יש לי בעיות עם כולם. האם אני הבעיה?
ישנם ימים שבהם אנו קמים במצב רוח רע, מתעוררים בצד הלא נכון של המיטה, או כשאנו מוכנים להתלקח. זה יום שיביא בעיות. זה סוג של זמזום מעצבן שאין לנו איך להתנער ממנו. לא משנה כמה אנחנו מתחילים להניף את האגרופים סביבנו, כמו כשהיינו קטנים וניסינו לפגוע בפיניאטה כשעינינו מכוסות. הדבר הרע הוא שלא תמיד אנחנו נותנים סימני אזהרה שאנחנו מסתובבים עם המקל שלנו מוכן. אחרים, שניגשים אלינו באמון, יכולים בסופו של דבר לזכות בעצמם פגיעה טובה.
זו הסיבה שחיוני לנו לשלב מערכת כלים נפשית כדי שנדע לעצור את הימים ההם – בהם אנו כועסים על כל העולם – בזמן. אנחנו לא יכולים לצפות שכולם מסביבנו ישתנו ויראו לנו חיוך. זה הרבה יותר על ללכת לרגע, לעזוב מקום שבו אנחנו לא יכולים "לתקוף" אף אחד, ולהירגע.
בפעמים אחרות, אנו קמים במצב רוח רגיל, לא בהכרח באופוריה, ובכל זאת איננו יכולים שלא להתחיל ויכוח אחר ויכוח. אסון הופך לאסון. במצבים אלו, מי אחראי? מה ניתן לעשות כדי לשנות את הבעיה הזו? העובדה שאנחנו לא מסתדרים טוב עם אף אחד, האם זו אשמתנו או אשמתם?
האם אנו רוכשים בעיות או שאנו מחפשים אותן?
כמובן שכולנו היינו אומרים ש"אני לא מחפש קרב...הם מוצאים אותי". אבל לפעמים הגישה שלנו או דרך החשיבה שלנו פועלת כ"פיתיון" לבעיות. כאילו אלו מגנט גדול שמושך אותם אלינו.
אותו דבר קורה במערכות יחסים. אם איננו שומרים לעתים קרובות על חברויות, שותפים או דו קיום טוב עם עמיתינו לעבודה, ייתכן שאנו אחראים. כאשר מצבים אלו מופיעים לעתים קרובות למדי, איננו יכולים עוד להאשים את הצד השני, לא את הנסיבות, ולא את הבחירה הרעה שלנו להקיף את עצמנו בסוג מסוים של אדם.
עלינו להתחיל לחקור את עצמנו ולהבין מדוע אנו תמיד מגיעים לאותה סיטואציה. זכרו שאותן פעולות מובילות בדרך כלל לאותן תוצאות. אם יש משהו שאתה לא רוצה, אתה צריך לפעול בדרך אחרת כדי לשנות אותו.
הבעיות חוזרות על עצמן פעם אחר פעם
מכיוון שאנחנו כבר מדברים על ביטויים קבועים, נוכל להצביע על אחד שניתן להתאים בצורה מושלמת לבעיה זו: "אנחנו גברים נוטים למעוד פעמיים על אותה האבן... ואפילו אנחנו מחבבים אותה". אם אין לנו בעיות עם קומץ אנשים, זה יכול להיות נורמלי ואפילו מובן (כי אנחנו לא יכולים להיות חברים של כולם). אבל אם אנחנו רבים עם השכן שלנו, עם ההורים שלנו, עם הבוס שלנו, עם הקופאית בסופר, עם עמיתנו לעבודה, עם חבר ילדות שלנו ועם נהג האוטובוס... טוב אז אנחנו בבעיה.
החדשות הטובות הן שניתן לשנות ולשפר התנהגות זו של בעיות מתמשכות, לאחר שזיהינו אותה. לשם כך, חיוני לנו לקחת את האחריות לטעויות שלנו. מקובל מאוד לומר שהאדם השני הוא זה עם הבעיה, שהעולם הוא האשם... שאנחנו חופשיים מכל אחריות.
"כולם פנו נגדי?" זהו ביטוי נפוץ מאוד. האם יכול להיות שפנית נגד האחרים? כמובן שזה לא בכוונה ולא מתוך כוונה לפגוע באנשים אחרים, אבל עובדה היא שעם המעשים שלנו, אנחנו פוגעים ודוחקים את מי שאנחנו אוהבים (וגם זרים).
לקחת אחריות על הבעיות שלנו
הצעד הראשון להפסיק להאשים את העולם, הקארמה או היקום בבעיות שלנו הוא לקחת אחריות עליהן. אם אתה מתעצבן כשאתה נוהג בגלל שבן הזוג שלך יושב במושב הנוסע, הבעיה היא שלך ולא שלהם. אם יש לך ויכוח בגלל אי הבנה עם עמיתך לעבודה במשרד, האשמה היא שלך שלא ביקשת בזמן, לא של עמיתך לעבודה שניסה להסביר לך את המצב.
אנחנו יכולים לתת אלפי דוגמאות כאלה, אבל הדבר החשוב הוא הסיבה שבגללה אנחנו נלחמים עם אחרים או דוחקים אותם מאיתנו. בגלל הגישה שלנו! דרך הפעולה שלך מגדירה אותך ויכולה לעזור לך או לפגוע בך בכל הקשור ליחסים אנושיים.
למה לא להתחיל עם קצת התבוננות פנימית אובייקטיבית כדי למצוא היכן נכשלת? אין סיבה להרביץ לעצמך על זה או להסתובב כמו נשמה כואבת עם הבגדים שלך קרועים לגזרים. זה פשוט עניין של להבין אילו מילים, מעשים או רגשות מובילים אותך לבעיות עם אחרים.
אולי זה בגלל חוסר הערכה עצמית, פחד לקבל את הרגשות שלך, פחד מאיבוד שליטה במצבים, לכעוס על עצמך וכו'. האפשרויות מגוונות ורבות כמו האנשים שחיים על הפלנטה הזו.
אם אתה מכיר מישהו במצב הזה או שאתה בעצמך, התפקיד שלך עכשיו הוא להתחיל לחשוב על איך האדם האחר מרגיש כשאתה מגיב בצורה כזו. תחשוב על זה שכעס כלפי העולם רק מגביר את האפשרות שהוא יתייחס אליך באותו אופן שבו אתה מתייחס אליו ושאתה וחזון העולם שלך לא נכנסים למצב טוב עבורך או עבור הסובבים אותך.
