אימוץ פגיעות בדרך היפנית

בכל פעם שיפנים מוצאים את עצמם חסר משהו בכל שלב בחייהם, עבורם זה לרוב צעד ראשון לעבר חוכמה. אימוץ הפגיעות הוא סוג של אומץ שמניע את אמנות החוסן הבריאה. וחוסן נותן לנו פרספקטיבה ורצון להמשיך.

ביפן, יש ביטוי שהתחיל לשמש לאחר הפצצות האטום של הירושימה ונגסאקי. ביטוי זה עלה גם לאחר הצונאמי ב-11 במרץ 2011. " שיקטה גה נאי " פירושו "אין ברירה", "אין אלטרנטיבה" או "אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות".

במקום לראות את הביטוי כתבוסתני, כנוע או שלילי, כמו אדם מערבי, היפנים ניזונים ממנו ומבינים אותו בצורה מועילה יותר, טרנסצנדנטית. כשמדובר בחוסר צדק קיצוני, זעם וכעס חסרי תועלת. כמו להגיב לסבל בקינה, " למה אני?" " למה הדברים האלה תמיד קורים לי? "

קבלה היא הצעד הראשון לקראת שחרור. ברור שלעולם לא נהיה חופשיים לחלוטין מעצב וכאב, אבל אם פשוט נקבל את מה שקרה, נוכל להמשיך ללחוץ ולחיות את החיים.

"Shikata ga nai" - אימוץ פגיעות

מאז רעידת האדמה של 2011 והאסון הגרעיני שלאחר מכן בפוקושימה דאיצ'י, עיתונאים מערביים רבים נסעו לצפון מערב יפן כדי לדווח על איך אנשים מתמודדים לאחר הטרגדיות הללו, וכיצד הם חוזרים לאט לחייהם. ומרתק לראות איך הם מתמודדים עם הכאב והאובדן של כל חייהם.

עם זאת, העיתונאים חוזרים למדינותיהם עם יותר מסתם דיווח חדשותי, עדי ראייה ותמונות מזעזעות. במקום זאת, הם חוזרים לשגרת חייהם המערביים עם תחושה ברורה של השתנו בפנים ורכשו חוכמה אמיתית. מר סאטו שיגמאצו, שאיבד את אשתו ובנו לצונאמי, הוא דוגמה לחוכמה כזו.

כל בוקר הוא כותב הייקו. הייקו הוא שיר המורכב משלושה פסוקים. באופן מסורתי היפנים כותבים על הטבע או על חיי היומיום. מר שיגמאצו מוצא הקלה גדולה בשגרה מסוג זה, והוא הראה לעיתונאים אחד מההייקוסים האלה:

"חסר חפצים, עירום
ובכל זאת מבורך מטבעו
מלטף ברוח הקיץ שמסמנת את תחילתה."

כפי שמסביר הניצול הזה מהצונאמי של 2011, אימוץ הפגיעות שלו בכל בוקר בצורת הייקו עוזר לו להתחבר טוב יותר לעצמו ולהתחדש, כמו בטבע. הוא גם מבין שהחיים אינם בטוחים, ולפעמים לא סלחניים ואכזריים.

עם זאת, למידה לקבל את מה שקרה ולומר לעצמם "שיקטה גה נאי" (קבל את זה, אין מה לעשות) מאפשר להם להפסיק להתמקד באבל ובמקום זאת להתמקד במה שחשוב באמת: לבנות מחדש את חייהם ארץ.

Nana korobi ya oki: אם אתה נופל שבע פעמים, קום שמונה

" ננה-קורובי, יא-אוקי " (אם אתה נופל שבע פעמים קום שמונה) הוא פתגם יפני ישן המשקף את אידיאל החוסן שהוא חלק כה גדול מהתרבות היפנית. גישה זו ניתן לראות בספורט שלהם, איך הם עושים עסקים, ההתמקדות שלהם בחינוך, ואפילו באמנות שלהם.

עם זאת, רעיון החוסן הזה הוא בעל ניואנסים. הבנת הניואנסים תלמד אותנו לגשת למצוקות ביתר רגישות אך ביעילות. עכשיו, נסתכל תסתכל מקרוב...

מה הפגיעות קשורה לחוסן

לפי מאמר שפורסם בעיתון " Japan Time s", אמנות הקבלה או " שיקאטה גה נאי " טובה לגוף. זה מווסת את לחץ הדם שלנו וממזער את השפעת הלחץ. במילים אחרות, קבלת טרגדיה ויצירת קשר עם הפגיעות והכאב שלנו היא דרך להפסיק להילחם נגד דברים שאנחנו לא יכולים לשנות.

• לאחר הצונאמי, רוב הניצולים שהצליחו להסתדר בעצמם עזרו אחד לשני תחת המנטרה, "Ganbatte kudasai" (אל תוותר). היפנים מבינים שבעתות משבר, יש לקבל את הנסיבות ולנסות להועיל לאנשים אחרים.
• היבט מעניין נוסף הוא הרעיון של שלום וסבלנות. היפנים יודעים שלכל דבר יש את הזמן שלו. אף אחד לא מרפא בן לילה. לוקח זמן, לרוב הרבה זמן, כדי לרפא לב, בדיוק כמו איך שלוקח זמן לבנות מחדש עיר.

לכן עלינו להיות סבלניים וזהירים, אך יחד עם זאת, מתמידים. זה לא משנה כמה פעמים הגורל או אסונות טבע דוחפים אותנו למטה. כניעה היא לא אופציה. המין האנושי ממשיך, ולכן הבה נלמד מהחוכמה היקרה והמדהימה שהתרבות היפנית מציעה לנו.