הקורטקס האיסולרי: למידה מחוויות כואבות

קליפת המוח האיסולרית מניחה אזורים אחרים במוח לבצע את תפקידיהם במהלך תהליך למידת האיום
קליפת המוח האיסולרית מניחה אזורים אחרים במוח לבצע את תפקידיהם במהלך תהליך למידת האיום.
ענישה גופנית הייתה נפוצה בעבר כדרך "להניע" תלמידים ללמוד. הרעיון הוא שידע שנרכש באמצעות כאב יכול להיות אינטנסיבי יותר ולאורך זמן. אז איך נראה התהליך הזה ברמה המוחית?

מה אתה זוכר בצורה חיה יותר מילדותך, הפעם הראשונה שאכלת ממתקים או הקרב הראשון שלך בבית הספר? כמעט כולם יבחרו באפשרות השנייה. נראה שבני אדם הרבה יותר טובים בלזכור חוויות כואבות מאשר בחיוביות. מחקרים עדכניים מראים שקליפת המוח האיסולרית (האזור האחראי על עיבוד הכאב) של המוח מתווך סוג זה של למידה.

הודות למחקר זה, מדעי המוח הצליחו לבסס בסיס נוירו-אנטומי לתהליכים קוגניטיביים שהוגדרו כבר.

נראה שהקשר בין עיבוד חוויות כואבות לבין הלקחים שאתה לומד מהחוויות האמורות נמצא באינסולה. האינסולה ממוקמת עמוק בפיסורה ומפרידה בין האונה הטמפורלית לבין האונה הקדמית והמצחית.

החשיבות של לימוד לקחים כואבים

האבולוציה נתנה לנו מנגנון הישרדות יעיל שנקרא "למידת איומים ". סוג זה של למידה אחראי להישרדותנו כמין. מינים אחרים חווים גם "למידת איומים" דרך מערכת העצבים שלהם.

הסיבה לכך שמנגנון זה מגן עליך היא שהוא זוכר אירועים מזיקים בעבר. זה עוזר לך להימנע ממצבים עתידיים שעלולים להיות מזיקים או מכאיבים. בעיקרון, זה מונע ממך לעשות את אותה טעות פעמיים.

להכות את השוק שלך ברגל שולחן זה כואב. הכאב הזה מלמד אותך לקח קונקרטי: אם אתה רוצה להימנע מכאב עתידי, אל תכה את השוק שלך ברגל שולחן.

תפקידה של קליפת המוח האיסולרית

במשך זמן רב, מדענים תהו איזה אזור במוח מזהיר את האחרים מפני אירועים כואבים כדי לעורר "למידת איום". למרות שמומחים ידעו מזה זמן מה שהאמיגדלה ממלאת תפקיד, עדיין היו כמה חוליות חסרות.

מדענים ידעו שהאמיגדלין חשוב להערכה הרגשית של הגירויים. עם זאת, הם עדיין לא גילו את אזור המוח שפעל כמו מנצח תזמורת. הם רצו לדעת מה מאגדים את כל התהליכים המוחיים כדי להרכיב שיעור משמעותי והוליסטי.

מחקרים עדכניים מראים שקליפת המוח האיסולרית (האזור האחראי על עיבוד הכאב) של המוח מתווך סוג זה של למידה
מחקרים עדכניים מראים שקליפת המוח האיסולרית (האזור האחראי על עיבוד הכאב) של המוח מתווך סוג זה של למידה.

מחקר גילה לבסוף כי קליפת המוח האיסולרית, המקופלת בצורה קומפקטית בחלק הפנימי של הפיסורה הצדדית, אחראית לשליחת אותות ההתראה לאירועים סוררים אלו. למרות העדויות על הקשרים בין נוירוני אמיגדלין ונוירונים אינסולריים, מדענים החלו רק לאחרונה לחקור את תפקידם.

מומחים האמינו במשך זמן רב שקליפת המוח האיסולרית אחראית לקידוד רגשות ורגשות.

במחקרים שהוזכרו לעיל, החוקרים השתמשו בנבדקי בדיקת חולדות מכיוון שהקורטקס האיסולרי שלהם דומה לזה של בני אדם. הם גילו שכאשר ניתקו את קליפת המוח האיסולירית במהלך אירועים סלידה, החולדות כבר לא פחדו מאירועים כואבים עתידיים.

הם גם גילו שלחולדות המעבדה עם קליפת המוח המנותקת היה קשה יותר ללמוד מהחוויות הכואבות שלהן.

"אנחנו מה שאנחנו עושים שוב ושוב. מצוינות, לפיכך, היא לא מעשה, זה הרגל."

-אריסטו-

עיבוד רגשי

למדענים יש ראיות לכך שהאינסולה ממלאת תפקיד חשוב במהלך חוויות כואבות. זה גם חיוני לחוויות רגשיות בסיסיות רבות. האינסולה מעבדת אהבה, שנאה, גועל, כאב, עצב ואושר. מנקודת מבט אנטומית, האינסולה ממוקמת במקום המושלם לשילוב שתי תופעות מסוימות:

  • המידע הקשור למצב הגוף במהלך תהליכים רגשיים שונים.
  • תהליכים קוגניטיביים מסדר גבוה.

המתווך כאן הוא הקשר בין שינויים גופניים (המופעלים על ידי מצבים רגשיים) לבין שינויים באופן שבו אתה חווה את השינויים הללו באופן איכותי וסובייקטיבי. במילים אחרות, קליפת המוח האיסולרית מאפשרת למוח שלך לדעת מה מצב הגוף שלך.

מה מספרות לנו התגליות החדשות הללו?

מדענים הוכיחו שקליפת המוח האיסולרית מסוגלת לספק למוח מידע על מצב הגוף. עם זאת, זה יכול גם לשלוח אותות אזהרה חזקים לאזורים אחרים במוח. האזורים המדוברים משתתפים ביצירת זיכרונות על אירועים לא נעימים או כואבים.

מדעני מוח משערים כי נוירונים מבודדים עשויים להיות אחראים לתחושת הכאב הסובייקטיבית. כתוצאה מכך, הם יהיו אחראים גם על הוספת תחושות לא נעימות לאירועים כואבים. קליפת המוח האיסולרית מניחה אזורים אחרים במוח לבצע את תפקידיהם במהלך תהליך למידת האיום.

כל זה הוביל מדענים להאמין שלפעילות קליפת המוח האיסולירית יש השלכות חשובות על תופעות הקשורות לקישוריות מוחית באזורים שונים במוח. כמו כן, ממצא זה מתאים לראיות אחרות לכך שכל ליקוי באינסולה מתאם לבעיות פסיכיאטריות שונות.

לסיכום, מחקרים המקשרים בין מנגנוני הקישוריות הנוירונים והפלסטיות לבין מנגנוני קודיפיקציה של כאב מוחי עשויים לשמש בסיס לתיאוריות פסיכיאטריות עתידיות. אנשים הסובלים מהפרעות כמו PTSD וחרדה יכולים להפיק תועלת משמעותית מההתפתחויות הללו.