שלושת סימני הקיום על פי הבודהיזם
שלושת סימני הקיום מתייחסים לשלושת המאפיינים שהם מהותיים בחיי האדם. במקור הם נקראו Tri-Lasana, למרות שהם ידועים גם בתור שלושת חותמי הקיום או שלושת החותמות של הדהרמה. הם חלק מתורות היסוד של הבודהיזם.
שלוש המציאויות הללו מנסות להסביר את טבעו של העולם הנתפס ואת כל התופעות המתרחשות. הם גם הבסיס לשחרור אישי. עם זאת, חשוב להבין אותם לא רק ברמה האינטלקטואלית אלא לקבל אותם באופן מלא ובכנות ברמה הרגשית. בנוסף, הגישה וההתנהגות שלך צריכים להיות עקביים עם כל השאר.
"תחושות באות והולכות כמו עננים בשמיים סוערים. נשימה מודעת היא העוגן שלי".
-Thich Nhat Hanh-
חלק גדול מהבעיות שמייסרות אותנו קשורות לאי קבלת שלושת סימני הקיום של הבודהיזם. אם אינך יכול לקבל אותם, תרגיש מבולבל, מבולבל ואבוד. בואו נלמד על שלושת הסימנים, כמו גם מה עושה אותם כל כך עמוקים.
1. ארעיות (anitya)
ארעיות הוא הראשון מבין שלושת סימני הקיום. הבודהיזם קובע בבירור ששום דבר אינו קבוע. לכל דבר יש התחלה וסוף, שום דבר לא נמשך לנצח, ודברים באים והולכים. הכל נמצא במצב מתמיד של שינוי, ולכן שקט ויציבות הם רק אשליה.
בודהיסטים מאמינים שכל מה שקיים, בתוכך ומחוצה לך, הוא דינמי. כל המציאויות נולדות, חיות, מתות, ונולדות מחדש, משתנות ומתחילות את המעגל מחדש. זו הסיבה שמי שהיית אתמול אינו זהה למי שאתה היום. כל מה שנולד חייב למות, ושום דבר ביקום לא יכול למנוע זאת.
2. לא עצמי (אנאטה)
בודהיסטים גם מאמינים ש"שום דבר אינו מהותי". במילים אחרות, שום דבר לא קיים או קורה באופן עצמאי לחלוטין. כל מה שיש וכל מה שקורה קשורים להרבה נסיבות, גורמים ועובדות. יש קשרים בין כל מה שקיים, אם כי הם לא תמיד ברורים או ברורים.
במישור האינדיבידואלי, חוסר המהותיות מתייחס לאי-קיומו של עצמי אמיתי. בהתחשב בכך שהכל משתנה כל הזמן, זהות קבועה, ה"עצמי", היא רעיון שווא. כל אדם אינו שלם, הזהות שלך היא מה שקורה בכל רגע. הקיום שלך הוא פשוט משהו שצועד לקראת היעלמותו בסופו של דבר.
הרעיון הזה הוא הבסיס לקריאה לשכוח את עצמך ולהתעלם מהאגו שלך. זה גם מתעקש על החשיבות של התמסרות מלאה לרגע הנוכחי, לכאן ועכשיו, לרגע הזה. מי היית קודם ומי תהיה מחר לא משנה. הדבר החשוב ביותר הוא מה שאתה עושה עכשיו. מדיטציה היא כלי חשוב שיעזור לך להבין את המושג הזה.
3. סבל (דוהקה), האחרון מבין שלושת סימני הקיום
האחרון מבין שלושת סימני הקיום הוא סבל, שניתן לבטא ברעיון זה: "הכל אינו מספק". במילים אחרות, אף אחד ושום דבר בעולם לא יכולים ליצור סיפוק קבוע וקבוע. למעשה, בודהיסטים מאמינים שאותו דבר שגורם לאושר הוא כנראה הסיבה לסבל מוקדם יותר.
הסבל הזה מתבטא בשלושה אופנים. הראשון הוא סבל פיזי, שהוא הסוג הבסיסי ביותר של כאב וייסורים. הצורה השנייה של סבל היא זו שמקורה באובדן, בין אם זה אובדן של אדם אהוב או של אחד מהיכולות או האפשרויות שלך. הביטוי השלישי של הסבל הוא העדין ביותר, וגם העמוק ביותר. זה קשור לכאב שמגיע יחד עם הקיום עצמו. לשאלות מדוע אתה כאן ולמה אתה קיים אין תשובות סופיות.
בודהיסטים מאמינים שאפשר להפסיק לסבול כל עוד אתה מבין שהטבע הקבוע והבלתי מהותי של החיים הוא מאפיינים בלתי נמנעים של הקיום. הם מאמינים שאם אתה סובל, זה בגלל שלא קיבלת לחלוטין את שני הרעיונות האלה. בני אדם נוטים להיאחז בדברים ולשכוח שהכל עובר והכל משתנה. לכן, אתה צריך לחיות את הרגע. לתת לדברים לזרום ולהשתחרר מהתנגדות היא הדרך היחידה להיפטר ממהות הסבל.
