הרגע שבו אתה מחליט לאהוב את הגוף שלך לא משנה באיזו צורה הוא

הרגע שבו אתה מחליט לאהוב את הגוף שלך ללא קשר לצורתו או למשקלו הוא צעד ענק בסיפור שלך. זה צעד שאנשים רבים לא מסוגלים לנקוט בגלל הדעות הקדומות שהם קלטו לגבי איך גוף "צריך" להיות.

אבל... איך גוף צריך להיות? בואו נשאל את עצמנו משהו לפני שנשפוט והורס את הכבוד של הגוף שלנו: איך גוף באמת צריך להיות? מי אומר כך? אופנה כמובן משחקת תפקיד גדול באיך שאנחנו חושבים על הגוף שלנו. תעשיית האופנה אומרת לנו מה לחשוב.

עם זאת, הרעיונות והאינטרסים שלנו תקפים לחלוטין, ויש לנו זכות עליהם. אחרי הכל, אתה זה שתצטרך להחליט אם אתה מעדיף לקבל את הגוף שלך לפי סטנדרטים שנכתבו על ידי אחרים או אלה שאתה מייצר. זו בחירה אישית, אבל לא תמיד מודעת.

אהוב את הגוף שלך: הוא ראוי לקבלה, לא עלבונות תמידיים

אם נקבל את הגוף שלנו על סמך סטנדרטים חיצוניים, סטנדרטים המשתנים עם גחמותיה של תעשיית האופנה, נבלה את כל חיינו כבולים למשהו שאיננו יכול לשלוט בו. עם זאת, אם אתה אחד מהבודדים שמגנים על גופם במקום לתקוף אותו, אתה תהיה בדרך לקבלה.

אנחנו לא מתייחסים לעצמנו באהבה. במקום זאת, אנו מסתכלים על הגוף שלנו בצורה מאוד ביקורתית כאילו הוא זקוק תמיד ל"תיקון". אנחנו תמיד מוצאים משהו בעצמנו שהוא "לא מספיק טוב". והביקורת הזו הופכת לפעמים לאכזריות, במיוחד בחלקים מסוימים של חיינו. גיל ההתבגרות הוא גיל גדול.

כמעט כל בני האדם מרגישים צורך להיראות ולהעריץ אותם. במקרים רבים, הצורך מוגבל לגוף. אז הגוף "צריך להיות" בצורה מסוימת כדי להיות ראוי להסתכל עליו. זה מזהה אותנו כמיוחדים ומיוחדים. אבל אותו גוף מתמלא בסופו של דבר במאבקים פנימיים מתמידים.

תאהב את הגוף שלך: תפסיק לשפוט אותו

כך, הגוף שלנו הופך לשדה קרב, לאזור אסון אמיתי. החברה מלמדת אותנו להתמקד במה שאנחנו לא אוהבים בגוף שלנו. לא מלמדים אותך לקבל ולאהוב את הגוף שלך. אף אחד לא מעודד אותנו לחקור את זה בסקרנות במקום להעריך את זה. אנחנו מענישים את הגוף שלנו ואפילו לא יודעים זאת.

לכן, עבור אנשים רבים הגוף שלהם הופך לתא כלא. לא בית, לא מקום של פליאה והפתעה ושינוי. עבורם זה נטל כבד לשאת. חיסרון בעולם תחרותי, מאוד ממוקד מראה.

מה אם הגוף שלנו צועק עלינו ואנחנו לא מקשיבים? "תאהב אותי! תשמור עליי בבקשה! אל תמכור אותי למחיר הגבוה ביותר!" רק כאשר נשחרר את עצמנו מהעדשה השיפוטית שלנו שהעולם נתן לנו, נוכל להחליף אותה בעדשה ידידותית ובריאה יותר.

אנחנו צריכים לשנות את נקודת המבט שלנו. "כן, יש לי צלוליט, אבל אני אחליט להסתכל על הגוף שלי בחיבה ולא בגועל". "כן, יש לי בטן קטנה, אבל במקום ללכת לחדר כושר בתור עונש אני אלך כי אני נהנה מזה".

כמובן, בריאות היא הבסיס לכל צורך דחוף בשינוי. להרגיש טוב עם הגוף שלנו קורה כשאנחנו מטפלים בו ממקום של קבלה וחיבה.

תתאמן, לך לרקוד, תשמור על הגוף שלך, תראה אותו. הכל חלק מהחיבור אליו. לגלות איך זה עובד. ללמוד להסתכל על עצמך בטוב לב יותר שווה את זה.

יש הבדל עצום בין הרצון "לשמור" על הגוף שלך לבין הרצון להעניש אותו. כאילו מדובר במעטפת זמנית שאתה מאכלס רק עד שתוכל לשפץ אותה. עבדו על קבלת העובדה שזה הגוף שלכם, עכשיו ולתמיד. אהבו את הגוף שלכם ללא קשר למשקלו או לצורתו כי הוא היחיד שיש לכם.