כשחברים מאכזבים אותנו?
חברות יכולות לפוג, הן נכבות כמו אור של גחלילית כשהיא נמצאת, כמו הרוח הקרה הראשונה שמביאה את הסתיו אחרי הקיץ. יש אנשים שמאכזבים אותנו, והפצע שנותר מאחור מהאובדן הזה כואב ומכעיס אותנו, אין ספק. עם זאת, עם הזמן אנו לומדים ומתחילים להיות הרבה יותר סלקטיביים.
עד כמה שזה נראה מוזר, בדיוק כמו שזה קורה בחברות, זה יכול להתרחש גם באהבה. יש לנו את החברים שאנחנו חושבים שמגיעים לנו. יש לזה גם הרבה קשר להערכה עצמית, ליכולת שלנו להגדיר מסננים ולהבין שמערכות יחסים, לא משנה מאיזה סוג הן ישויות דינמיות שמשתנות ומשתנות כמו האישיות שלנו.
"חבר הוא מתנה שאתה נותן לעצמך."
-רוברט לואיס סטיבנסון
יש מי שיאשרו ש"לאבד באהבה זה כואב, אבל לאבד חבר הורג". זה כאילו באיזשהו אופן הקשר המבוסס על שותפות, באותה אחווה אינטימית, ספונטנית ומלאה ב'תזונה' רגשית, מעניק לנו תמיכה שווה או גדולה מזו של מערכת היחסים עם בן אדם משמעותי.
לכן, ראוי לציין שיש שפע של מחקרים על חברות ותהליכיה, ולא רק בתחום הבריאות הרגשית או הקשר עם האחר המשמעותי שלנו. הפסיכולוגיה החברתית אומרת לנו משהו מאוד מעניין: לאבד חבר כואב כמו לאבד את מי שאתה אוהב.
המחקר, שפורסם במגזין Epidemiology and Community Health, הבהיר כי תחושה זו נחוותה על ידי גברים ונשים כאחד. חבר, עבור רוב האנשים, הוא חלק חיוני מחיי היומיום שלנו, עד כדי כך שהם חיוניים לרווחה הפיזית והרגשית שלנו.
חברות שאנחנו לא יודעים איך לסיים
בלנקה בת 40 והחליטה לסיים ידידות שנמשכת שנים רבות. למעשה, זה נמשך כל חייה. היא ואליסה גדלו יחד כי האמהות שלהן היו חברות. הילדה הקטנה הזאת עם העיניים החומות, הרגליים הארוכות והשתלטנית הפכה במהירות למקלט שלה ולגיהינום שלה בחלקים שווים.
כשהן היו ילדות קטנות, אליסה הייתה מאלצת אותה להיות מעורבת בפעילויות שהיא לא רצתה חלק בהן. היא שברה את ידה כשניסתה לטפס על קיר בית הספר כי זה מה שאליסה ציוותה עליה לעשות, איתה היא סיפרה על אהבותיה הראשונות. זו גם היא שתגנוב את כל הבנים שבלנקה אהבה. לאורך כל השנים הללו, בלנקה שמרה על מערכת יחסים תלותית משותפת עם אדם מניפולטיבי, מישהו שהיא לא ידעה איך לעצור או איך לומר " תפסיק לנצל אותי".
רבים מאיתנו יכולים להזדהות עם הדוגמה הזו, אבל השאלה החשובה היא: למה כל כך קשה לנו לסיים ידידות שמביאה לנו יותר בעיות מאשר יתרונות? להלן מספר הסברים:
סיבות מדוע אנו נרתעים מלומר "מספיק" לחבר
הסיבה הראשונה היא פשוטה מאוד: אנו מרגישים כאילו אנו חייבים לאותו אדם את נאמנותנו. אולי זה בגלל כל החוויות המשותפות, בילינו הרבה שנים יחד והרבה ביטחון עצמי. עם זאת, יש משהו שאנחנו צריכים לזכור בצורה מאוד ברורה: כל מערכת יחסים, בין אם היא של זוג או של חבר, דורשת איזון והדדיות. כי לכל נאמנות כלפי אדם אין משמעות אם אין כבוד, אם אין הדדיות אמיתית.
ההיבט השני קשור ברעיון שאנו יכולים לשנות אנשים אחרים. אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו צריכים להיות סבלניים, שמה שקרה היום לא יקרה שוב אם נזהיר אותם, נגיד להם שהם פגעו בנו, שמה שהם פגעו, אכזב אותנו...
היבט נוסף שללא ספק נוגע ומשפיע על אנשים רבים הוא האמונה שיש לנו את החברים המגיעים לנו. אנחנו אומרים לעצמנו שכולנו עושים טעויות, לכולנו יש פגמים, ולפעמים זה נורמלי לא להסתדר ולגרום נזק בלי לרצות.
לפעמים, הפחד מבדידות גורם לאנשים רבים לשאת על גבם חברים מזיקים, מתייבשים ורעילים. זה לא נכון, ובגלל זה חשוב לזכור שחברים טובים הם אלה שהופכים אותנו לאנשים טובים יותר בכל יום, שלא מנסים לשנות אותנו אלא מחזקים אותנו כבני אדם, כי אנחנו בעצמנו יודעים שמגיע לנו טוב. -הוויה, איזון ואושר.
אכזבה בחברות מחייבת אותנו לקבל החלטה
גרטשן רובין, מחברת יצירה מעניינת בשם " פרויקט האושר", מסבירה שרבים מאיתנו עוברים את חיי היומיום שלנו על ידי סחיפה. המושג הזה מעניין מכיוון שבדיוק כפי שהוא מתואר על ידי המחבר, היסחפות פירושה קבלת ההחלטה לא לומר דבר על מה שאנו רוצים או לא רוצים בחיינו.
"יש כאלה שחושבים שמספיק רק לרצות להיות חברים, כאילו כדי להיות בריא זה מספיק לרצות לבריאות."
-אריסטו
אי קבלת או דחיית החלטות מרמזת על חיים עם תחליף לאושר שבו מצטרפות אלינו מערכות יחסים חסרות משמעות עם אנשים שמאכזבים אותנו פעם אחר פעם, ובכל זאת אנחנו עדיין שומרים אותם לצידנו. אנו מאפשרים זאת מתוך נאמנות או פחד להיות לבד, בדיוק כפי שצוין בעבר.
צריך להיות ברור שהשארנו את שנות הילדות וההתבגרות מאחור כשלא התחלנו פילטרים. המקום שבו נתנו לכל אחד להיכנס כי רצינו לחוות חוויות ורגשות חדשים. התבגרות פירושה, מעל הכל, להיות סלקטיביים ולחפש איכות במערכות היחסים שלנו.
אכזבות, גם אם לא נעשו בכוונה חוזרת ונשנית, נותנות לנו רמז לסוג האדם שהן. עלינו לפעול ולקבל החלטה, גם אם היא כואבת, גם אם החברות הזו נמשכה חצי או כל חיינו, כי אם היא מזיקה לנו, אם היא כואבת ושוברת לנו את הלב, זו לא חברות.
אנחנו צריכים ללמוד איך להיות סלקטיביים, להעריך חברות אמיתית, כאלו שהן קסומות ומרגשות. אלה שמלמדים אותנו ותורמים לנו משהו בזמן שאנחנו גם תורמים משהו, שעוזרים לנו להתפתח לגרסה טובה יותר של עצמנו.
