ההשלכות הפסיכולוגיות של האבטלה הנצחית

תחשוב על משהו לשנייה. מה כל אחד עושה מרגע שהם מסיימים את הלימודים ועד לפנסיה? ניחשתם נכון, עבודה. וזו המציאות. אם אתה לא עובד, אתה לא באמת יכול לחיות כמו שצריך. ובכן, עבור רוב החברות, אדם מעל גיל 50 (ואפילו 45) אינו שווה ערך כמו אדם צעיר.

תסתכל על הצעות העבודה השונות בכל פורטל עבודה. אתה תראה שהם תמיד מחפשים צעירים. כתוצאה מכך, "הזקנים" שלנו (אני רוצה להדגיש באמת את המרכאות) לכודים בהזדמנויות רבות, ולמרבה הצער, באבטלה נצחית.

במאמר זה תגלו את כל הסיבות לדחות פרופילים בכירים. אנחנו לא הולכים להגיד שהם טועים או צודקים. עם זאת, נעמיק בהם. האם חברות לוקחות בחשבון את ההשלכות הפסיכולוגיות של האבטלה הנצחית הזו? אני מניח שהם מעדיפים להימנע מזה. ובכן, זה יהיה הנושא שלנו היום.

הסיבות לאבטלה נצחית: מדוע חברות לא רוצות "אנשים מבוגרים"

הדבר הראשון שאעשה הוא לשאול סדרה של שאלות. האם אנשים מעל 40-50 שנים פחות מסוגלים לעשות עבודה טובה? האם גילם מרמז שהם איבדו את היכולת לעבוד, ללמוד או להשתפר? האם יש להם פחות ידע על התחום בו הם עבדו כל חייהם? או שפשוט איבדו את היכולת להיות יעילים ויעילים? האם זה אומר שהם כבר לא אנשים אחראיים?

כנראה אמרת "לא" לרוב השאלות. ואתה צודק. למעט מקרים ספציפיים (עבודות מסוימות הדורשות כוח וזריזות גופנית), אנשים בני 40-50 מסוגלים לעשות עבודה טובה.

עם זאת, נראה שלחברות יש הרבה סיבות לא להעסיק אותן. בסקר האחרון של קרן Adecco, 200 אנשי מקצוע בתחום משאבי אנוש נשאלו על הסיבות לאי העסקת פרופילים ישנים יותר. בוא נראה את ההצדקות שלהם.

• 75% מהם מאמינים שגרוע יותר להעסיק בני 40-50 כי הם עלולים להחמיץ ימי עבודה בתדירות גבוהה יותר בגלל בעיות בריאות.
• 66% מהם מאמינים שיתקשו להשתלב בצוות עבודה צעיר. הם גם לא יסכימו להיות מובלים על ידי אדם צעיר יותר.
• 40% מהם חושבים שהם יהיו פחות גמישים לתפקיד חדש בגלל גילם.
• 25% מהם אומרים שהידע והכישורים שלהם נוטים להיות מיושנים. לדבריהם, הידע של אנשים מעל גיל זה נוטה להיות מיושן. בנוסף, "אנשים מבוגרים" בדרך כלל אינם מוכנים לרכוש ידע חדש או ליישם נהלים חדשים.
• לא קל להם להסתובב בגלל האחריות המשפחתית שלהם.
• אדם מבוגר נותן תמונה גרועה יותר. אדם צעיר מעניק לחברה אווירה רעננה, חדשנית וגמישה.
• הם לא מקבלים משכורות נמוכות (בשל הניסיון שלהם) וחברות רוצות לצמצם הוצאות. זו האמונה הרווחת ביותר.

האם אלו אמונות לא רציונליות?

אחת ההטיות הקוגניטיביות הקיימות ביותר באמונות אלו היא הכללה או הכללת יתר. אין ספק שרוב הפרופילים עם 25 שנות ניסיון לא יקבלו שכר זהה לאדם עם ניסיון של שנתיים. זה הגיוני מאוד. עם זאת, יהיו אחרים שמתוך ייאוש או קונפורמיזם יהיו מוכנים לקבל זאת. אז למה לא לשאול לפני שמניחים שהם פשוט הולכים לדחות את המשכורת?

כך גם לגבי ההיבט הלא מעודכן שהזכרנו קודם לכן. אנשים רבים כנראה לא המשיכו ללמוד כי הם למדו הכל בעבודה. עם זאת, אנשי מקצוע רבים אחרים נהנים לקחת קורסים, להשתתף בכנסים, או אפילו לקחת תארים ומאסטרים אחרים כדי לקבל ידע חדש.

יתרה מכך, על כל אנשי המקצוע ללמוד להסתגל לשינויים, במיוחד אם השיפור של החברה נשען עליו.

לגבי אחריות משפחתית, זה די מוגזם לחשוב שלכל אנשים בגיל מסוים יש אחריות משפחתית שעלולה להפריע לעבודתם.

כך גם לחשוב שלכל "המבוגרים" יש בעיות רפואיות שמפריעות להם בביצועים. נכון שככל שחולפות השנים כולנו הופכים להיות יותר פגיעים למחלות. עם זאת, צעירים אינם פטורים ממצב גם כן; מה לגבי מעשן צעיר או מישהו עם בעיות בריאות קודמות או כרוניות?

בואו נראה את "חוסר היכולת להסתגל לצוות עבודה צעיר" מנקודת מבט אחרת. מה לגבי אדם מבוגר שמרגיש נרגש מהנהגתו של אדם צעיר יותר, כי כך הוא יכול לנצל את ה"רעננות" שלו וללמוד ממנו? זכרו, כולנו יכולים ללמוד אחד מהשני.

בכל הכנות, האדם הצעיר עלול בסופו של דבר להרגיש מאוים. יתכן שיש להם מחשבות כמו "אין לי מה ללמד אותם" או "איך אני יכול להיות הבוס שלו אם הם היו מנהלים בחברה רב לאומית לפני שנתיים?" המחשבות הללו אינן בלתי הגיוניות בשום אופן.

תחשבו על זה: "אנשים מבוגרים" הם הדימוי החי של המקצועיות. האם לא כל החברות רוצות אנשים מקצועיים? אולי כל הארגונים צריכים להבין שחשוב יותר לתת תדמית סובלנית לחברה. להראות שהם יכולים לשלב היטב פרופיל זוטר ובכיר יכול להיות מועיל להפליא.

עם זאת, כל האמונות הללו כה מושרשות ונפוצות עד כדי כך שקורות חיים נדחים מבלי לקרוא מעבר לגילו של האדם. זה הגיע לנקודה שבה חברות אפילו לא משקפות את היתרונות שהעסקת פרופיל ותיק ומנוסה עשויה להביא. כתוצאה מכך, עלתה האבטלה הנצחית כאמור.

השלכות פסיכולוגיות של אבטלה נצחית

אנשים מעל גיל 50 מייצגים 14.7% מסך המובטלים בספרד. הנתונים העדכניים ביותר מ-EAPS מצביעים על כך ששישה מכל 10 מובטלים מעל גיל 55 היו במצב זה 12 חודשים או יותר. יתרה מכך, על פי הסקר של קרן Adecco, ל-43% מהמובטלים בקבוצת גיל זו לא הייתה הזדמנות עבודה חדשה יותר מארבע שנים.

שים את עצמך בנעליו של אדם שנדחה יותר מ-300 פעמים, מובטל כבר ארבע שנים, ויש לו משפחה לפרנס (עם ילדים בגיל בית ספר או אוניברסיטה) ושבן זוגו נמצא באותו מצב כמוהם. זה בעצם מתכון לחרדות, לא?

בואו נדבר כעת על ההשלכות הפסיכולוגיות השכיחות וההגיוניות ביותר של האבטלה הנצחית הזו.

• חרדה ולחץ מתבטאים לא רק מאי מציאת עבודה אלא מהתוצאה של אי יכולת לעמוד בהוצאות בסיסיות מסוימות. למשל מים, חשמל, מזון, דיור ולימודים לילדים.
• דימוי עצמי נמוך, תחושות של חוסר יעילות ואפילו דיכאון. תחושת דחיה וחסרת תוקף יכולה לגרום לאנשים האלה לחשוב מחדש על כל הקריירה המקצועית שלהם ואם הם טובים במה שהם עושים.
• אשמה על כך שלא הצליחו לצאת מהחור שהם שקועים בו.
• בעיות פיזיולוגיות כמו שינויים בתיאבון ובעיות שינה.
• תחושות של חוסר אונים. האמונה שמצבם בלתי הפיך.

חשוב לזכור משהו. אם השינויים הרגשיים הללו יימשכו לאורך זמן, הם יתחילו להשפיע על חיי היומיום של האדם. במקרה כזה, חשוב שאיש מקצוע בתחום בריאות הנפש יתערב. הם לא יתנו לך "גלולת קסם" שתהפוך את כל הבעיות. עם זאת, הם ילוו אותך לשמירה על שגרה בריאה, יתעלמו מאותן רגשות אשמה וחוסר אונים ויתמודדו עם המצב בצורה בריאה יותר.

בואו נגן על ה"זקנים" שלנו

לפי ארגון הבריאות העולמי, אפליה בגיל (אייג'יזם) מוכרת באותה רמה כמו אפליה מגדרית או גזעית. עם זאת, הוא גם מכיר בכך שזהו הסוג הסטנדרטי ביותר של אפליה.

זה כנראה משהו שהתעלמת ממנו עד לפני דקה, אבל זה נכון. אפליה על רקע גיל היא נפוצה להפליא. אולי צריך להזכיר לכולנו ש"כישרון בכיר" הוא חשוב. הרי הם אלו שמדריכים ומלמדים צעירים כשהם טריים בעולם העבודה.

אם היינו רואים כל אדם לפי מה שהוא (אדם) ולא פרופיל מלא בנתונים, אולי הדברים היו קצת שונים. חברות, תתעשתו. אתה נותן לכישרון להתבזבז. בואו נשים קץ לנושא האבטלה הנצחי הזה!