ז'אק לאקאן ומבנה הלא מודע

ז'אק מארי אמיל לאקאן היה דמות חשובה בקהילה האינטלקטואלית הפריזאית במשך חלק ניכר מהמאה ה-20. שמו קשור לעתים קרובות לפסיכואנליזה.

הוא כתב ולימד על החשיבות של גילוי הלא מודע של פרויד. הוא חקר את המושג מתוך ההקשר של התיאוריה והפרקטיקה של האנליזה כשלעצמה, כמו גם הקשר שלו למגוון רחב של דיסציפלינות.

למי שמתעניין בממדים הפילוסופיים של המחשבה הפרוידיאנית, עבודתו של לאקאן חשובה מאין כמותה. במאה האחרונה הפכו רעיונות לאקאניאניים למרכז של דיונים פסיכואנליטיים שונים בחוגים פילוסופיים.

השנים המוקדמות

ז'אק לאקאן נולד ב-13 באפריל 1901. הוא היה הבן הראשון למשפחה משגשגת ובורגנית. הוריו, אלפרד לאקאן ואמילי בודרי, השתייכו למשפחה קתולית מוצקה.

בשנת 1907, לאקאן נרשם לקולג' סטניסלאס היוקרתי, בית ספר מריסטה ששירת את הבורגנות הפריזאית. שם קיבל חינוך יסודי וחטיבת ביניים מוצק עם מיקוד דתי ומסורתי חזק. הוא סיים את בית הספר ב-1919 והחל לפתח את אמונותיו הפילוסופיות.

ההישגים המקצועיים של לאקאן

על אף שהפרסומים הראשונים של לאקאן יצאו בסוף 1920, פעילות העריכה שלו לא ממש המריאה עד לעשור הבא. בשנות ה-30 של המאה ה-20 היו אבני הדרך הראשונות של לאקאניאן:

• בשנת 1932 פרסם לאקאן את עבודת הדוקטורט שלו בפסיכיאטריה, שכותרתה "על פסיכוזה פרנואית כפי שהיא קשורה לאישיות".
• הוא הפך לדמות חשובה בקהילה האמנותית באמצעות שיתופי הפעולה שלו עם סוריאליסטים ודאדאיסטים.
• לאקאן הציג את המצגת הראשונה שלו על התיאוריה המפורסמת כיום של "שלב המראה" באיגוד הפסיכואנליטי הבינלאומי (IPA) במרינבאד ב-1936.
• ב-1938 פורסם באנציקלופדיה הצרפתית אחד ממאמריו של לאקאן, שכותרתו "מכלולים משפחתיים בהיווצרות הפרט".

שנות ה-30 היו שנים קריטיות להתפתחותו של לאקאן. נעוריו התאפיינו בהתנגשות של אינטרסים והשפעות הקשורות בין היתר בפסיכואנליזה, פסיכיאטריה, פילוסופיה, אמנות וספרות.

תקופה זו סימנה גם את תחילתו של מרכיב בינתחומי חזק ביצירתו של לאקאן. לא רק שהוא למד ניתוח פרוידיאני, אלא גם שקל את הדיאלקטיקה ההגליאנית ואת הפדגוגיה הקויוויאנית. לאקאן תרם תרומה משלו לשלוש נקודות המבט הללו. הוא הוסיף את החוויות השונות של 'טירוף' מנקודות מבט רבות.

התקופה שלאחר המלחמה

שנות ה-40 היו קריטיות למסעו של לאקאן. במהלך העשור הזה, הוא הפך להוגה אנליטי גדול. בתקופה זו הפיק חומר כתוב רב, כולל שבעה סמינרים שנתיים ורבים ממאמריו הידועים ביותר.

לאחר המלחמה, למד לאקאן על הסטרוקטורליזם של פרדיננד דה סוסיר ועל חסידיו, כמו קלוד לוי-שטראוס ורומן יעקובסון.

החוקרים מסכימים שספרו של לוי-שטראוס, האלמנטים המבניים של ההורות, עזר להשיק את התנועה הסטרוקטורליסטית בצרפת. תנועה זו פרחה במהלך שנות ה-50 וה-60 ואתגרה את עליונותו התיאורטית של האקזיסטנציאליזם.

שינוי זה בתיאוריה החברתית הצרפתית הוביל לשינוי יסודי בתפיסת עולמו של לאקאן. עם זאת, למרות ששינה את המיקוד הזה, לאקאן נשאר נאמן לפסיכואנליזה הסטרוקטורליסטית הפרוידיאנית.

לאקאן צייר את עצמו כמגן היחיד של פרוידיאניזם אורתודוקסי. הוא האמין בתוקף ששחזור המשמעות של השפה לצורך ניתוח הוא המפתח כדי להגיע להתמקדות המהפכנית של פרויד בסובייקטיביות הנפשית.

לאקאן פירט את כל הרעיונות הללו והקים את "לאקניזם" במניפסט הנרחב שלו שכותרתו: "התפקוד והשדה של הדיבור והשפה בפסיכואנליזה".

מוות ומורשת

ב-1980, סמוך לסוף חייו, החליט לאקאן כי ראוי לסגור את בית הספר שלו, אקול פרוידיאן. זו הייתה החלטה שנויה במחלוקת שהובילה לסכסוכים פנימיים בין חסידיו.

עם זאת, לאקאן לא היה סיכוי רב להשתתף בדיונים הללו, כי הוא מת ב-1981. חתנו ועורך "הסמינייר", ז'אק-אלן מילר, פתח מחדש את בית הספר.

התיאוריה של שלושת הרגיסטרים מהווה את המסגרת של מושגים מגוונים במהלך המסלול האינטלקטואלי של לאקאן. שלושת הרגיסטרים תואמים את הדמיוני, הסמלי והממשי.

עם זאת, מושגים אלה לא נשארו סטטיים במהלך חייו. המאפיינים של כל רישום והיחסים ביניהם עברו תיקונים ושינויים רבים במהלך הקריירה הארוכה שלו.

שפה וקודים תרבותיים על פי ז'אק לאקאן

ז'אק לאקאן נתן לנו את הרעיון ש"הלא מודע הוא השיח של האחר", תוך הבנת "האחר" ככל מה שהוא מרוחק לחלוטין ומעבר לעצמי. השני הוא הסביבה אליה אתה נולד, הדבר שאתה צריך "לתרגם" כדי לשרוד ולשגשג.

בחייך, אתה רוכש בהדרגה מודעות והבנה לסדרה של מסמנים. מסמנים הם סימנים או קודים המייצגים מושגים ורעיונות.

המסמנים הללו יכולים להגיע אלינו רק מהעולם החיצוני. לכן הם בוודאי היו חלק מהשפה או ה"שיח", במונחים של לאקאן, ה"אחר".

לפי לאקאן, אתה יכול לבטא את הרעיונות והרגשות שיש לך רק דרך השפה. השפה היחידה שבה אתה יכול להשתמש כדי לבטא את עצמך, אם כן, היא השפה של האחר.

הלא מודע שלך מייצר רגשות ודימויים שנבנים על סמך השפה של האחר. לכן לאקאן אומר "הלא מודע הוא השיח של ה"אחר".

לסיכום, לתיאוריות הלקאניאניות הייתה השפעה משמעותית על הפרקטיקה הפסיכואנליטית. הם גם אפשרו פרשנות אובייקטיבית ופתוחה יותר של הלא מודע.