הכל על האנס סאקס
האנס סאקס היה מסוג הפסיכואנליטיקאי שלא ממש השתלב עם בני דורו. אף ששמו אינו ידוע היטב, הוא תרם תרומות חשובות לתורתו של פרויד. הוא גם היה מורה מצוין והיה הראשון שיישם את התיאוריה הפסיכואנליטית על יצירות אמנות.
בניגוד לרבים מעמיתיו, להנס סאקס הייתה גישה נינוחה בעיקרה לחיים. זה אפשר לו להסתגל בחן למצבים שונים ועשה לו הרבה חברים. עם זאת, זה גם עורר הערה אגרסיבית למדי מפרויד בנושא. הייתה לו חולשה לרומנטיקה, יין טוב ואוכל טוב. זקס גם היה נלהב לספרות.
"ידידי, זו באמת משימתו של המשורר, שהוא יציין וללמוד את חלומותיו. תאמין לי, הדמיון האמיתי של האדם מושג על ידו בחלומות. כל אמנות פואטית אינה אלא פרשנות של חלימה אמיתית."
-האנס זאקס-
מומחים גם רואים בהאנס סאקס אחד מהביוגרפים הבולטים של זיגמונד פרויד. הוא דיבר על פרויד בספר הזיכרונות שלו, שפרסם ב-1945. שם הביע חיבה והערצה לאבי הפסיכואנליזה. הטקסט של זקס נדרש לקריאה למי שיכתוב מאוחר יותר את ההיסטוריה של מגמה הומניסטית זו.
הנס סאקס, עורך הדין שהפך לפסיכואנליטיקאי
הנס זאקס, כמו רוב הדור הראשון לפסיכואנליטיקאים, היה בן למשפחה יהודית. אביו היה משפטן בולט בעל מצב כלכלי יציב. הנס נולד בווינה, אוסטריה, ב-10 בינואר 1881. הוא למד משפטים באוניברסיטת וינה וקיבל את הדוקטורט שלו ב-1904.
סאקס פעל בצורה מצוינת כעורך דין, אבל כשקרא את "פירוש החלומות" מאת זיגמונד פרויד, הוא חש תשוקה הולכת וגוברת לפסיכואנליזה. הספר השפיע עליו כל כך שהוא רצה להעמיק וללמוד עליו יותר. הוא התחיל להשתתף בקביעות בהרצאותיו של פרויד. יום אחד, הוא החליט לבקר אותו, ולקח במתנה תרגום של בלדות חדר צריף, מאת rudyard kipling.
זו הייתה תחילתה של ידידות לכל החיים. האנס זאקס היה מוקסם מזיגמונד פרויד. הוא התחיל לראות אותו בקביעות, ובשנת 1909 הצטרף לאגודת הפסיכולוגיה המפורסמת של יום רביעי. שם, הוא הפך לחסיד אורתודוקסי של התזה של פרויד ויישאר כך עד סוף ימיו.
פסיכואנליזה, פדגוגיה ואמנות
גם הנס זאקס הצטרף למה שמכונה "הוועדה החשאית". הוא היה, ללא ספק, אחד מתלמידיו הקרובים ביותר של פרויד. הוא הקים את כתב העת אימאגו עם אוטו רנק והפך לעורך שלו ב-1912. כתב העת הפסיכואנליזה האייקוני הזה ביקש להפיץ את התזה של פרויד לכל תחומי מדעי החברה.
ב-1920 התיישב זאקס בברלין. שם, הוא החל את עבודתו בחינוך, והכשיר פסיכואנליטיקאים חדשים. אינסוף תלמידים עברו בדלתותיו. הם חיפשו אותו כי הם האמינו שהוא מורה נהדר. למעשה, אריך פרום עשה את הפסיכואנליזה החינוכית שלו עם הנס סאקס. בזמנו התקנון היה מאוד רופף, ולכן לא היה מוזר שסאקס יצא לחופשה עם מטופליו, ומטופלים של עמיתים.
זאקס העריץ את פרויד עד כדי כך שעשה ממנו חזה לקליניקה שלו. הוא הניח אותו ממש מול הספה שבה ראה חולים. ב-1925, הוא וקארל אברהם פיקחו על כתיבת התסריט לסרט אילם בשם סודות נשמה. רוב האנשים מכירים בסרט הזה כסרט הראשון בהשראת התיאוריות הפרוידיאניות.
תלמיד נאמן
בשנת 1932, החברה והמכון הפסיכואנליטיים של בוסטון הזמינו את האנס סאקס לתת מספר הרצאות. הוא ניצל את ההזדמנות להתיישב באירופה מכיוון שצפה בעלייה המתמדת של הנאצים בגרמניה ובזוועות הנובעות מכך. הוא גם ידע שפסיכואנליטיקאים בצפון אירופה היו חשדניים כלפי מי שעסקו בפסיכואנליזה ללא רישיון רפואי. לפיכך, הוא נענה להזמנה רק בהבטחה שיהיו לו שמונה מפגשים ביום.
למרות שתמיד הייתה מידה מסוימת של קונפליקט בין הנס זאקס לבין הפסיכואנליטיקאים האורתודוקסים יותר באירופה, זקס היה אחד הפסיכואנליטיקאים המהגרים שהסתגלו בצורה הטובה ביותר לחיים שם. הוא הצליח ליצור לעצמו חיים נוחים, ולספק לעצמו את המותרות שכל כך נהנה ממנו. לכן פרויד, באחד ממכתביו, דיבר על סאקס במונחים קשים למדי. לדבריו, "הצד הוולגרי שלו שתמיד היה שם הפך להיות מוגדר עוד יותר. איש עשיר בכסף חדש אמיתי. שואו-אוף שמן, יומרני, סנובי, שבוי באירופה או מפתה מההצלחה הגדולה שהשיג".
למרות כל זאת, הביוגרפיה האוהבת שכתב הנס סאקס על פרויד מראה שהוא תמיד דאג והעריץ את המורה הדגול שלו. פרויד גם ציטט אותו ישירות ב"פסיכולוגיה של ההמונים ", ובהזדמנות אחרת הוא כינה את סאקס "החבר היחיד שיש לי באירופה". זאקס מת ב-10 בינואר 1947 בבוסטון.
