נוירוקרימינולוגיה, ההבנה של עבריינות
פרימיטיביים, פראים ואפילו נחותים מבחינה ביולוגית. כך תיאר צ'זארה לומברוזו פושעים במאה ה-19. בנוסף, הרופא והקרימינולוג האיטלקי השנוי במחלוקת הזה הציע שאנשים הנוטים להתנהגות פלילית חולקים תכונות פיזיות מסוימות. עם זאת, זה לא בהכרח אומר שתחום הנוירוקרימינולוגיה מקורו ברעיונות שלו.
נראה שאדריאן ריין, פרופסור לקרימינולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת ריצ'רד פרי לא מסכים. הוא אפילו תמך בד"ר לומברוזו בספרו המהולל "האנטומיה של האלימות". למעשה, ריין מציע שאם נסיר את המשתנים של לומברוזו של גזענות ורעיונות מיושנים של פרנולוגיה, עלינו להודות למייסד הקרימינולוגיה הפוזיטיביסטית על הרעיון שלהתנהגות פלילית יש שורשים ביולוגיים.
התנהגות פלילית ואלימות נתפסות יותר ויותר כאחת מבעיות בריאות הציבור המשמעותיות ביותר ברחבי העולם. למעשה, אנו עומדים בפני תופעה ביו-פסיכוסוציאלית. ברור שאיננו יכולים לשלול את הגורמים הפסיכולוגיים והחברתיים הללו. עם זאת, יש גם היבט נוסף שמחייב חקירה נוספת: הנוירולוגי.
מהי נוירוקרימינולוגיה?
כשאתה חושב על עבריינות, אתה בוודאי חושב על דמויות כמו טד באנדי, ג'ון וויין גייסי (פוגו הליצן), או ג'פרי דאהמר (הקצב של מילווקי). עם זאת, האמת היא שהתנהגות פלילית ואלימה מתרחשת בכל שנייה ברחבי העולם במספר דרכים. עם זאת, לא כל התקיפות, הגניבות או ההתנהגויות הפסיכופתיות מופיעות בתקשורת או הן נושא לסדרות טלוויזיה של נטפליקס.
אלימות הייתה ותמיד תהיה אחת הבעיות עם ההשפעה הגדולה ביותר על החברה. כאן המדע תופס את מרכז הבמה. נוירוקרימינולוגיה היא דיסציפלינה המיישמת שורה של מתודולוגיות וטכניקות שמטרתן להבין, לחזות, לטפל ואף למנוע אלימות ופשע.
עם זאת, ישנן בעיות אתיות-משפטיות מסוימות הגלומות בתחום זה. לדוגמה, כפי שמציין ד"ר אדריאן ריין, ייתכן שיהיה שלב בעתיד שבו כל הגברים בני 18 ומעלה יעברו סריקת מוח ובדיקת DNA כדי לחזות את הסיכון שלהם להתנהגות אלימה. הסיבה לכך היא שיש תשעה רוצחים על כל רוצחת.
התפתחות אלימות על בסיס נוירולוגי
משהו שדי ברור הוא שלא רק הביולוגיה מסבירה את הסיבה להתנהגות פלילית. גורמי סיכון אחרים כוללים את הסביבה, התעללות, התעללות או הזנחה. שימוש בסמים במהלך ההריון והשפעתו על העובר הוא גורם נוסף שיש לקחת בחשבון. בנוסף, יש הקשר, כפי שהדגים פיליפ זימברדו בניסוי המפורסם שלו בכלא בסטנפורד.
כיום, התקדמות בטכניקות הדמיה עצבית וניטור פעילות המוח היא המפתח להגברת ההבנה של התנהגות אלימה. הנוירוקרימינולוגיה משלימה עוד חלק אחד מהפאזל, יחד עם היבטים חברתיים וסביבתיים.
ד"ר לואיס מויה אלביול, פרופסור לפסיכוביולוגיה באוניברסיטת ולנסיה, ערך מחקר. בעבודה זו, הוא מצביע על כך שקיימת מערכת עצבית מורכבת יחד עם חומרים כימיים המווסתים התנהגות פלילית.
הבסיס הנוירוביולוגי של האלימות
על פי הנוירוקרימינולוגיה, הרשת המעורבת בהתנהגות אלימה כוללת את המבנים הבאים:
- החומר הלבן של הקורטקס הפרה-פרונטלי.
- האמיגדלה. הוא ממלא תפקיד מפתח בפיתוח התנהגויות אגרסיביות.
- ההיפותלמוס. זה חיוני בהבעת רגשות.
- סרוטונין. זהו הנוירוטרנסמיטר המקושר ביותר להתנהגות אלימה. ככל שרמותיו נמוכות יותר, כך גדל הסיכון להתנהגות אלימה.
- נוראפינפרין הוא גם חלק מהבסיס הנוירוביולוגי של תוקפנות.
- יתר על כן, מעורבים חומרים כגון קטכולאמינים, GABA, גלוטמט, אצטילכולין, תחמוצת חנקן, וזופרסין, חומר P, היסטמין ואופיואידים אנדוגניים.
נוירוקרימינולוגיה ונוירואתיקה
כפי שהזכרנו לעיל, ההתקדמות הללו בנוירוקרימינולוגיה מציגה אתגרים אתיים-משפטיים מסוימים. לדוגמה, עבריינים אלימים עשויים להיראות כסובלים מהפרעה מוחית. מסיבה זו, חוסר בעיבוד הרגשות או חוסר אמפתיה עלולים להעמיד בספק אם הם אחראים לפשעיהם.
כפי שמסביר ד"ר מויה, במחקר שהזכרנו לעיל, נוירוקרימינולוגיה פותחת חזיתות חדשות המעוררות שאלות כמו: אילו השלכות עשויות להיות עקב חיזוי התנהגות פלילית עתידית? האם היישום שלו יכול להועיל לחברה?
נוירוקרימינולוגיה חיובית
הנוירוקרימינולוגיה מבקשת להבין, לטפל ולמנוע התנהגות אלימה. יתר על כן, זה יוצר גישה שהיא גם מעניינת וגם מעשירה.
למעשה, נוירוקרימינולוגיה מפגישה בין פסיכולוגיה לקרימינולוגיה בצורה הוליסטית יותר. זה אומר שזה חורג מההתנהגות השלילית או הבעייתית בפני עצמה. לדוגמה, דרך אחת שבה זה יכול לשקם או אפילו למנוע התנהגות אלימה תהיה עבודה על רגשות, אמפתיה, התנהגות פרו-חברתית, אלטרואיזם, הפחתת אימפולסיביות והגברת חוויות חיוביות. בנוסף, לקדם כוחות אנושיים כמו חסד או אושר.
לבסוף, למרות שהביולוגיה לא לגמרי קובעת אותנו, זה גורם סיכון שצריך להבין. יתר על כן, נוירוקרימינולוגיה היא דיסציפלינה פורחת שעשויה, בעתיד הלא רחוק, להיות שימושית ביותר במניעת אלימות.
