להמשיך הלאה מהעבר בצורה בריאה
להתקדם בחיים פירושו לצמוח בריא, לפתח פוטנציאל ולעצב ולממש פרויקטים אישיים, מקצועיים וחברתיים. עם זאת, פעמים רבות אנו מבינים שאיננו מסוגלים לייצר את ההתקדמות הבריאה הזו למרות שהשקענו בה מאמצים רבים. אנחנו מבינים שהעבר עדיין נוכח, שהוא מאט אותנו ועוצר אותנו. אז מה קורה?
בדרך כלל, התגובה הראשונה היא חיפוש אחר הגורמים לקיפאון זה בנסיבות החיצוניות המקיפות אותנו בהווה. לעתים קרובות אנו מחלקים אחריות לגורמים חיצוניים. למרות שאין לזלזל בגורמים הללו, האמת היא שברמה היסודית, היכולת להמשיך הלאה ולהתקדם תמיד תלויה בפרט.
"אנחנו צריכים להשתמש בעבר כמו טרמפולינה ולא ספה".
-הרולד מקמילן-
הרבה פעמים אנחנו לא מסוגלים להתקדם בצורה בריאה ולהתקדם בחיים כי יש משהו בעבר שהוא כוח חזק מספיק כדי לעכב את האבולוציה האישית שלנו. זו טעות לחשוב שהעבר נשאר בעבר ואינו חשוב יותר בהווה. למעשה, זה הפוך. מכל שלבי החיים השונים, העבר הוא הקובע ביותר.
העבר תמיד קורה...
זה נכון: העבר תמיד קורה. אנחנו עשויים להשלים את עבודתנו ביעילות בהווה, אבל בתוכנו עדיין נשאר הילד הזה שלמד איך להשיג כוכבי זהב כדי לסיים את שיעורי הבית שלו. בתוך האדם שמתאהב היום בלהט כל כך שוכן גם הצעיר שהיה קשוב וחיכה לאישור או אכזבה של אמו.
בעצם, אנחנו העבר, למרות שעלינו לפעול בהווה במטרה לדמיין ולעצב את העתיד. משם, העבר הוא באמת הגורם שמזניק אותנו קדימה או הופך למכשול להתקדמות שלנו בחיים.
הילדות היא השלב המכריע ביותר בקיום שלנו. זהו הזמן המקורי של הווייתנו, החלק בחיים בו אנו מגדירים גם את עצמנו וגם את מקומנו בעולם. שאר שלבי החיים הם הסתגלות והתאמות של העבר הזה.
ניתן לומר שהמתנה הגדולה ביותר שאדם יכול לתת לאחר היא ילדות מאושרת. במציאות, כל אחד ואחת מאיתנו יכולים לקחת את חוויות החיים שלנו ולהפוך אותן לגורמים מגבילים, או למעצימים את חיינו. יצירות אמנות ופילוסופיה מדהימות נולדו מילדות טראומטית. כמו כן, ילדות ברת מזל ובריאה לחלוטין יכולה לייצר אנשים שאינם פרודוקטיביים לחלוטין בחברה.
העבר מייצר חומר גלם שהוא, במהותו, בלתי ניתן לשינוי. אבל חומר הגלם הזה, כפי ששמו מעיד, הוא רק סוג של בסיס. מה שנבנה איתו תלוי במהותו של כל אדם.
למד לטהר את העבר
אף אחד לא יכול לברוח ממצבים קשים, מאתגרים או לא צודקים. אבל מה שקשה ולא צודק יכול ליצור עוד פוטנציאל, או למזער את מה שכבר קיים, בהתאם לדרך שבה הוא מעובד. בכל מקרה, התוצאה הגרועה ביותר היא להעמיד פנים ששמים את השלילי בצד מתוך כוונה להתעלם מהכאב ומהחוויה עצמה.
ההכחשה הזו של עבר כואב רק יוצרת בלבול וחוסר התמצאות שהופך יותר ויותר קשה לפתרון. אם מישהו חווה חוסר אהבה וחיבה, או דחייה, מהוריו וניסה להתעלם מכל הכאב שהמצב הזה יוצר, אותו אדם כנראה יהפוך למישהו שנראה חסר רגישות. יכול להיות שקשה להם ליצור קשרים אינטימיים, אבל במקביל הם עלולים להיות רגשיים בהסתה הקטנה ביותר.
אותו אדם ירגיש חוסר התאמה גדול בתוך עצמו ועם אחרים סביבו. הם כנראה יהיו תובעניים לאין שיעור, אך יחד עם זאת רגישים יתר לביקורת. הם עשויים להתקשות להעריך את ערך מעשיהם באופן אובייקטיבי, ויהיו להם רגשות בלתי מוסדרים בחברת אחרים.
מערכת גישות ורגשות זו משפיעה על כל חייהם, ויכולה להביא קונפליקט וחוסר שביעות רצון לקדמת הבמה. עם זאת, לא הכל נובע רק מאותה דחייה וחוסר אהבה מהילדות. הוא נוצר גם מהשליליות שבה עובדו אותן חוויות, וחוסר היכולת למצוא בהן משמעות בונה. מאותה שליליות, כל הנחשלות הזו נחווית דרך הכאב שהמצב יצר.
לכן, משהו מהעבר יכול למנוע מדברים בהווה להסתדר. אם אנו חווים בעיות ומכשולים, איננו יכולים לפתור אותם על ידי קבלת תואר בוגר, או מציאת בן זוג "טוב יותר", או ילדים צייתנים יותר, או קניית בית יפה יותר. התשובה לקיפאון הזה טמונה בעבר, במציאת הקצוות הרופפים וקשירתם בצורה נכונה ובריאה.
טיהור העבר היא משימה שכל אדם צריך לקחת על עצמו בשלב מסוים בחייו. במיוחד באותם רגעים שבהם אנו מבינים שהמאמצים שלנו בהווה אינם תוצאות משביעות רצון. זה לא שאנחנו "רעים" במשהו, או שיש לנו איזשהו חוסר. זה פשוט שאולי עדיין לא גילינו איך לעבד בצורה בריאה את העבר שלנו כדי להתקדם בחיים.
