טרור: כיצד משכנעים אנשים נורמליים לבצע זוועות
למרבה הצער, פיגועי טרור מופיעים בחדשות ובעיתונות הרבה יותר ממה שהיינו רוצים. למעשה, בגלל שהם קורים לעתים קרובות כל כך, הפכנו קצת לא רגישים אליהם. ההשלכות: מידע מוטעה וירידה בעניין. עם זאת, טרור אינו תופעה שכוחות הביטחון ומנהיגי המדינות הגדולות ביותר יכולים להילחם בה. טרור הוא מאבק יומיומי שמתחיל באופן שבו אנו מתייחסים לשכנינו.
טרור: מי עומד מאחוריו?
טרור הוא תופעה מדאיגה. מה שהיה פעם נדיר הפך כעת לנפוץ, ודברים נפוצים תמיד נראים פחות רציניים.
השילוב של לא מספיק מידע יחד עם תמונות מזעזעות הפך לתופעה שבאופן כללי אנשים מחשיבים כמשהו רחוק מהמערב.
אמנם יש אנשים שחוו את זה פנים אל פנים, אבל רבים מהאנשים שמסתובבים מדי יום ברחובות העולם המערבי מעולם לא חשבו שזה יכול לגעת בחייהם. הם אף פעם לא רואים בזה איום, וזה לא מפחיד אותם. התגובה היחידה שלהם היא של חמלה כלפי "הקורבנות הרחוקים".
הריחוק כביכול הזה, יחד עם המידע השגוי של החדשות, הופכים את הטרור לתופעה של מודרים, עניים ומהגרים.
אבל האם זה באמת המצב? אם ניקח את אירופה כדוגמה, רוב הטרוריסטים אינם עניים, אינם שוליים חברתית, ואינם מהגרים. הרוב הם אנשי מעמד הביניים, שלכאורה הסתגלו היטב למדינותיהם החדשות. הם בעיקר אזרחי המדינה שבה הם חיים ובה הם תוקפים את קורבנותיהם התמימים. זה יכול להיות מפחיד - מחבל לא כל כך שונה מאיתנו אם ננתח אותם מבחוץ.
הצהרה זו מביאה אותנו לשאלה חשובה: כיצד גורמים טרוריסטים להצטרף אליהם? התשובה טמונה באיסוף וגיוס. למרות שבחדשות אנו שומעים בדרך כלל על אנשים שמתכננים ומבצעים פיגועים בעצמם, המציאות היא שמאחורי אותם אנשים יש אחרים שמתמרנים אותם.
טרור - איך מתבצע הגיוס
בתחילה, החוטפים של ארגוני הטרור בוחרים את האנשים שנראים מועמדים סבירים יותר לגיוס. אנשים אלה עוברים בדרך כלל תקופה לא טובה. חלקם אולי הגיעו לכלא, אחרים חיים במדינה מוזרה. חלקם אולי נפרדו מבן הזוג שלהם, ואחרים עשויים לסבול מהלחץ של אי עמידה בציפיות המשפחה. מה שלא יהיה, אנחנו מדברים על אנשים שחיו חיים נורמליים, עד שקרה משהו כדי לבודד אותם ואז מתרחש הגיוס.
בקיצור, מגייסים מחפשים אנשים פגיעים שנוטרים טינה על התנאים שמנחים את חייהם באותה תקופה.
לאחר מכן, מגייסים יפנו לאנשים האלה, ובהתחלה יספקו להם תמיכה. הם יתעמקו בכאב שלהם ובסיבות לו. לאנשים שעוברים תקופה לא טובה יש בדרך כלל חוסר שליטה. אירועים מלחיצים קורים מבלי שהם יכולים לעשות דבר כדי להימנע מהם, וכך התחושה הזו מתגברת. מגייסים רותמים את התחושה הזו של חוסר שליטה, ואז הם נותנים להם דרך לצאת מהמצב הבלתי אפשרי שלהם.
תחושת הדחיקה לשוליים יחד עם חוסר שליטה ישפיעו על המערכת החיסונית הפיזית והפסיכולוגית של אנשים אלו. ההגנות שלהם בשתי הרמות נמוכות, ולכן תחושת הסכנה והייסורים תהיה גדולה יותר בכל פעם. האדם ירגיש חלש וחסר אונים.
מצב זה ידוע בשם סלידה. אם אדם נשאר במצב זה במשך תקופה ארוכה הוא יסבול בסופו של דבר מהפרעות פיזיות, קוגניטיביות ורגשיות. תנאים אלה יהפכו את האדם לרגיש יותר, ויש סיכוי גבוה יותר שהם יבטחו במגייסים.
שינוי זהות
במצב זה, זה די נורמלי שאדם מאבד את הביטחון בעצמו כשהוא רואה שהוא לא יכול לשלוט במצב. התוצאה השנייה היא אובדן הזהות האישית. אנחנו מדברים על אדם שמאבד קשר עם המציאות ומבודד את עצמו חברתית. מדובר באדם חסר מוטיבציה לשאוף להישגים אישיים ולכן קל מאוד לשכנע אותו.
בזמן שתהליכים אלו מתרחשים, אדם זה יחווה רגשות שליליים יזומים חזקים, כגון שנאה, כעס, ספק וסלידה. הם גם יחוו רגשות שליליים פסיביים אחרים כמו השפלה, פחד ותסכול.
בנוסף לתהליכים הללו, מגייסים נותנים לאנשים הללו משהו לחיות עבורו. הם יציעו להם זהות כחבר בקבוצה, יוקרה ותמיכה חברתית. הם יתנו חוקים פשוטים ונוקשים לחיות לפיהם. ובמקביל הם יטביעו בהם אידיאולוגיה שתצדיק אלימות כלפי מי שדוחקים אותם לשוליים.
לכידת מחבלים עתידיים
התמונה שיש לנו היא של אדם לא יעיל עם גישה שלילית. הם אינם ממוקדים, והם מתוסכלים, עצבניים ותוקפניים. התוצאה היא שאנו יכולים לחשוב שהמחלות שלנו נגרמות מהסביבה החברתית שמקיפה אותנו, ומהאנשים שהם חלק ממנה. מגייסים יכולים לנצל את המצב הזה לטובת המשימה שלהם. החוטפים והמגייסים נהנים מתקופות רעות שכל אחד יכול לעבור. הם מנצלים את המצב הזה כדי להשאיר את האדם ללא כל משאבים פסיכולוגיים או חברתיים.
ברגע שהם יודעים שלמישהו אין דרך להגן על עצמו, הם מציעים לו דרך לצאת מהמצב שלו. הם נותנים להם את ההזדמנות לנקום במי שדחקו אותם לשוליים. הם מציעים להם הזדמנות להתחיל מחדש, והם סולחים להם על כל הטעויות שלהם.
מניעה, אם כן, מתחילה בסביבה הקרובה. כפי שראינו, תמיכה חברתית ומשאבים פסיכולוגיים זמינים יכולים למנוע בעיות גדולות בעתיד.
