3 סרטי אהבה ונוסטלגיה

הם אידיאליים אם אתה רוצה לזכור את מה שיפה וכואב בו זמנית - נוסטלגיה
הם אידיאליים אם אתה רוצה לזכור את מה שיפה וכואב בו זמנית - נוסטלגיה.

כמה קשרים רומנטיים מסמנים אותנו לכל החיים וגם אם הם הסתיימו לפני זמן מה, הם הותירו בנו חותם עמוק. זה כל כך חזק שהרגשות שחווינו יישארו לנצח כחלק ממי שאנחנו בצורה של נוסטלגיה. באופן לא מודע, זיכרון זה יתנה את מה שאנו מצפים, צריכים ונימנע ממערכות היחסים הבאות.

סרטים רבים משקפים חוויות מהסוג הזה, ובאמצעות הסיפורים שאנו רואים על המסך הם גורמים לנו להרגיש שוב את התחושות שהיו רדומות. הם מפעילים את "הצמתים הנוסטלגיים" שלנו (כפי שפסיכולוגים התנהגותיים היו אומרים) באמצעות מפתחות מסוימים כמו מבטים, התפרצויות וקינות.

אנחנו הולכים להמליץ על שלושה סרטים שישמשו כמפתחות אלה. הם אידיאליים אם אתה רוצה לזכור את מה שיפה וכואב בו זמנית - נוסטלגיה.

המטופל האנגלי

כמה סיפורי אהבה על המסך נחמדים, נעימים ופשוטים. עם זאת, אחרים הם הכל או כלום, מברשת עדינה המלטפת סכין של האהבה הכי נלהבת והכי רעילה בו זמנית.

זה המקרה של הסרט "המטופל האנגלי" שמעביר אותנו לסיפורם של שני אוהבים נסתרים שבוגדים במסורת. הם עושים זאת על ידי כניעה נלהבת לאי הוודאות של המסתורין.

"אהבה היא אשליה, סיפור שממציאים במוחו, שיודעים כל הזמן שהוא לא נכון. לכן, תמיד דואגים לא להרוס את האשליה."

-וירג'יניה וולף-

אהבתם לוהטת והתשוקה שלהם מתפשטת בסביבה המדברית של גורלם הטרגי והייחודי. בסיפורו של אדם שנשרף בעורו, אנו רואים כיצד זיכרונותיו לא זכו למרירות האפר.

קשה ואפילו מפחיד לראות אדם כל כך מסומן באהבתו הראשונה עד שרגשותיו מעולם לא הצליחו לבגוד בנוסטלגיה ההיא
קשה ואפילו מפחיד לראות אדם כל כך מסומן באהבתו הראשונה עד שרגשותיו מעולם לא הצליחו לבגוד בנוסטלגיה ההיא.

הם נשמרים במוזיקה, בחושך של מערה ובגודל אצבעון. כל הדברים הטובים והיפים שבאור יכולים לחבק אדם עם עבר מלא יותר מדי צללים. נראה שהאהבה מצילה אותו מהכאב וגורמת לו להרגיש בטוח להתמודד עם המוות בוודאות שחווה יופי אמיתי.

קולנוע פרדיס

מה היה עובר על אוהבי הנוסטלגיה והקולנוע אם "סינמה פרדיסו" לא היה קיים? צריך להמציא את זה! לראות את "קולנוע פרדיסו" זה כמו לנגוס בקטע מהנוסטלגיה הכי יפה שגורמת לך להיזכר בילדות שלך (במיוחד אם היא הייתה יפה ומלאת סרטים). לוקחים את זה עם היופי של הנוף והמוזיקה האיטלקית כשאתה מרגיש את האהבה הטהורה והתמימה ביותר של טוטו הצעיר והפרובינציאלי לאלנה.

לא נגיד שהסרט כולו סוכר וסימנים טובים. קשה ואפילו מפחיד לראות אדם כל כך מסומן באהבתו הראשונה עד שרגשותיו מעולם לא הצליחו לבגוד בנוסטלגיה ההיא. זה יפה ועצוב בבת אחת.

הסצנה האחרונה מופיעה כמטאפורה: יש יופי בכל הנשיקות שלהם, אבל גם אלו שצוינו או הוסתרו מרגשות, גם אם הן מגיעות עם מחיר האושר עצמו בהמשך החיים. חיים מאוחרים יותר ממושכנים רגשית כתוצאה מהשקעה מלאה ללא ערבויות בשיא הנעורים.

הגשרים של מחוז מדיסון

אם אהבה ראשונה יכולה לסמן את חייו של מישהו לנצח, אהבה בוגרת שחיה עם בן/בת זוג מבלי שהרגשה באמת תשוקה יכולה להיות אפילו יותר נוסטלגית כשתהיה מודע לכך.

זה מזכיר לך את כל מה שיכולת להיות לך פעם ושמוסכמות חברתיות ו"אחריות רגשית" נחטפו ממך. "הגשרים של מחוז מדיסון" הוא סיפור שובה לב שבו אישה עם חיים יציבים נכנעת לאינסטינקט שלה לראשונה בחייה, מבלי להרגיש שהיא משתגעת.

אישה שמרגישה פשוטה, לא משמעותית ולא רלוונטית, פנים אל פנים עם גבר "של העולם", שמגלה שאולי מעולם לא חווה באף אחד ממסעותיו התלהבות ותנועה כזו בתוכו כמו שחווה יחד עם הפשוט הזה. עקרת הבית. סרט שמשקף את האבסורד שבאהבה, מערכות יחסים וזוגות: מיליוני אנשים בזוגות שלא אוהבים זה את זה ואלפי אוהבים ושותפים אמיתיים שנפרדים.