אתה לא תשכח, אבל אתה יכול לבנות את חייך מחדש
אחת המחשבות שגורמות את הכי הרבה אי נוחות אצל אנשים היא לא להיות מסוגל לשכוח מישהו. זה חל על אנשים שעוברים פרידה. כמו כן, למי שמשאיר מאחור מערכת יחסים רעילה. הפחד להרגיש שהאדם עדיין נוכח למרות שהוא פיזית כבר לא בחייו. זה קשור הרבה לחוסר הוודאות של אי הידיעה אם זה ישתנה אי פעם. אתה אף פעם לא יודע אם התחושה הזו באמת תיעלם.
בתוך התהליך הזה, השפעות רגשיות חשובות מתרחשות כאשר כל הזיכרונות הטובים פתאום חוזרים לראש שלך. תחושות שהן תערובת של נוסטלגיה וכעס לאותם הבזקים לסירוגין הנפלטים מאותו מקור קבוע של סבל.
באופן הגיוני, האנשים האלה שואלים את עצמם בסופו של דבר: איך זה שהזיכרונות של מישהו שגרם לי לסבול כל כך הרבה וממנו אני צריך לברוח עדיין מרגישים כל כך יפים? למה הם מייצרים לי כל כך הרבה אי נוחות ואי נוחות? האם אולי הם היו "האחד"? האם לא לתת להם לברוח למרות כל הנזק שהם גרמו?
כי בסופו של יום, עדיין אכפת לך מאוד מהאדם הזה. זה מה שגורם לנו לסבול הכי הרבה כשאנחנו מתרחקים ממישהו. גם אם זה לטובתנו, אנחנו עושים זאת כדי לשמור על האהבה העצמית שלנו. איך אני יכול לאהוב מישהו שפגע בי כל כך? זו השאלה שאנו מעלים לעצמנו שוב ושוב.
אתה לא הולך לשכוח אותם. אתה תמשיך לדאוג להם.
ובכן, אתה יכול. אתה יכול לאהוב מישהו שלא ראוי לאהבתך. אתה יכול לזכור מישהו עם אותה אכפתיות ורוך שהזיכרונות שלו השאירו לנו. שלך לעתים קרובות שואל שאלות. כגון: "איך אתה לא שונא אותו, אחרי כל מה שהוא עשה לך?", "איך, אחרי כל מה שעברת, אתה יכול לא לראות אותו בצורה אחרת?". שאלות אלו, הגיוניות לנפש, מטרידות את הלב.
ברור שאתה יכול להמשיך לאהוב מישהו שגרם לך לסבול. זה ההיגיון של הלב. התשוקה והרגשות הנעימים שחווינו עדיין שם. יתר על כן, הם מעלים לנו זיכרונות טובים. זיכרונות שגורמים לנו לסבול וגורמים לנו נזק כשאנחנו מנסים להתרחק. כי הראש שלנו לא מסוגל להבין את הפרדוקס המוזר הזה.
עם זאת, הפרדוקס הזה קיים, והוא חלק מהטבע האנושי. זה חסר תועלת להיות מתוסכל בניסיון לשכנע את הלב לא להרגיש, כשבשביל זה הוא נוצר. הלב ירגיש מעבר לגבולות מוחנו. אולי תחשוב שחלק מהלבבות מוגבלים ונשלטים על ידי מוחות. לצורך כך יצרו מבצר המעמעם את פעימות הלב בשל עוביו. מעמעם אותם עד שהם פשוט הד לא משמעותי. אבל גם זכור שכל מבצר או חומה גדולה הם הגנתיים, וזה מרחיק אותנו ממה שאנחנו באמת מרגישים.
השפיות תהיה בעלת בריתנו בדרך זו
קשה לקבל את המציאות הזו, אבל היא משחררת אותנו מהצורך להתאמץ לא מועיל. עכשיו, העובדה שהלב "הוא נשמה חופשית" לא מרמזת שאנחנו לא יכולים להשתמש בראש. שפיות תעזור לנו לשמור על שלמות האהבה העצמית שלנו. אי היכולת לשכוח מישהו שהיה חלק חשוב מחיינו (ללא קשר לנזק שהוא גרם) לא מרמז על כך שהאדם הזה הוא זה שאנחנו אמורים להיות איתו.
"סרב לסבול מאהבה, ומצא את מקומך בבדידות. אל תאפשר לרצון שלך לאהוב לשלוט מעל כל דבר אחר."
-וולטר ריסו-
לזכור זה נורמלי, טבעי ואנושי. בדיוק כמו שזה להמשיך לבנות את חיינו. חוץ מזה, לעשות זאת עם חוויה חדשה זו של למידה תעזור לנו להיות מסוגלים להגן על עצמנו. עשה כל מה שאתה רוצה, כוון לפעילויות שתמיד רצית לעשות אבל פשוט עזוב. לצייר, לרקוד, להלחין שירים, לכתוב, לבנות, ליצור, לטפל באהובים שלך... אהוב את עצמך.
