שלושה סיפורים קצרים מדהימים למחשבה

היום, אנו מביאים לכם שלושה סיפורים קצרים מדהימים למחשבה. כולם אנונימיים. עם זאת, אנשים מדברים עליהם במשך שנים רבות, עד לנקודה שבה הם הפכו לחלק מהתרבות שלהם. כולם שואפים לספק שיעור בעל ערך.

שלושת הסיפורים הקצרים המדהימים הללו מדברים על מצבים שבהם שתי מציאויות שונות עומדות זו מול זו. אחד מהם נמצא על פני השטח, ולכן נראה שהוא אמיתי. השני מוסתר. לכן, אף אחד לא שם לב לזה במבט ראשון.

עכשיו, לכל הסיפורים הקצרים המדהימים האלה שכדאי לחשוב עליהם יש מטרה. הם רוצים לגרום לנו להבין שלפעמים הדברים אינם מה שהם עשויים להיראות. אם אנחנו באמת רוצים להבין את העולם, אל לנו להישאר רק במראה החיצוני. במקום זאת, יש צורך לשאול את עצמנו את הסיבות מאחורי הסביבה שלנו.

1. הצפרדע והורד - אחד הסיפורים הקצרים המדהימים למחשבה

הסיפור הזה מדבר על איזון. זה הולך ככה. פעם, היה ורד אדום. כל אדם בודד היה מדבר על זה שהוא הפרח הכי יפה בגן כולו. הוורד הרגישה נפעמת כשהחמיאו לה. עם זאת, היא רצתה להיראות מקרוב יותר. היא לא הבינה למה כולם תמיד מסתכלים עליה מרחוק.

יום אחד, הוא הבחין בצפרדע כהה ענקית יושבת קרוב מאוד. הצפרדע לא הייתה נאה בכלל, עם הצבע העמום והכתמים המכוערים שלו. כמו כן, העיניים שלו היו גדולות מדי עד כדי כך שהן יפחידו מישהו. הוורד הבינה אז שאף אחד לא התקרב אליה בגלל החיה.

מיד היא הורתה לצפרדע לעזוב. איך זה שהצפרדע מעולם לא הבינה כמה רע הוא גורם לוורד להיראות? הצפרדע, צנועה וצייתנית מאוד, קיבלה מיד. הוא לא רצה להטריד את הוורד, אז הוא עזב.

תוך מספר ימים הוורד החל להתכלות. העלים ועלי הכותרת שלה החלו ליפול. אף אחד לא רצה להסתכל עליה יותר. לפתע עברה לטאה וראתה את הוורד בוכה. הוא שאל אותה מה לא בסדר והיא אמרה לו שהנמלים הורגות אותה. ואז, הלטאה אמרה את מה שהורד כבר ידע: "הצפרדע אכלה את הנמלים ושמרה עליך יפה".

2. סיפורן של שתי צפרדעים

זהו הסיפור השני מבין שלושת הסיפורים הקצרים המדהימים למחשבה. זה מדבר על הכוח שיש לדעות של אנשים אחרים עלינו. פעם, הייתה קבוצה גדולה של צפרדעים שתמיד הלכה ליער לבלות וליהנות. כולם שרו וקפצו עד רדת הלילה. הם תמיד צחקו חזק מאוד והיו בלתי נפרדים.

יום אחד, ביציאתם הרגילה, הם החליטו ללכת ליער חדש. באמצע המשחקים הרגילים שלהם, שלושה מהם נפלו לבור עמוק שאף אחד מהם לא שם לב לפני כן. השאר היו בהלם. הם הביטו לעבר תחתית הבור וראו שהוא עמוק מדי. "איבדנו אותם", הם אמרו.

שלוש הצפרדעים שנפלו ניסו לטפס על קירות הבור, אך זה היה קשה מאוד. הם הקדימו בקושי מטר ונפלו שוב. האחרים החלו להעיר שהמאמצים שלהם חסרי תועלת. איך הם יצליחו לטפס על חומה כל כך גבוהה? הם חשבו שהם פשוט צריכים לוותר. לא היה שום דבר לעשות.

שתיים מהצפרדעים שמעו את ההערות הללו והחלו להיכנע. הם חשבו שהאחרים צודקים. הצפרדע השלישית, לעומת זאת, המשיכה לטפס וליפול, אך לאחר כמה שעות היא הצליחה להגיע אל פני השטח. האחרים נדהמו. אחד מהם שאל: "איך עשית את זה?" אבל הצפרדע לא ענתה. זה היה חירש.

3. האריה החושש

זה הסיפור האחרון שיש לנו עבורכם היום והוא מדבר על פחד. זה מתחיל בסוואנה אפריקאית יפהפיה, שם אריה בדיוק איבד את קבוצתו. הוא הלך כבר 20 יום ממקום למקום ולא מצא את העדר שלו. הוא היה רעב וצמא, אבל גם פחד מאוד להיות לבד.

לבסוף, הוא הבחין בבריכת מים מתוקים. הוא רץ אליו בכל כוחו. הוא מת מצמא והיה צריך לשתות קצת מהנוזל החיוני הזה בכל מחיר. אולם כשהגיע לחוף, ראה את דמותו של אריה צמא מעל המים. אז הוא החליט לברוח. "לבריכה כבר יש בעלים", חשב.

באותו לילה הוא החליט להישאר בקרבת מקום, אבל הוא לא העז לחזור לבריכה. אם האריה שבבעלותו המקום יופיע, הוא כנראה היה תוקף אותו על כך שהתעסק ברכושו. והוא לא היה בעמדה להתמודד עם אף אחד. עבר עוד יום אחד והשמש הייתה עזה.

הוא לא עמד יותר בצמא אז החליט לקחת סיכון. הוא לא יכול היה לסבול את זה יותר. אז הוא ניגש בזהירות אל הבריכה, וכשהגיע לחוף, הוא ראה שוב את האריה. עם זאת, הוא היה כל כך צמא שלא היה אכפת לו. הוא תחב את ראשו לשתות מהמים המתוקים האלה. באותו רגע בדיוק, האריה נעלם: האריה המפחיד שראה היה ההשתקפות שלו. ככה הם פחדים: הם נעלמים כשאנחנו מתמודדים איתם.