החיים יפים - סרט על התגברות על מצוקות
החיים יפים הוא כנראה הסרט האיטלקי המוכר והמוכר ביותר בעולם. התסריט, הפסקול והפרשנויות של השחקנים הופכים אותו לסרט בלתי נשכח, המסוגל להצחיק ולבכות ולשדר אינסוף רגשות. בקיצור, זוהי יצירת מופת של קולנוע עמוסה במסרים, בבימויו ובכיכובו של רוברטו בניני ב-1997.
הסרט הזה נוצר בהשראת הספר Alla fine ho sconfitto Hitler (בסופו של דבר, ניצחתי את היטלר) מאת רובינו רומיאו סלמוני, ניצול אושוויץ שמספר את החוויה שלו. הסרט עוסק בסיפורו של גוידו אופיס, יהודי-איטלקי שעובר לארצו לעבוד במלון של דודו. הוא נתקל בדורה, מורה ממשפחה אמידה המקורבת למשטר הפשיסטי. גידו עושה הכל כדי לזכות בדורה. הוא תמיד מופיע באופן בלתי צפוי ומנסה להפתיע אותה בכל דרך אפשרית.
"בוקר טוב נסיכה!"
-Guido, החיים יפים
לבסוף, הוא מנצח אותה, ויש להם בן, ג'וסה. נראה שהחיים מעדיפים את גוידו. עם זאת, מלחמת העולם השנייה גורמת לכל חייו להתפרק והוא מסתיים במחנה ריכוז.
החיים יפים לוקחים אותנו לאיטליה שקועה בפשיזם ומוביל אותנו לזוועות מחנות הריכוז. זה עושה את זה בצורה אחרת. הוא מציג את הסיפור כסוג של סיפור עם סוף מר-מתוק.
"זהו סיפור פשוט, אבל לא קל לספר. כמו אגדה, יש צער,
וכמו אגדה, היא מלאה בפליאה ואושר".
-ג'וזה, החיים יפים-
החיים יפים, מהקומי ועד הטרגי
החיים יפים מתחילים בנימה עליז, הומוריסטית ומהנה. בגלל הסצנות הראשונות, אנחנו בקושי יכולים לנחש שאנחנו צופים בדרמה, למרות שאנחנו רואים את עליית הפאשיזם באיטליה מההתחלה.
הקומדיה ב- Life is Beautiful נמצאת בפרטים הקטנים, ברגעים קטנים שמובילים לקומדיה. עם זאת, מה שבאמת מעניין הוא איך מצב לא נעים ומפחיד מצליח לגרום לנו לחייך.
מניפסט הגזע פורסם ב-1938 בשל האידיאולוגיה הפשיסטית ששלטה באותה תקופה . זה היה טקסט חתום על ידי מדענים איטלקים שאישרו את קיומם של גזעים אנושיים. הגזעים הללו נחלקו לגזעים נחותים ונעלים, כאשר הארים היו, כמובן, הגזע העליון. גזע איטלקי טהור. רעיונות אלו יחד עם חוקי הגזע הפשיסטים נלמדו בבתי הספר ולכן הילדים יימנעו מלבלות זמן עם יהודים כדי לא להפחית את "טוהרתם".
האם זה אפשרי ליהודי לצחוק על חוקי הגזע הללו? האם זה אפשרי ליהודי לפרק תיאוריה פשיסטית שלמה בכל פעם לפני קבוצת ילדים? כן, זה, לפחות זה נמצא ב- Life is Beautiful.
פירוק אידיאולוגיה גזענית
גוידו מעמיד פנים שהוא מפקח של המשרד שחייב לדבר עם הילדים על המניפסט של הגזע. למעשה, הוא רוצה למשוך את תשומת הלב של דורה, אבל הסצנה הזו רק מראה שכולנו אותו הדבר.
גוידו אומר שהטבור שלו הוא טבור איטלקי אותנטי, האוזניים שלו זהות וכו'. ילדים, כשהם רואים את זה, מחקים אותו וצוחקים. גוידו מצליח לבטל את ההבדלים אליהם פונה המניפסט, שכן הוא יהודי ואינו מציג כל מאפיין פיזי שמבדיל אותו מאותם ילדים איטלקים "אריים טהורים".
הסצנה הזו, ללא ספק, מעלה חיוך לכולנו. אבל זה חיוך מריר-מתוק אם ניקח בחשבון את המשמעות האמיתית של המילים האלה של ג'נטלמן מהמשרד שמדבר על גזעים אנושיים.
גידו לועג לכל האמונות הללו, ומפרק כל אידיאולוגיה גזענית עם הערות שנונות ומצחיקות. הוא דמות שאנחנו נופלים בה מההתחלה. הוא חסר דאגות, יצירתי מאוד והמאבק שלו לנצח את דורה מרתק אותנו. שום דבר לא עוצר אותו, אפילו לא פשיזם.
"אתמול בלילה חלמתי עליך כל הלילה! הלכנו לקולנוע. לבשת את החליפה הוורודה הזו..."
-Guido, החיים יפים
חייו של גוידו ומשפחתו מנותקים על ידי השואה. גוידו נשלח, עם בנו ודודו, למחנה ריכוז. דורה, בהיותה איטלקיה ולא יהודייה, לא צריכה ללכת, אבל מחליטה לעזוב מרצונה כדי לנסות להיות עם משפחתה.
מרגע זה, הסרט מקבל תפנית קיצונית, הטון העליז וחסר הדאגות צועד לעבר טרגדיה. אבל גווידו לא מאבד את החיוך שלו לרגע, הוא תמיד מנסה להילחם על הישרדותו ושל משפחתו ומתחיל להמציא סיפור כדי לשמור על ג'וסואה הקטן מסבל.
המאבק וההקרבה של גוידו
ביטוי, אמונה או רעיון יכולים לגרום לעולמו של אדם להשתנות לחלוטין. זה יכול לשנות את דרך ראיית החיים שלנו, ולגרום להכל להיות הגיוני. Ferruccio, חבר של גוידו, אומר לו בתחילת הסרט שלפי שופנהאואר "...עם כוח רצון, אתה יכול לעשות הכל". הביטוי הזה יסמן את גידו לנצח. בהתחלה הוא ישתמש בזה בצורה קומית, אבל עם הזמן זה הופך לדרך חייו.
לגידו יש מטרה, הוא רוצה לשרוד, אבל, מעל הכל, הוא רוצה שהבן שלו ישרוד. הוא מנסה למנוע מבנו אי פעם לאבד את החיוך שלו, מלהיות מאושר אפילו בגיהנום, הוא יילחם עד הסוף. הוא מקריב את הביטחון שלו כדי שבנו לא יראה את זוועות מחנה הריכוז. הוא יעשה הכל כדי למצוא את דורה ולשלוח לו אותות כדי שידע שהם עדיין בחיים.
גידו הוא דוגמה למאבק ולהתגברות על מצוקה. תוך שימוש בדמיונו וברצונו, הוא יוצר מציאות שקרית כך שילדו אינו מודע למה שהוא חי. הוא גורם לילד שלו להאמין שהכל משחק, שהם חופשיים ויכולים לעזוב מתי שהם רוצים. אבל אם הם יחזיקו מעמד ויצליחו לזכות באלף נקודות, הם יקבלו את הפרס שלהם. ג'וסואה תמיד חלם שיהיה לו טנק אמיתי, אז גידו יגרום לו להאמין שזה הפרס, בדרך זו, הוא יוצר רצון לחיות בג'וסה.
לקבל ולהתמודד עם מצוקות
גידו לא יודע אם הם ישרדו. הוא לא יודע כמה זמן הם יישארו במחנה הריכוז. אבל הלהיטות שלו לשרוד חזקה יותר מכל אי ודאות. אל תיתן לילדך לראות אותך הרוס, עצוב או לא רוצה לחיות. החיים יפים מראים לנו שהאושר, לפעמים, הוא בדרך שלנו להסתכל על החיים, לקבל ולהתמודד עם מצוקות.
למרות רצח העם הגדול שהתרחש במחנות הריכוז, היו גם ניצולים שהצליחו להתמודד עם עינויים, רעב ואי צדק. דוגמה לכך היא הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, שאחרי ששרד מחנה ריכוז, פרסם את חיפוש המשמעות של האדם. הוא מדבר על הניסיון שלו בספר, ומוסיף ציטוט מפורסם של ניטשה שיכול לסכם במדויק את עלילת החיים יפים: "מי שיש לו למה לחיות יכול לשאת כמעט כל איך".
החיים יפים הם דוגמה להתגברות. זה גורם לנו לראות יופי באימה ובחופש גם איפה שאין כזה, גורם לנו לצחוק ולבכות... לגידו הייתה סיבה ורצון לחיות והצליח ליצור את התחושה הזו בבנו. בדרך זו, למרות הגולמיות של הסרט, אפשר לומר שהמאבק והמאמץ שלו השתלמו.
"זה הסיפור שלי. זו ההקרבה שאבי הקריב. זו הייתה המתנה שלו אליי.".
-ג'וזה, החיים יפים-
