי" המפורסמים באגודה הפסיכואנליטית של וינה. כשסיים את לימודי הרפואה, נסע אוטו פניכל לברלין ללמוד פסיכואנליזה במכון הפסיכואנליטי של ברלין ובמכון ההכשרה של ברלין.
סופר פורה
ב-1922 הוא ערך את הניתוח הראשון שלו עם פול פדרן ואחר כך עם סנדור ראדו בברלין. ב-1935 פרסם את ספרו הראשון, "התיאוריה הפסיכואנליטית של נוירוזה", מהדורה בת שני כרכים. בערך באותה תקופה, הוא גם התחיל להטיל ספק בפרקטיקות הבירוקרטיות של האגודה הפסיכואנליטית. זה הוביל אותו להקים קבוצה נפרדת, בשם "סמינר הילדים", אותה ניהל עם שולץ-הנקה עד 1933.
ב-1930 הצטרף ויליאם רייך לקבוצה, שנמנה כעת בין חבריה פסיכואנליזה מפורסמת אחרת של התקופה. לפי רשימותיו, רייך האמין שהקולקטיב הזה נמצא הרבה יותר קדימה מהקולקטיב הווינאי מבחינת שאלות חברתיות. מתוך אותה קבוצה נולדה התנועה הפרוידיאנית הפוליטית והגיעה לשיאה ב-1931. אולם לא לקח זמן רב עד שהקונפליקט הפנימי החל, כאשר חברים התווכחו על עניינים אישיים והבדלים אינטלקטואליים.
עם הגעתו של היטלר למקום ושריפת ספריו של פרויד, הקבוצה נאלצה להתפרק. עם זאת, אוטו פניכל המציא מערכת תקשורת חשאית שאותה כינה Rundbriefe (מכתב מעגלי). זה איפשר להם להישאר מעודכנים במה שכולם חושבים ועושים. אנשים אומרים שהם כתבו יותר מ-119 מכתבים אלה, ודנים בכל מיני נושאים.
מורשת מעניינת
אוטו פניכל נאלץ לבסוף לברוח לאוסלו, נורבגיה. הוא נפגש עם וילהלם רייך מספר פעמים, אך הם גילו הבדל דעות משמעותי שבסופו של דבר יברח אותם. בעוד רייך שיבח את המאבק הישיר בנאצים על מנת לשמר את הפסיכואנליזה והמרקסיזם, פניכל חשב שעדיף לעבוד במחתרת.
פניכל התגורר תקופה בפראג ולאחר מכן היגר לאירופה. שם הוא מצא כמה מבני ארצו לשעבר. הוא גם עמד בפני סיטואציה מסובכת. בגיל 46, הוא נאלץ לחזור כדי לקבל את התואר הרפואי שלו, כי אירופה לא הכירה בהכשרה אחרת שלו. הוא גם נאלץ להפסיק להיות כל כך פתוח לגבי אמונותיו השמאלניות.
המודל הרפואי של הפסיכואנליטיקאים בצפון אירופה הטריד מאוד את פניכל. הוא האמין שהשיטות שלהם הן גרסה ממזרית של מה שפרויד פיתח. שבור לב ונדחק הצידה, הוא מת בגיל צעיר בן 48. עבודתו נדרשת קריאה לכל מי שמתעניין בטיפול פרוידיאני.
