היום אני שלי, לא של אף אחד אחר: אני צריך את עצמי
היום אני שלי, ולא של אף אחד אחר. אבל הרבה אנשים לא מבינים את הבחירה שלי. קוראים לי "אנטי-חברתי", "מוזר", "אנוכי", ורבים מפקפקים בהחלטתי למצוא מקלט בתוכי.
אני מכבה את הסלולרי, מבלה לבד, נשארת בפנים יום שלם בלי לצאת בכלל... זאת האמת, לסגור את הדלת לכולם ולחבק את הזמן לבד הן התנהגויות שלא כולם מבינים.
במיוחד שאנחנו בעידן שבו יש קשר מתמיד וציפייה להיות פנויים 20,57. אני צריך להתנתק כדי לטפל בעצמי ולנשום את ניחוח החופש.
יש הרבה אנשים שבאמת כועסים כשאתה לא זמין עשרים וארבע שעות ביממה. הם רואים בניתוק מהעולם מעשה אנוכי. אני, אני אוהב לקרוא לזה "אהבה עצמית".
אני בגבול שלי, ואני צריך את עצמי
לעתים קרובות יותר ממה שהייתי רוצה, תסכול עולה בחיי, יחד עם עצבנות וחוסר סבלנות. זה כמו להיות במצב של מתח תמידי.
אני לא יודע מאיפה זה בא ולכן אני לא מבין איך אני יכול להיפטר מזה.
עם זאת, כשאני עוצר לנתח את המצב, אני מגלה שהן אזעקות שאומרות לי שאני צריך להפעיל את הבלמים. אני אפילו לא ישן טוב יותר, גם כשאני כן ישן 8 שעות ביום.
לפעמים אלו תחושות של תסכול שצועקות עליי שעשיתי יותר מדי ושכחתי לתעדף את עצמי.
אחרים הם רגשות עצבנות שהם כל כך חזקים שהם גרמו לי להתפוצץ אפילו עם הבעיה הקטנה ביותר. אבל הם לא יותר מאשר סימן לכמה אני המום.
או אולי, אלו רגשות של אדישות שמכניסים אותי לטייס אוטומטי. הם משקפים איך אני טובע בכל האחריות שהנחתי על הכתפיים שלי.
העניין הוא שכשכל הסימנים האלה מופיעים ואני על הגבול שלי, משהו מתעורר בתוכי ונלחם כדי להוציא אותי מהמצב.
אולי זה יהיה קל יותר אם אפילו לא הגעתי לנקודה הזו מלכתחילה, אבל לפעמים אני מעלימה עין ממה שקורה. רק התסמינים לעיל יכולים להעיר אותי ולגרום לי לראות שאני צריך את עצמי.
הפחד שלי להיות לבד ולהישפט גורם לי להתעלם מכל הסימנים שאני באמת צריך את עצמי.
אני צריך את עצמי וזה לא הופך אותי לאנוכית
אני צריך את עצמי ואני יודע שזה לא הופך אותי לאדם אנוכי. למרות שהחברה - ומעל הכל, הסובבים אותי - גורמות לי לפקפק בכך רבות. ולמרות שבסופו של דבר אני מניח את הצרכים שלי בצד.
אבל כשאני עושה את זה, אני יודע שאני לא עושה מה שאני רוצה, אלא מה שאחרים רוצים.
תעדוף העצמי הוא משהו שמזלזלים בו, וכשאתה עושה זאת, אתה מסתכן בתיוג כאדם אנוכי. אפילו הרצון להיות לבד יכול לגרום לאחרים לחשוב שאתה מסרב להיות איתם.
הם לא מבינים שאנחנו תמיד מחוברים אחד לשני, משתתפים באירועים חברתיים, מטפלים במשברים קטנים, מקשיבים, עוזרים לאחרים בבעיות שלהם...
הם לא מבינים ששכחת לטפל בעצמי גורמת לרעה להערכה העצמית ולרווחה שלי, ובטווח הארוך למערכות היחסים שלי.
לבזבז זמן על עצמי זו אהבה עצמית
כל הבעיות שמגיעות כשאני שוכחת מעצמי, מביאות אותי בסופו של דבר לגבול כי הן שואבות לי את האנרגיה. זו אנרגיה שאני צריך לשחזר על ידי בילוי זמן לבד מבלי שאף אחד ישפוט אותי על כך.
אני צריך לדאוג לעצמי, לאהוב את עצמי ולעזור לעצמי. אני בהחלט צריך לתרגל אהבה עצמית כדי להיות בסדר.
וכשאני צריך להיות לבד ואני נותן לעצמי לעשות את זה, אני מבין שלהיות לבד לא רק מטעין את המצברים שלי, אלא גם מאפשר לי להחזיר את השליטה העצמית שלי ולשפר את מערכות היחסים שלי.
למרות שזה נראה כמו סתירה, על ידי מתן זמן לעצמי, אני מסוגל לחשוב דרך הגירויים וההתמודדויות הקטנות של החיים שהייתי רואה כעצומים, ובמקום זאת לראות שהם באמת רק טריוויאליים.
מעל הכל, המוח שלי מסוגל להתנתק, וזה משהו שהנוירונים שלי בוודאי יודו לי עליו. לאפשר לעצמי זמן לבד אומר שאני יכול לנקות את דעתי ולחשוב טוב יותר.
אני צריך את עצמי - ואני צריך להכיר את עצמי
אבל מה שאני אוהב יותר מהכל זה היכולת להתחבר לעצמי. בניית מערכת יחסים עם האני הפנימי שלי מאפשרת לי להכיר את עצמי טוב יותר, לדעת מה אני רוצה ואיך אני מסתדר.
"אני צריך את עצמי", והיום אני לא מתבייש להגיד את זה. החלטתי לתעדף את עצמי.
אז כשאני מרגיש מותש או מפסיק ליהנות מהחיים, אני לוקח צעד אחורה מהמולת החיים היומיומית ונותן לעצמי זמן להיות עם עצמי.
ואם זה קשה מדי, אני פשוט מתחיל עם כמה דקות או שעה ביום.
אנחנו לא תמיד צריכים לתת את כל הזמן שלנו לאחרים או לאחריות אחרת. אני צריך את עצמי. אם אני לא אדאג לעצמי, אם אני לא אתן את עצמי בראש סדר העדיפויות, מי יעשה זאת?
