אגדת ציפור הטו: שיעור בענווה
האגדה על ציפור הטו היא סיפור מאיה עתיק מחצי האי יוקטן. יש האומרים שציפור הטו מנחה את ההרפתקנים הנכנסים לג'ונגלים של אזורים אלה כדי שיוכלו למצוא בארות טבעיות בתוך המערות.
ציפור הטו היא ציפור בודדה שאוהבת מערות ומקומות חשוכים. השיר והזנב הייחודי שלו הם המאפיינים העיקריים שלו. לזנב ציפור הטו יש פלומה בהירה שזוהרת בשמש ונעה כמו מטוטלת. אפשר לומר בבטחה שזה בכלל לא דומה לשאר הציפורים של האזור.
האגדה על ציפור הטו מספרת שלפני שנים רבות, ציפור זו הייתה חלק מבני המלוכה הטבעיים. באותה תקופה היה לו זנב ארוך וצבעוני. זה היה כל כך יפה שכולם ראו בזה ציפור מעולה. כל חיה אחרת התפעלה מהנוצות היפות שלה והתייחסו אליה בכבוד רב.
האגדה על ציפור הטו
על פי האגדה על ציפור הטו, ציפור זו הייתה כה יפה ומוערצת עד שהיא הפכה ליחזת ביותר. זה תמיד אמר שהוא לא יכול לעבוד בגלל פחד לקלקל את הזנב היפה שלו. כתוצאה מכך, הציפורים האחרות נאלצו להשיג לציפור את המזון והמים הדרושים לה. הם גם היו מקימים את הקינים ומכינים את המקום שבו הוא יישן.
ציפור הטו לא עשתה כמעט כלום. הוא קם מאוחר ואז הלך לגן המלכותי, שבו היו הציפורים היפות ביותר בכל הג'ונגל. היו מדברים שם על בנאליות וצוחקים משטויות. כך הם אהבו לבלות את ימיהם.
מלבד המאפיינים הפיזיים היפים שלה, ציפור הטו הייתה עצבנית ביותר. זה לא רצה סתם אוכל אלא את האוכל הכי טוב בג'ונגל. למרות שהציפורים האחרות נאבקו לרצות אותה, נראה שהציפור הזו מעולם לא הייתה מרוצה מכלום.
סערה מוזרה
לילה אחד, הינשוף הכל כך חכם אמר שסערה אימתנית מגיעה. הוא ידע בוודאות שסערות כמו זו הגיעו רק כל 50 שנה. רעמים וברקים ישפיעו על כל הג'ונגל. הם היו צריכים בדחיפות לבנות מקלט אם הם רצו לשרוד.
כל הציפורים התחילו לעבוד מיד. הנקר, המקאו, התוכים והטוקאן החלו לחתוך ענפים כדי ליצור מחסה. ציפורים גדולות יותר כמו תרנגולי הודו נשאו את הענפים הכבדים יותר. ציפורים קטנות כמו עורבים ושליו אספו צמחים קטנים.
האגדה על ציפור הטו מספרת שהעננים החלו להיראות שחורים יותר ככל שחלף הזמן. עם זאת, ציפור הטו לא עשתה דבר. זה רק חיכה שהציפורים האחרות יסיימו לבנות את המקלט. עם זאת, הציפורים האחרות הרגישו פתאום שנמאס להן, אז הן החליטו לנזוף בגישה שלה. נרגז, הם ביקשו גם את ציפור הטו לעזור.
הסיפור מסתיים והאגדה מתחילה
ציפור הטו נסערה מהדרישה הזו. עם זאת, מחשש שהוא יישאר ללא מקום במקלט, הוא הצטרף לבנאים. זה עבד רק לכמה דקות כי זה ממש התעייף. זה לא רצה להיות עובד כי זה לא המקום שלו. כך, כששאר הציפורים לא הסתכלו, הם הלכו למערה והתחבאו.
ברגע שנכנס למערה, הוא נשכב ונרדם. זה אפילו לא שם לב מתי התחילה הסופה. הברק לא העיר אותו כי דקות העבודה הספורות השאירו אותו מותש לחלוטין. הדבר הרע הוא שהמערה הייתה קטנה מאוד והזנב היפה שלה לא התאים פנימה.
הסופה נמשכה יום ולילה שלם. ואז, השמש התחילה לזרוח בבהירות למחרת. הציפורים האחרות עזבו את המחסה שלהן וציפור הטו עזבה את המערה שלה.
האגדה על ציפור הטו מספרת שהיא חשבה שהדברים יחזרו לקדמותם. כך, ברגע שציפור הטו ראתה שהגשם פסק, היא חזרה לגן המלכותי כדי לעקוב אחר שגרת יומה.
עם זאת, כשהגיע, כולם התחילו לצחוק. הסופה הרסה כמעט לחלוטין את זנבו המדהים והמלכותי. ציפור הטו, נבוכה, חזרה למערה ולא עזבה אותה שוב. העונש על הגאווה והאנוכיות שלו הוא צורך לחיות לבד במקום מבודד ולפעול להנחות את החוקרים.
"אל תזלזל בחשיבות להיות צנוע. יש שם ערך הרבה יותר גדול ממה שגאווה יכולה לספק אי פעם".
-קריסטן באטלר-
