גנב הספרים וכוחן של המילים

מלחמת העולם השנייה היא תרחיש שיוצרי סרטים מנצלים כבר כמה עשורים. לכן, אתם עלולים לגלגל עיניים כשתשמעו שזה עתה יצא סרט נוסף בנושא זה. עם זאת, הישארו בסביבה, כי בוודאי תהנו מהמאמר הזה על גנב הספרים.

זה לא שסרטים בנושא זה משעממים או לא רלוונטיים. הם בהחלט מעניינים ומהווים דרך מצוינת לדבר על העבר וללמוד ממנו כדי שלא נעשה את אותן טעויות. עם זאת, יש מקרים שבהם אתה פשוט לא רוצה להתמודד עם נושא כל כך מציק וזה מובן. זו הסיבה שאתה עשוי לחשוב שגנב הספרים, המבוסס על הרומן באותו שם מאת מרקוס זוסק, הולך להיות סתם עוד סיפור עצוב.

הסרט הזה מספר סיפור אחר על ההווה, העבר והעתיד. זה גם על המוות הממשמש ובא שהוא גורלם של כולם, הגורל הבלתי נמנע הזה שתמיד אורב מסביב. הטיפוסים הרגישים אולי נוטים לדחות את סוג הסרט הזה אבל גנב הספרים הוא לא בדיוק סוחט דמעות. זה בעיקר על קבלת המעגל הטבעי של החיים.

גנב הספרים

חלק נפלא נוסף בסרט הזה הוא שהוא לא סובב סביב מחנה ריכוז ואדולף לא מופיע פיזית. הוא בהחלט נמצא בסביבה, אבל בעיקר כאיום בכל מקום שהוא בלתי נראה אך מנוון. כך, הסרט מציב אותך בחיי היומיום של ילדה בעיר שתושביה עדיין לא מודעים למה שעומד להתרחש. למעשה, הם ממשיכים להמשיך בחיי היומיום שלהם ולא יידעו את גורלם עד שהוא יגיע.

חלק מהדמויות יודעות על עליית הנאציזם אבל לא ממש יודעות מה זה מזכה בעוד אחרות יודעות ואף מברכות על כך. בחורה שחייה היו אומללים בולטת מבין ההמון. ראשית, היא נפרדת מאמה, ובהמשך היא מתמודדת עם מות אחיה.

ליזל, הילדה, בסופו של דבר מאומצת על ידי זוג מבוגר בהרבה. בהתחלה היא מרגישה כמו זרה, לא מסתדרת עם אמה הטרייה, ולא ממש מבינה איך העולם עובד. למה הם אומרים שהיא קומוניסטית? עד מהרה אתה מוצא את עצמך לכוד בסיפור שנע בין מיתוס למציאות, בין חיים למוות, דרך עיניה של ליזל וקול המוות.

קריאה כבריחה

גנב הספרים הוא לא סרט חובה וגם לא אחד הסרטים המוערכים ביותר מסוגו. עם זאת, יש לו מסר חשוב לגבי כוחן של מילים. לפיכך, ספרים הם גם הגיבור הראשי בסרט הזה. הסיבה לכך היא שהם משמשים נתיב מילוט עבור שאר הגיבורים לשרוד במצבם הנורא. כפי שהזכרנו לעיל, הפעולה מתרחשת במסגרת העיר, בחיי היומיום של משפחות הפועלים שנתפסו על ידי הנאצים.

ליזל מגיעה לביתה החדש. היא בת יחידה וכבר איבדה את האנשים החשובים בחייה. בנוסף, היא לא יודעת לקרוא וחבריה ללימודים מקניטים אותה על כך. כמו כן, הוריה של ליזל היו קומוניסטים, אז התווית הזו מגיעה גם אליה.

מצער לראות כיצד ילדים חוזרים על הדברים המרושעים שמבוגרים אומרים, גם כאשר הם אפילו לא יודעים את משמעות המילים. לפיכך, כמה ילדים מעליבים את ליזל בכך שהם מכנים אותה "קומוניסטית". הם לא יודעים את ליזל וגם לא מה זה אומר להיות קומוניסט.

אינדוקטרינציה לילדים

גם האינדוקטרינציה בבית הספר ניכרת. הילדים חוזרים על מילים מבלי לדעת למה הן מתכוונות. זה בדיוק המסר של הסרט. ליזל היא אנאלפביתית, ובכל זאת, הילדים האחרים שיודעים לקרוא לא ממש יודעים את המשמעות של הרבה מהמילים באוצר המילים שלהם. זה מעלה את השאלה: מה זה בדיוק אומר להיות אנאלפבית?

בתחילת הסרט ליזל גונבת ספר במהלך הלוויה של אחיה. אחת עם משמעות לא ידועה, אבל חשובה לה הרבה. זה בגלל שזה קשר עם העבר שלה, עם אחיה. אביה מוצא אותו ומלמד אותה לקרוא. הספר אינו רומן או סיפור, אלא מדריך פשוט לחופרים. המוות מופיע שוב.

הספרים האסורים

ליזל מוצאת דרך חשובה לברוח במילים ובספרים ולומדת לשקוע בעולמות אחרים וללמוד מהם. ספרים הם חופש כשהם מובילים לחשיבה, ולכן המשטר הנאצי לא אהב אותם. כך, הם מתחילים לשרוף ספרים שהם מחשיבים "לא מוסריים" וליזל מצליחה להציל אחד.

המחווה הזו היא משמעותית כי אז ליזל חולקת את אהבתה לספרים ולמילים עם משפחתה. גם עם מקס, הצעיר היהודי המסתתר במרתף משפחתה. מאוחר יותר, היא גם חולקת את סודה עם חברתה רודי ואיכשהו עם אשת ראש העיר. הספרים מאפשרים לליזל לחלום ומהווים דרך למקס "לצאת" ממקום המחבוא שלו.

הכוח האמיתי של המילה מתבטא כאשר תושבי העיר חייבים להסתתר במקלט בזמן שהעיר מותקפת. בשלב זה, דאגה, פחד וכאב משתלטים. לפיכך, ליזל מחליטה לספר סיפור, לטבול את האנשים המבוהלים באהבתה למילים. היא מצליחה ויש שקט במקום החשוך; מילים ניצחו פצצות.

אף אחד לא נמלט מהמוות

איכשהו, הפחדים העיקריים של הגיבורים הם פחד מוות ופחד מהיטלר. אף אחד מאלה לא נמצא פיזית בסרט אבל הצופה יכול להרגיש את נוכחותם. יש רגע מעניין למדי שבו ליזל ורודי צורחים "אני שונא את היטלר!" הצעקה הזו פירושה אובדן הפחד. אין יותר טרור והם מוכנים לכל מה שיקרה בדרכם.

אותו דבר לגבי מוות. למעשה, ליזל הייתה מודעת לזה מילדות כי היא ראתה את זה בכל מקום. זה לא מנע ממנה לחיות. כולם מתים בשלב כזה או אחר אז המוות הוא הדבר היחיד שבטוח בחייו של אדם ללא קשר לכסף ולגבולות.

ליזל מתחמקת ממוות במספר הזדמנויות ואותו דבר קורה למקס, הראשון שמת. לדמויות אחרות לא יהיה אותו גורל, אבל בסופו של דבר, הגיע הזמן לליזל ומקס. המוות אורב בכל זאת מתחילת חייהם.

הערות אחרונות על גנב הספרים

למוות יש נוכחות ענקית בסרט הזה. זה בערך מדבר בקול רגוע ומכוון. אתה צריך לפחד מהחיים אם בכלל. כך, גם בתרחיש הגרוע ביותר, ליזל נשארת אופטימית ומחבקת את אשת ראש העיר לאחר ההפצצה הנוראה שהרסה את עיירתם.

הקול אובר אירוני לפעמים, אבל הוא מחבר אותך עם מציאות הטבע שלו. הוא גם פועל כשופט ויוצר איזון. זוהי התייחסות לאמנות ולקלישאת הממנטו מורי. המוות נוכח כמעין צדק; נדיב לפעמים, אבל לעתים קרובות חסר רחמים ועדיין, זה לא האויב.

כפי שאתה יכול לראות, גנב הספרים הוא סיפור של מצוקה אנושית, חברות ולמידה בעיצומו של עולם עלוב, אפל וחונק. כמובן, זו פנטזיה וחסרה את ההשפעה של סיפורים מהחיים האמיתיים כמו יומנה של אנה פרנק. עם זאת, זה עדיין סיפור נעים, כזה שמזכיר לצופה לקבל את גורלו ללא חשש.