התנגדות לריפוי רגשי
הם אומרים שכולנו מחפשים את הרווחה שלנו. כולנו רוצים להיות מאושרים. הם אומרים שאנחנו עושים כל שביכולתנו כדי להשיג זאת. אם אתה עובר תקופה קשה ושואלים אותך על כך, בוודאי היית אומר שתעשה הכל כדי להיפטר ממנה.
עם זאת, פסיכואנליזה ופסיכולוגים גילו שזה לא ממש נכון. זה הוכח במהלך הטיפול: מטופלים מתנגדים לפעמים להשתפר.
"ואפילו עיוורונו של העיוור והליכתו בזהירות צריכים להעיד על כוחה של השמש שאני מסתכל עליה."
כחלק מתהליך פסיכואנליטי וטיפול פסיכולוגי, ההתנגדות באה לידי ביטוי בדרכים שונות. אין זמן ללכת לפגישות, אתה מאבד עניין בתהליך, הם מבקרים בצורה מוגזמת את המטפל או הפסיכואנליטיקאי...
כל מה שעוצר או מעכב את ההתקדמות מהווה צורה כלשהי של התנגדות לריפוי. למה שמישהו שסובל ויש לו הזדמנות לרפא יחבל בהזדמנות הזו?
ההתנגדות
במציאות, התנגדות מעידה על מאבק בין הרצון המודע לשנות לבין הכוחות הלא מודעים המעכבים תהליך זה. שורש הסבל טמון בכוחות הלא מודעים הללו.
הנה הפרדוקס: ריפוי יכול להוות בעיה גדולה עבור אנשים. זו הסיבה שכמעט כולם מתנגדים לבצע תהליכים שבאמת מוציאים אותנו מהייסורים הגדולים הללו.
התרופה בעייתית בגלל סיבות רבות, אבל בואו נתמקד רק בשלוש:
- אנו חוששים לא להיות מסוגלים להתמודד עם הכאב.
- כשאתה מרפא סבל גדול, אתה גם מאבד כמה יתרונות שמגיעים איתו.
- זה כרוך בהרבה מאוד אשמה.
הפחד לסבול עוד יותר
ואם ישאלו אותך על הבעיות והקונפליקטים שלך, בוודאי היית מכין רשימה של מצבים כלליים שמרגיזים אותך: אתה לא מרוצה מהשותף שלך או מהעבודה שלך, אין לך קשרים טובים עם המשפחה שלך, אתה מפחד מדעות של אחרים ודברים כאלה.
כאשר אנו בוחנים לעומק מצבים מסוג זה, אנו מבינים שזה פשוט קצה הקרחון עבור מציאויות אחרות מורכבות יותר.
לדוגמה, זה לא שאתה לא מרוצה מהשותף שלך, אלא שיש לך את הפחד הנורא מנטישה וזה הופך אותך לאדם שולט שגורם לבעיות. זה לא שאתה לא מרוצה מהעבודה שלך, אלא שאתה מפחד מהבוס שלך, ובלתי אפשרי עבורך לתבוע בחזרה את זכותך לדברים מסוימים.
למרות שאולי איננו מודעים לכך, כולנו יודעים שיש סיבות נסתרות מאחורי הבעיות העיקריות שלנו. הם בדרך כלל פחדים, אשמה ורצונות שאנחנו לא מקבלים במודע.
זה מוביל אותנו להציע התנגדות בכל הנוגע לריפוי שלנו. אנחנו לא רוצים להתמודד עם המציאות הכואבת או המטרידה האלה, כי אנחנו חושבים שלא נוכל להתמודד איתם.
יתרונות משניים של סבל
למרות כל הסיבוכים שהוא מביא, לסבל יש גם יתרונות. במציאות, קל יותר לחזור על רשימת המכולת של הבעיות שיש לנו במקום להשקיע מאמץ רב בניתוח ופתרונן. אז שמירה על הסבל שלנו מאפשרת לנו לחסוך באנרגיה.
מהסבל שלנו, אנחנו בדרך כלל בונים עמדה מסוימת כלפי החיים, המצדיקה את הבעיות שלנו. לדוגמה, "אני לא יכול למצוא עבודה טובה יותר כי המשק במשבר, ואני צריך להתאים את עצמו למה שיש לי".
עם זה נאמר, זה כבר לא באחריותנו. לכן, אנחנו פשוט קורבן של נסיבות. אנחנו אפילו גורמים לאנשים להגיד לנו "מסכנים", ולהרגיש ניחומים בכך.
לבסוף, ולמרות שזה אולי נראה מוזר, אנשים נוטים להיקשר לבעיות שלהם. למעשה, כאשר אנו פותרים בעיה, אנו עשויים אפילו להרגיש סוג של צער.
אשמה ועונש
למרות שהם לעולם לא יודו בכך במודע, יש אנשים שמשוכנעים שהם ראויים לסבל שהם חווים. זה לא שהם יוצאים לסבול כרצונם, אבל הם נמנעים להיפטר מהסבל הזה, למרות שאולי תהיה להם הזדמנות לעשות זאת.
שום טיפול לא עובד עבורם. לא פסיכולוג, לא פסיכואנליטיקאי. שום סוג של שינוי לא מציג תוצאות. הדבר היחיד שעובד הוא הסבל שלהם.
האנשים האלה מרגישים שלא במודע שצריך להעניש אותם. למה? רוב הזמן בגלל טראומת ילדות, אמהות או אבות שהטמיעו דרישה בלתי אפשרית, או משהו קשור.
האמת היא שהם מאמצים רעיונות וגישות שמונעות מהם לקבל את העזרה שהם צריכים. אז הם יכולים למלא את העונש שהם מרגישים שמגיע להם, עמוק בפנים וללא סיבות תקפות.
לכולנו יש, במידה רבה או פחותה, שילוב של צורות התנגדות שמונעות מאיתנו לרפא את הכאב הרגשי שלנו. הם הופכים גלויים יותר במהלך התייעצות פסיכולוגית או פסיכואנליטית, אך הם נוכחים גם בחיי היומיום שלנו.
התגברות על התנגדות זו היא עבודה קשה, אך יחד עם זאת, היא מייצגת את תחילת הסוף של הסבל הגדול ביותר שלנו.
