מה זה ביופיליה?
ביופיליה היא הנטייה המולדת של בני האדם לרצות להתקרב לטבע ולהרגיש בהרמוניה איתו. האדם הראשון שהשתמש במונח זה היה הפילוסוף והפסיכואנליטיקאי אריך פרום בשנת 1973. מאוחר יותר, אדוארד אוסבורן ווילסון פרסם ספר בשם Biophilia.
מנקודת מבט אטימולוגית, ביופיליה היא מילה המורכבת משני שורשים לטיניים: ביו, שפירושה 'חיים'; ו- philios, שמתורגם כ"נטייה טבעית, חיבה או ידידות". ווילסון הגדיר זאת כיכולת להתפעל מהחיים סביבנו.
היבט חשוב של מה שהזכרנו עד כה הוא שביופיליה נטועה עמוק בתוכנו. אנחנו יכולים לומר שזה "מולד" לבני אדם. אנחנו לא מדברים על שוחרי איכות הסביבה או פעילים ירוקים, אלא על נטייה שאנו נולדים איתה לאהוב את הטבע.
מה זה ביופיליה?
התיאוריה של ביופיליה, שפורשה בעיקר על ידי אדוארד ווילסון, מצביעה על כך שבני אדם היו קשורים קשר הדוק לטבע. הם חוו צורך טבעי להיות בקשר עם יצורים חיים אחרים וזה הפך למולד.
מנקודת מבט זו, יצירת מגע עם יצורים חיים אחרים חשובה לא פחות מיצירת קשרים חברתיים עם בני אדם אחרים. לכן לאנשים יש תחושה מיוחדת של איזון ושלווה כשהם הולכים ליער, לחוף או מבלים עם חיות המחמד שלהם.
נטייה זו קיימת בגנים אנושיים. אפשר לומר שלבני אדם יש סוג של "קידוד" שגורם להם להרגיש משיכה, סקרנות ועניין כלפי כל מה שיש לו חיים. זו הסיבה שווילסון אומר שהאדם לא צריך להיות מוגדר רק כ"חיה חברתית" אלא כ"חיה חברתית וטבעית".
טבע ורווחה
מומחים ערכו מחקר בהולנד עם יותר מ-300,000 מבוגרים וילדים. המטרה הייתה לזהות את השפעת המגע עם הטבע על חיי היומיום. תוצאות המחקר פורסמו בכתב העת Journal of Epidemiology and Community Health.
המחקר הגיע למסקנה שלאנשים שגרים בסמוך לשטחים ירוקים יש פחות בעיות חרדה ודיכאון מאלה שגרים בערים. למעשה, הוא מצא עדויות לשיעור סיכון נמוך יותר ל-15 מחלות לפחות, כולל מחלות לב, סוכרת, כאבי שרירים, מיגרנות ואסטמה.
ברצוננו גם להדגיש מחקר נוסף שכותרתו "היתרונות הבריאותיים של גנים בבתי חולים", שחיבר הפסיכולוג רוג'ר אולריך. הוא הראה שחולים שעברו ניתוח מחלימים מהר יותר וזקוקים לפחות משככי כאבים אם הם יכולים לראות נוף ירוק מהחלון שלהם.
אותו דו"ח גם העלה שלתבוננות בצמחיה יש השפעה עצומה על הבריאות שלנו. זה יכול להפחית את קצב הלב, לחץ הדם ושינויים במערכת העצבים הסימפתטית.
ביואורבניזם
ערים גדולות רבות לא עשו דבר מלבד לגנוב שטח מהטבע כדי לבנות מסות בטון גדולות, רחובות אפורים ומבנים אפלים. ברבות מהערים הללו, הרמז היחיד לטבע הוא בשטחים ירוקים קטנים ובפארקים. בנוסף, הם לא תמיד קרובים למתחמי דיור.
ערים מקימות הפרדה בין בני האדם לסביבתם הטבעית. כך, המגע עם הטבע הצטמצם לחוויות שלנו כתיירים, לכל היותר, ולעתים קרובות אינו חלק מחיי היומיום.
כמה ערים התוודעו לכך, ויוצרות מודלים וסגנונות חדשים של אורבניזם שבהם הטבע הוא, שוב, החלק המרכזי.
המדינה המצוינת בדגם החדש הזה היא סינגפור. ברבות מהערים שלהם, הם בנו רשתות עם זרימה בלתי פוסקת בין פארקים ואזורים ירוקים. ציפורים, חרקים ובעלי חיים רבים אחרים החלו לאכלס מרחבים אלה בהדרגה.
תרבויות ופרדיגמות חדשות
ביופיליה הייתה בחזית תרבויות אבות, והיא נוכחת כעת גם במספר תרבויות לא מערביות. עבור רוב העמים הילידים ששרדו, המגע עם הטבע אינו מוטל בספק. הם לא צריכים תיאוריות כדי לשמור על האהבה הזו לטבע נוכחת וחיה.
מעבר לשימור או לתנועות אקולוגיות, אולי הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להסתכל לתוך עצמך. שם, אולי מוסתר, תמצאו את אותה "חיה חברתית וטבעית" שלא לגמרי נוחה לה למנוע מגע נוזלי עם יצורים חיים אחרים. אולי הגיע הזמן להתחיל לשנות את הפרדיגמה הזו.
