חוסה סראמאגו: ביוגרפיה של הסופר זוכה פרס נובל

חוסה סראמאגו היה הקול הבולט ביותר של הספרות הפורטוגזית. יצירותיו המדהימות זיכו אותו בפרס נובל לספרות. לדוגמא, יצירות כמו עיוורון הן מרתקות ומעוררות השראה בקורא להרהר.

אנשים אומרים לעתים קרובות שסאראמאגו היה עושה צרות. הוא לא הפסיק להוקיע את העוול והוא תמיד נתן את דעתו על קונפליקטים של אותה תקופה. סאראמאגו למעשה תיאר את עצמו כסופר נלהב, מישהו שהיה צריך לחשוף כל דבר קטן נסתר, גם אם זה אומר להתמודד עם המפלצות האמיתיות של העולם הזה.

הרדיפה שלו אחר האמת ומאמציו לגרום לאנשים לשקף עיצבו את סגנונו הספרותי הייחודי. הוא השתמש במשלים מלאי דמיון, אירוניה וחמלה כדי לצייר מציאות שאנשים לא יכלו להתעלם ממנה. כיום, דורות חדשים ממשיכים לגלות מחדש את קולו ולהעריץ את אישיותו הנועזת.

הוא אחד הסופרים הפורטוגזים המוערכים ביותר, בין היתר כמו פרננדו פסואה. עבודתו הקסומה והסקרנית של חוסה סאראמאגו מעודדת אנשים לנתח נושאים עכשוויים דרך עיניו שלו.

איש חכם ממשפחה צנועה

חוסה דה סוזה סאראמאגו נולד ב-16 בנובמבר 1922 בגולגה, פורטוגל. הוריו, חוסה דה סוזה ומריה דה פיאדה, היו שני איכרים צנועים. כשסאראמאגו היה רק בן שנתיים, החליטו הוריו לעבור לליסבון כדי להשיג יציבות כלכלית.

לאחר שהתיישבו, אביו החל לעבוד כשוטר. סאראמאגו למד בבית ספר טכני עד שהוריו לא יכלו עוד לממן את לימודיו בשנים הבאות.

אחרי שזה קרה, לא הייתה לו אפשרות אחרת אלא לעבוד בבית מלאכה מכאנית. אבל הוא לא התמקד רק בעבודה הזו. סאראמאגו הקדיש את זמנו הפנוי כדי להיות מלומד באמצעים שלו. הוא לא הפסיק לקרוא, ללמוד, וכמובן, לכתוב. ב-1947, כשהיה רק בן 25, הוא הוציא את ארץ החטא. באותה שנה, בתו ויולנטה נולדה כפרי נישואיו הראשונים.

סופר ועיתונאי מחויב

חוסה סאראמאגו החל לתרגם את יצירתם של הגל וטולסטוי לפורטוגזית בשנת 1955. במקביל, הוא עבד על מתן גוון בוגר יותר לסגנונו כדי שכתביו יצליחו. ולמרות שהיה מוכשר באמת, אף עורך לא העז לפרסם את יצירותיו.

לאחר ש-Skylight נדחתה, לקח לסאראמאגו כמה שנים להתחיל לנסות שוב. למעשה, רק ב-1966 הוא עשה ניסיון נוסף עם Probably Joy ובהמשך עם The Year of 1993. שני הכתבים זכו להכרה ממו"לים.

ברגע שהוא סוף סוף השיג את ההצלחה שרצה, הוא התחיל את הקריירה שלו כעיתונאי. סאראמאגו עבד כעוזר עורך של העיתון Diário de Notícias ולאחר מכן של Diário de Lisboa, שם הפך לעוזר מנהל ופרשן פוליטי.

בתוך מהפכת הציפורנים ב-25 באפריל, 1974, החליט סאראמאגו להתמקד אך ורק בכתיבתו. ב-1976 פרסם את "ההערות " ו"חיי הדברים".

פרס נובל וימים אחרונים

בשנות ה-80, ג'וזה סראמאגו כבר היה סופר בעל שם בינלאומי. הוא השיג הכרה נרחבת עם בלטסר ובלימונדה (1982), רפסודת האבן (1986) , הבשורה על פי ישוע המשיח השנויה במחלוקת (1991) ועיוורון (1995).

סאראמאגו הצליח לחדד את כתיבתו עוד יותר, כלומר ספריו הפכו נועזים עוד יותר. ב-1998 זכה בפרס היוקרתי ביותר: פרס נובל לספרות.

באותה תקופה הוא נסע הלוך ושוב בין ליסבון ללנזרוטה באיים הקנריים, שהיה ביתה של אשתו, מריה דל פילאר דל ריו סנצ'ז, מתרגמת ועיתונאית ספרדית.

חוסה סאראמאגו מת מלוקמיה ב-18 ביוני 2010 בגיל 87. הוא בדיוק התחיל לכתוב רומן חדש, ממנו השאיר את 30 העמודים הראשונים.

עיוורון מאת José Saramago

"'אני לא חושב שהתעוורנו, אני חושב שאנחנו עיוורים, עיוורים אבל רואים, עיוורים שיכולים לראות, אבל לא רואים." במילים אלה עיצב חוסה סאראמאגו את אחת המטאפורות המעניינות ביותר של הויכוח של עבודתו. ב- Blindness הוא מדבר על חוסר היכולת של בני אדם להכיר זה בזה כשווים. הוא הופך בני אדם ליצורים ידועים לשמצה, יצורים שזקוקים להדרכה כדי להבין ולשרוד את העולם.

ספר זה הוא הרהור עמוק על נפש האדם. זה רומן דיסטופי ומי שקורא אותו, לא יכול עוד להתעלם מהעיוורון של החברה שלנו, שמתפשט כמו זיהום בספר.

רק אחת מהדמויות הראשיות בסיפור מסוגלת לראות: אישה שמחליטה להיות עם בעלה בעיוורון. היא הופכת לעיניים שמנסות לעזור לשאר העולם. עם זאת, הסביבה מדכאת גרידא. חיילים יורים במי שמתקרב לחולה. דיקטטורה השתלטה. כאוס שורר והתקווה נעלמת אט אט.

העיוורון מראה שנפש האדם לא מוכנה לראות. חוסר היכולת להכיר אחד בשני כשווים מוביל לאנוכיות, קונפליקט ופחד. עיוורון הוא ספר מרשים. זו אחת היצירות הספרותיות הגדולות שבהחלט שווה קריאה.