בושה, רגש מגביל
"מה הם יחשבו עליי אם אסביר איך אני באמת מרגיש?", "אני מקווה שהם לא ישאלו אותי, אני שונא לענות על זה מול כל האנשים האלה", או "אני לא יכול לדבר מול קהל גדול כי אני נהיה עצבני מדי" הם ביטויים נפוצים מאוד של מי שחיים בבושה.
הימנעות מלהתבלט, לבזות להיות במרכז תשומת הלב בכל מצב, לדחות הזמנות לפעילויות מסוימות... כל הדברים האלה הם שם נרדף לרגש המגביל הזה. הבושה רוצה שנהיה בלתי נראים. מה עוד מסתתר מאחורי הרגש הזה? בואו נעמיק בזה.
בושה, רגש מגביל שמשתק אותנו
הבושה היא אויב הנראות. זה רגש קשה שגורם לנו להסתיר את מי שאנחנו באמת מתוך פחד שאחרים לא יאהבו או יקבלו אותנו.
לפי הפסיכולוגית מריה חוסה פוביל, אדם שחווה בושה חי בפחד מתמיד שאחרים יגלו את החולשות שלהם, חולשות שדי מייצגות את מי שהוא כאדם.
לא פעם, אדם מפתח את הרגש המגביל הזה עקב חוויה שבה הרגיש או נגרם לו להרגיש לא בנוח. ייתכן שהסובבים אותם גרמו להם להרגיש לא נורמליים.
כתוצאה מכך, האדם נמנע כעת מלהיראות לא מושלם מול אחרים. ההסתייגות והדחייה גרמו להם לפתח כל כך הרבה פחד, עד שהם פונים כעת להגן על עצמם כדי להימנע מפגיעה. זה, בתורו, מתסכל אותם מאוד מכיוון שהם מרגישים שהם לא מסוגלים להיות מי שהם רוצים להיות.
עם זאת, התנסות ברגש מגביל זה מרמזת על שני היבטים. ראשית, בושה תמיד מלווה ברגשות אשמה ופחד. שנית, אדם שמרגיש את הרגש הזה פונה לשלמות ולשליטה כדי להתגבר על תחושת חוסר ההתאמה שלו. עם זאת, המנגנונים האמורים אינם עושים דבר מלבד לעכב את הצמיחה האישית שלהם.
בושה והערכה עצמית: האם הם קשורים?
בושה מייצגת פחד גדול מלהיות עצמך, להראות מיהו באמת. כפי שציינו לעיל, הרגש המגביל הזה רוצה שקורבנותיו יהיו בלתי נראים לאחרים. הפרט חושש מביקורת ואינו רוצה שאנשים יחשבו שהם חסרי ערך. לכן, חווית בושה מרמזת על חוסר כבוד עצמי וסובלנות מה שמוביל בסופו של דבר להערכה עצמית נמוכה.
הבושה עוטפת את האדם במגן שלילי ומזלזל בעצמו. זה מסביר מדוע הסובבים אותם עשויים להחשיב אותם שבריריים וחלשים. עלינו לציין שאדם מביש לא אוהב לראות אותו כך. למעשה, הם רוצים להימנע מלכתחילה להראות את החולשות שלהם. עם זאת, הפחד שלהם מהשפלה הוא כל כך גדול שהם פשוט מחליטים להחזיק מעמד.
להתבייש זה לא להרגיש בנוח בתוך העור של עצמך. זה אומר ללכת בשביל של שנאה עצמית. זה לא מאפשר לאדם להשתלט על הגורל שלו ולהבין עד כמה הם באמת בעלי ערך.
אלה שחווים את הרגש המגביל הזה מכניסים את הערך העצמי שלהם לידיים של אחרים. הסיבה לכך היא שהם מסוגלים לראות מי הם רק דרך עיניהם של אחרים. הם חיים את חייהם באמצעות דעות של אנשים אחרים. חרדה הולכת יד ביד עם בושה מכיוון שהאדם תמיד מודאג מכך שהוא לא יתאים.
זרוק את הפחדים שלך הצידה כדי להיות גלויים
למרות שהרגש הזה נחשב למורכב מאוד, אפשר להעלים אותו. איך נוכל להביס את הבושה? או ליתר דיוק, מה אנחנו יכולים לעשות כדי להיות גלויים ולהעריך את עצמנו?
הצעד הראשון הוא להכיר ולקבל את זה שאתה מרגיש בושה, שהרגש המגביל הזה הוא חלק מהיקום הרגשי שלך. לאחר מכן, עליך לחשוב על ההשלכות שלו, על כמה זה משפיע על חייך, על הדרך שבה הוא מגביל אותך ועל הדברים שהוא מונע ממך לעשות.
אם תעשו זאת בכנות, תבינו שהפכתם לבלתי נראה לעיניכם ושאתם מעריכים את עצמכם לפי קנה מידה שנקבע על ידי אחרים. עליך להפסיק לעשות זאת ובמקום זאת להתמקד בלהתקדם בכיוון שאתה רוצה, ללא קשר למה שאחרים עשויים לחשוב.
השלב הבא הוא להכיר את עצמך. עליך להתחבר לחלק העמוק ביותר בהוויה שלך ולהבין מדוע אתה כמו שאתה. אל תפחד להפוך את עצמך לגלוי.
זה לא דבר קל לעשות, במיוחד אם הסתרת את האני האמיתי שלך במשך זמן רב. החדשות הטובות הן שאף פעם לא מאוחר מדי לתת לעצמך הזדמנות להפוך לחבר הכי טוב של עצמך.
להבין איזה מצב גרם לך להיות ככה גם מועיל. נקודת המוצא יכולה להוביל אותך להבין את עומק הפצע שלך, שהוא לא אחר מאשר להאמין שכשלת את הסובבים אותך.
תרגיל חזק מאוד הוא להסתכל על עצמך במראה מבלי לחשוב מה אחרים מאמינים עליך. מה אתה רואה? מי אתה? מהן התכונות שלך? מה אתה צריך?
הרעיון הוא להשתחרר מהציפיות, מאותן מלכודות נפשיות שמונעות ממך להיות האני האותנטי שלך. אתה לא יותר טוב ולא גרוע מאף אחד אחר. השוואת עצמך לאחרים לעולם לא תגרום לך להרגיש תקף.
במקרים מסוימים, אנו עשויים לכעוס על האדם שגרם לנו להרגיש רע מלכתחילה. אתה צריך לנסות לשחרר את הכל על ידי כתיבה על הרגשות והמחשבות שלך על המצב. יותר טוב, אתה יכול לכתוב לאותו אדם מכתב כדי לספר לו כל מה שתמיד רצית לומר. התרגיל הזה יאפשר לכם לחיות מחדש את הרגע המביך ולזכור בדיוק מה הרגשתם כדי שתוכלו לשחרר את כל הרגשות השליליים הללו.
כפי שאתה יכול לראות, לחוות בושה משמעותה הרבה יותר מאשר לעבור זמן רע. רגש מגביל זה גורם לנו להיות עבדים לציפיות של אנשים אחרים, לבוז לעצמנו ובסופו של דבר, להפוך לבלתי נראים. זו הסיבה שלמידה להתחבר לעצמנו היא כל כך חשובה.
