"הירח": ילדים צריכים לבחור את הדרך שלהם
"הירח" הוא סרט קצר ומענג שנעשה על ידי דיסני פיקסאר שיכיר לכם את הילד הכי קסום ומקסים בסביבה. עיניו זוהרות, מלאות באותה סקרנות נלהבת שכבר יש לה קול משלה; הם זורחים כמו הכוכבים האלה שמדי פעם נופלים מהשמים.
למעשה, הקצר הזה מבוסס בדיוק על זה: כוכבים נופלים. בסרט חייבים לאסוף כוכבים נופלים, וזה במקרה העבודה המיוחדת מאוד של משפחתו של הגיבור שלנו. הם "מטאטאים", ותפקידם עבר מדור לדור. עד שזה יגיע לתורו של הגיבור שלנו.
"הירח" הוא סרט קצר על ילד שמתחיל לעסוק בעסק שאביו וסבו חולקים. אבל יש לו גם קול, ומראה לנו שכל אחד מאיתנו צריך לבחור את הדרך שלו.
ה"במבינו" עם שני ירחים בעיניים
שלוש הדמויות הראשיות של הסרט פנטסטיות כל אחת. כל תנועה, מחווה והבעה טומנים בחובם קסם מיוחד. זה סיפור החניכה של ילד לתפקיד שאביו וסבו מבצעים מדי יום.
זה נורמלי שכל אבא, כל הורה ירצה להעביר משהו מעצמו לילדיהם. עם זאת, הילדים שלנו, מדי פעם, מאלצים אותנו להרהר במה שעומד מאחורי הרצון הזה, ולעתים קרובות מלמדים אותנו משהו בתהליך.
בקצרה זו נראה את ה"במבינו" שלנו נלקח על סירה על ידי אביו וסבו לסצנה הקסומה לחלוטין הזו. וכמו כל טקס מעבר שחייבים לעבור כשמגיעים לגיל מסוים, גם הילד מקבל את כובע המטאטא שלו, בדיוק כפי שבני משפחתו חובשים. הוא מוכן ללמוד את המלאכה.
אבל... מה קורה? למרות שהמשימה נראית פשוטה מספיק, היא מובילה לסיבוכים מדי פעם. וכך, אנו רואים כיצד היום-יום של העבודה, וכוח ההרגל גרמו לאב ולסבא לאבד את שנינותם ותמימותם.
דווקא אז מתקדם הנער בנחישות ובגבורה לפתור מצב בדרך שהדורות המבוגרים לא היו חושבים עליו לעולם.
הילד מתנהג כמו "הנסיך הקטן" בעצמו. הוא מיישם חשיבה יצירתית שרק ילד ערני ותמים מסוגל לפתח.
הוא מתרחק מהמזימות האבהיות כדי לפנות את מקומו לשנינותו, להראות לדור החדש שהוא מסוגל לבחור את דרכו. שהוא לא דוחה עזרה ממשפחתו אלא מראה שהוא מסוגל באותה מידה.
בעוד המבוגרים מתווכחים, הילד פועל. לילדים יש את היכולת להתרחק מהרשמיות, מהמנהגים הצפויים והמקובלים כדי לשבור תוכניות מסוימות וכדי להתקדם.
הערך של ילדים לבחור את הדרך שלהם
הקצר הזה מייצג, בדיוק כפי שהזכרנו לעיל, את הערך של ילדים לבחור את הדרך שלהם, שיש להם קול ולהראות לנו כמה אנחנו יכולים ללמוד מהם אם נאפשר לעצמנו. אם אנחנו מסוגלים להיפתח גם אליהם.
חינוך טומן בחובו אחריות רבה, אך זו חייבת להיות אחריות רגועה ללא פחדים מוגזמים או דעות קדומות.
ילדים לא צריכים להיות נשלטים דרך כל צעד שהם עושים, או אפילו פחות מוגנים יתר על המידה. הילדים שלנו דורשים את תשומת הלב שלנו, את האהבה שלנו ובעיקר את הביטחון הזה שבו הם יוכלו לחקור את העולם תוך כדי תחושת אהבה. עלינו לעזור להם לפתח את הביטחון הנדרש כדי להתקדם באומץ ובחופש.
במוקדם או במאוחר תהיה לילדינו הזכות לבחור את הדרך שלהם, והיא לא בהכרח חייבת להיות זו שדמיינו עבורם.
וגם אם כן. למרות שהילד הזה נראה מרוצה מהעבודה המופלאה שיש למשפחתו, הוא לא צריך לבצע אותה באותה צורה. כי רק האינטליגנציה והסקרנות שלו יגידו לו מה עליו לעשות כשה"דברים הגדולים הגדולים" האלה יפלו מהשמיים...
תיהנו מהסרט הקצר, ואל תשכחו להקשיב ללהקה המופלאה של מייקל ג'יאצ'ינו. זה יעצור את נשימתך וימלא את עיניך ברגש.
