עכשיו כשאנחנו מציירים את תחילת הסיפור שלנו
עכשיו כשהידיים שלנו יוצרות מגע, כמעט בלי לרצות, וניצוצות עפים בכל פעם שאנחנו נוגעים זה בזה. עכשיו, כשאנחנו מעלים חיוכים אחד על פניו של זה והמבטים שלנו נפגשים בלי להספיק. עכשיו כשיש לנו ספר עם דפים ריקים... עכשיו הסיפור שלנו מתחיל.
הקולות שלנו עדיין נשמעים מעט ביישניים כדי למנוע מהמילים שלנו להיות שונות ממה שאנחנו חושבים. רגלינו כמעט לא עושה צעד כדי להימנע מהתפכחות ולהימנע מלראות שוב את האמת המרה. אני יודע שזו ההתחלה של הסיפור שלנו. מספיק לרצות להיות קרובים אחד לשני ולבלות ביחד. מספיק לראות אחד את השני בשתיקה ולתת לרגשות שלנו לסחוף אותנו.
תחילתו של סיפור
יכול להיות שאתה חושב עליי עכשיו, בלי לדעת בכלל מה להגיד לי או אם בכלל צריך להגיד משהו. אני יודע שאנחנו לא מכירים אחד את השני מספיק כדי שתדעי שביליתי כל הלילה במחשבה עליך. תוהה איך אתה, מצייר אותך כפי שאני מדמיין אותך, חושב על הדברים שאתה אוהב, ומאמין שזו התחלה נחמדה. זה משהו שמתחיל לאט בגלל הפחד להיכשל מאז נכשלנו כל כך הרבה פעמים בעבר.
עכשיו אני מתחיל לרעוד כשאני יודע שאני עומד לראות אותך. זה עכשיו כשאני משפיל את מבטי ומסמיק כשאתה מחמיא לי. שלטתי בכל פרט רק כדי להוציא ממני רק את הטוב ביותר. עכשיו זה תחילתו של סיפור. זו התחלה של זיכרון.
"האהבה הזאת היא כל מה שיש, היא כל מה שאנחנו יודעים על אהבה."
-אמילי דיקינסון-
עכשיו כשאנחנו מסתכלים אחד על השני כל כך לאט
אתה ואני שני דפים ריקים. ספר שלם שייכתב. חלל ריק שיש למלא. מה שנתחיל היום יהיה מחר חלק מהעבר שלנו. אבל זה תמיד ימשיך להיות ההתחלה שלנו. ההתחלה הזאת ששנינו יצרנו ובאופן מסוים אפשר למלא רק ב"עכשיו". אפשר למלא אותו רק ברגעי הווה.
אני לא יודע מה עלול לקרות מחר, אבל גם לא אכפת לי. אני מעדיף להתמקד בהווה וליהנות מהדבר היפה הזה שיש לנו. העיניים שלי לא מאפשרות לי לראות יותר ממה שיש לי מולי. התקוות והרצונות שלי מעצימים את הפחדים שלי. ולמה לא הפעם? למה ההתחלה הזו לא יכולה להיות זו שנכתבת בלי סוף? זה היום שלי, ההווה שלי, ואני בוחר איך אני רוצה שזה יהיה.
"עכשיו שום דבר לא קדוש והסוס המת עדיין מוכה. ועכשיו, כשהעולם נצבע זה עתה... עכשיו כשהסערות כל כך קצרות... עכשיו, בלי לדעת איך, אנחנו יודעים לאהוב זה את זה בלי לאהוב עדיין אחד את השני. עכשיו כשהעיניים נוגעות ופיות צופים. עכשיו ששום דבר לא דחוף והכל בהווה. עכשיו כשכל הסיפורים נראים כמו סיפורים שאפילו לא התחילו."
-חואקין סבינה-
תחילת הסיפור שלנו
איתך הכל נראה חדש ומפתיע. לדברים יש אור אחר ומשמעות אחרת. הפרפרים שאני מרגיש כשאנחנו ביחד חושפים את הרגשות שלי. הם דוחפים אותי להשתפר ולהתחיל איתך משהו חדש. אני יודע שאף פעם לא מאוחר מדי לנסות שוב, לנסות ולסכן הכל כדי ליצור משהו חדש. זו הסיבה שנתתי לעצמי להיסחף להתחלה החדשה הזו של הסיפור שלנו.
לא אכפת לי ממה שעלול לבוא. נתמודד עם זה. לא אכפת לי איזו דרך מחכה לנו. אני רוצה לקחת סיכון כדי לגלות את כל מה שמחכה. זו התחלה של משהו חדש ואני רוצה ליהנות ממנו. זה היום שחיכיתי לו. ואני עושה את זה לשלי. אנחנו הופכים את זה לשלנו. זו ההתחלה שרציתי, הדף הריק שבו אכתוב שוב. זה היום שאנחנו עושים את שלנו. המילים והחיוכים שאנו נותנים אחד לשני. עכשיו זה הזמן. בואו נהנה מזה.
"אני אוהב כמו שאהבה אוהבת. אני לא יודע שום סיבה אחרת לאהוב מאשר לאהוב אותך. מה אתה רוצה שאגיד לך חוץ מ'אני אוהב אותך', אם מה שאני רוצה להגיד זה שאני אוהב אותך? "
-פרננדו פסואה-
