כדי ללמד, אין צורך לפגוע; כדי ללמוד, אין צורך לסבול
כדי ללמד את יופי החיים, אין צורך בצעקות, מילים קשות או מחוות קשות. אין צורך לסבול כדי לדעת שמחה; להיפך, אושר ייראה כמו מעט יותר מכוכב בלתי ניתן להשגה.
ייתכן שהילדות שלך הייתה שלב שסומן בחינוך חמור וסמכותי. אם זה המקרה, תדע ממקור ראשון שרחוק מלמד אותך שיעורים טובים, מה שהותיר כנראה היה סימן ריק האהבה.
חינוך היא אומנות שנוצרת באמצעות חיבה, רגשות ואינטליגנציה עדינה שמבינה שהוראה היא למידה פעמיים ושלמידה חייבת להיות תמיד תענוג.
יש אנשים שאוהבים לומר ש"המורה הטוב ביותר סובל ". למעשה, הרעיון הזה הוא קיצוני למדי. זה שסבל ללא ספק מלמד אותנו את הערך של היבטים מסוימים של החיים, הוא מציע לנו אסטרטגיות, והוא בדרך כלל מראה לנו באיזו דרך ללכת ומאיזה להימנע.
אז זמן וניסיון ממשיכים להציע שיעורי חיים, אבל אם נתחיל על בסיס יציב, כלומר אם נתחיל בילדות בריאה, נתחיל טוב. הוראה היא לא רק העברת ידע ונורמות הלאה. כדי ללמד, אין צורך לסבול, וגם לא לצעוק ולנזוף: הוראה היא חינוך לרגשות להיות חזקים בחיים.
הוראה היא אמנות להצית סקרנות
ברור שלאף אחד מאיתנו אין את היכולת הקסומה להעניק אושר אותנטי ומתמשך לילדינו. אסור לשכוח שכדי לחנך, עלינו להבין, אינטואיציה, ומעל לכל, "לבנות".
אושר, כבוד ושמחה הם גם מפתח לשיעורי החיים, כי הם מלמדים אותנו להיות חזקים, כי הם גורמים לנו להבין על מה כדאי להילחם ומעל הכל, לשמר.
מי שמעולם לא ידע אושר בילדותו יכול לראות את החיים רק עם קצת חוסר אמון ופחד. הסבל בשנים הראשונות לחייו, הרחק מלהורות, מגביל את התפתחותו התקינה של הילד. זה משהו שצריך לזכור.
לגדול עם פחד מרמז על חיים עם רמה גבוהה של מתח וחרדה. מוח עם רמה גבוהה של קורטיזול לא יתפתח כראוי ולא יקבל שיעורים בצורה הטובה ביותר.
השיעור הניתן בחומרה לא ישאיר חותם, אלא צלקת בנפש, שתישאר. וכל הרגשות השליליים המופנמים במוחו ובלבו של ילד יהפכו מחר לפצע עבור המבוגר.
כדי ללמד, אנחנו לא צריכים לכפות, אנחנו לא צריכים להרים את הקול או לאסור: אנחנו צריכים להצית סקרנות. פאולו פרייה אמר שהוראה אינה העברת ידע, אלא יצירת אפשרויות להפקתו. ואת זה ניתן להשיג רק באמצעות אינטליגנציה רגשית נכונה, באמצעות כבוד וחיבה כנה המלווה תמיד ילד.
כדי ללמד, אתה צריך לחנך את הלב
לעתים קרובות אנו עושים מאמץ ללמד ילדים מושגים שהם יכולים לחפש בעצמם בספרים, באינטרנט, ושבוודאי לא יועילו להם בעתיד. עלינו להתמקד ללמד אותם לאהוב, להיות חופשיים, לשקף, להכיר את עצמם...
זה יעזור לנו מעט מאוד לחנך ילד למתמטיקה או גיאוגרפיה אם לא נקל עליו קודם כל להיות מאושר, שילמד מהי אמפתיה או איך להתמודד עם רגעי הכעס או העצב שלהם.
למרות שבסופו של דבר זה יכול להיות הרבה יותר קל ללמד אותם את לוחות הכפל שלהם מאשר לפתח את ההערכה העצמית שלהם, עלינו לזכור את הדברים הבאים:
- קדם תמיד חינוך דמוקרטי בבית, שבו דיאלוג ותקשורת אפשריים ושבו כל נורמה מובנת לילד. זה לא רק עניין של הטלת כללים, אלא להבין שבבית, כמו בחברה ובחיים שלהם, יש גבולות ואחריות.
- לעולם אל תשכח שהשנים הראשונות לחייו של ילד הן שורשיו והדרך שבה יבינו את העולם מחר. אם יהיו הרבה צעקות, פחד, אם הם מרגישים שלא מבינים אותם, מחר, הם יהיו מבוגרים ש"ינסו להגן על עצמם" מהעולם.
- שימו לב לשפה הרגשית של ילדיכם, באופן אינטואיטיבי לדרך שבה הם יתמודדו עם כעסים, לעצב שלהם, לאופן שבו הם מתקשרים עם כולם. זה מקדם סביבה המבוססת על אמון שבה אין ענישה שרירותית, לעג או אירוניה.
- תמיד לחנך מתוך שמחת חיים, להשתמש בחיזוקים חיוביים ובקרבה של מי שיודע להבין, שמגן ובו בזמן מעודד עצמאות, בגרות ואושר.
