אנשים הם כמו מוזיקה: חלקם שירה ואחרים רעש

יש אנשים שהם מוזיקה לחיינו, והם עושים את זה בלי לשים לב. הם השירה, שהשורות שלה הן חלק מליבנו. אחרים, לעומת זאת, הם רק רעש, רעשי רקע שלפעמים מעצבנים ומתמשכים שאיתם אנו לומדים לחיות באיזון ובכבוד.

גוסטב ג'ונג אמר שהמפגש בין שני אנשים, לפעמים, הוא כמו מגע של שני חומרים כימיים. אם יש תגובה, שני הצדדים יכולים לשנות ולהרוויח. עם זאת, לפעמים בדיוק ההפך עלול לקרות: הימנעות. אף על פי כן, זה לא טוב ולא רע, זה רק השתקפות של יחסי אנוש.

החיים הם כמו מוזיקה ושירה, יש להלחין מהלב של האדם, לבחור את אותם בני זוג לרקוד איתם, לצבוע את ימינו בשמחה ולהשאיר בצד את אלו שיודעים רק להיות רעש.

אפשר לומר שמערכות יחסים אישיות הן לפעמים כמו יקומים מורכבים שבהם כולנו בסופו של דבר מתנגשים זה בזה. עם זאת, תמיד מגיע הזמן שבו אנו קולטים את המוזיקה הפנימית שמאפיינת כל אחד מאיתנו. אותה הרמוניה ייחודית ויוצאת דופן שמתמזגת עם אנשים מסוימים, כך שיחד, אנו יוצרים את התווים הטובים ביותר בחיינו...

אנשים שמכניסים מוזיקה לימינו

כאשר משרטטים את הקווים המגדירים את אותם אנשים שנותנים אור לימינו, אנו נוטים להסתמך כמעט מיד על פסיכולוגיה חיובית. מרטין זליגמן הוא הנציג הטוב ביותר של מגמה זו, שבה נאמר לנו, למשל, אילו מאפיינים נוטים להיות לאישים האלה כדי להפוך מצוקה להזדמנות, ולהפוך את האושר לקבוע בכל שלב בחייהם.

עם זאת, חשוב להבהיר כמה דברים. אנשים שבאמת הופכים למשואות אור אמיתיות בחיינו, לא בהכרח צריכים להיות "אנשים מאושרים". למעשה, הם אדריכלים מיומנים של רגשות חיוביים. היבט נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שמערכות היחסים האלה כל כך מעשירות שלפעמים הן יכולות להיות קצרות, אך לא פחות משמעותיות.

לפעמים אנחנו חיים מערכות יחסים רגשיות או חברויות מסוימות שבסופו של דבר מסתיימות, אבל עדיין, על ידי העלאת הזיכרון הזה, הן ממשיכות לתת לנו פסקול יפהפה של תחושות נעימות. כי יש אנשים, תאמינו או לא, שהם כמו "שריפות"; דמויות שלמרות המרחק, עדיין נותנות לנו אור, חום ושלווה.

זכרו שזה תענוג ואם אנחנו עדיין בצד שלנו, הם אוצרות יקרים שצריך לטפל בהם.

בגיל 30 חברות סומכת על האיכות ולא על הכמות

חברות בגיל 30 דורשת מערכות יחסים וחברות איכותיות, כאשר חברות בשנות ה-20 שלך דורשת מפגש עם הרבה אנשים כדי להגדיר אותנו ו... עוד »

לחיות עם מוזיקה ורעש

רעש הוא שילוב מבלבל של צלילים ללא קצב או הרמוניה. כולנו יודעים מה זה; אנחנו רגילים לאותו רעש בערים שלנו. לפעמים, כדי להגן על עצמנו מהרעש המעצבן הזה, אנחנו בסופו של דבר שמים אוזניות כדי להירגע עם המוזיקה האהובה עלינו.

עם אנשים אנו מבצעים כמעט את אותו תרגול מבלי שנשים לב לכך. אנו מתקיימים יחד עם דמויות שאינן מתאימות, עמיתים שבאים והולכים, שכנים שאנו מברכים אותם אך נמנעים מהם, קרובי משפחה שאנו מעריכים, אך לא מרבים לבקר. יש כבוד, אבל אין הרמוניה.

כעת אנו יודעים שלא תמיד קל להשיג את האיזון העדין הזה בין "מוזיקה ורעש", לכן, אנו מציעים לך לשקול את האסטרטגיות הללו.

מפתחות לחיות בהרמוניה ולא לוותר לאחר ניסיון

בטח יותר מפעם אחת שמעת על התנגדות פסיכולוגית. זה מה שעוצר אותנו לעתים קרובות מחלק גדול מהצמיחה האישית שלנו בכך שהוא מביא אותנו לפעול על סמך מה שאחרים מצפים מאיתנו או הימנעות מלהיות מודעים לחלוטין למה שאנחנו רוצים או לא רוצים.

• המפתח הראשון לחיים בהרמוניה הוא חופש אישי. תעז לשפר אותו כל יום. רק כאשר אנו מסוגלים להשתחרר מאותן תבניות שבהן נכלאו על ידי הפחדים וחוסר הביטחון שלנו, אנו עולים כיצורים אותנטיים ושלמים המסוגלים לשרטט את ה"מוזיקה החיונית" שלנו.
• המפתח השני הוא כבוד ו"אי התנגדות". השילוב הייחודי הזה מביא למשהו פשוט כמו "חיה ותן לחיות". אין סיבה שכולם יהיו כמונו. זה רק לכבד אחד את השני, ואם יש מישהו מסוים ש"עושה לנו אי נוחות", אין סיבה ליפול בשבי ברשלנות הזו. התעלמות והתרחקות של עצמנו הן הדרכים הטובות ביותר להרגיע את הרעש המסוים הזה.
• המפתח השלישי הוא לטפח את אמנות להיות מאושר עם הדברים הפשוטים והיסודיים ביותר. ברגע שאנחנו מרגישים חופשיים ונדע "מי זו שירה ומי זה רק רעשי רקע", אנחנו יכולים פשוט להרים את שותפי הריקוד שלנו כדי להדריך אותנו על ידי שותפות, שמחה והרפתקאות.

לא משנה אם המוזיקה נמשכת רגע או כל החיים, אתה צריך פשוט לשחרר... ולהנות.

אני אוהב את האנשים שמסתכלים עליך בעיניים ורואים עם הלב שלהם

אני אוהב אנשים שמחייכים עם הנשמה ומאירים אותך באמפתיה. אני אוהב שאנשים צופים בך עם... ראה עוד »