Nociceptors: הכל על קולטני כאב
כולנו חווים כאב. לפעמים, אפילו האורגניזם שלנו גורם לכאב על ידי הפעלת דלקת. כעת, למרות שכולנו חשים כאב, איננו מעודכנים היטב על הנוירונים התחושתיים המעורבים בו. במאמר זה נדבר על nociceptors, קולטני הכאב.
כל בני האדם (וכל שאר היצורים החיים עם מערכת עצבים מרכזית) לא יאהבו יותר מאשר לא להרגיש שום כאב. עם זאת, תאמינו או לא, לחוות כאב היא המפתח בחיים. אם היינו חסינים מפני כוויות, פציעות או אינדיקטורים פיזיים של מחלה, סביר להניח שהיינו מנהלים חיים קצרים מאוד. יתרה מכך, ידוע שאנשים הסובלים משיכוך כאבים מולד (חוסר רגישות לכאב) חיים חיים טרגיים וקצרים.
כאב הוא כמו אזהרה ועוזר לנו להגיב לגירויים מסוכנים או מזיקים. לפיכך, נוכל לומר שהנוציפטורים מבטיחים את הישרדותנו מכיוון שהם מאפשרים לנו איכות חיים טובה יותר ומתייחסים הרבה יותר טוב לעצמנו ולסביבה שלנו.
נוציפטורים
כאמור, כאב הוא הכרחי ואנחנו לא יכולים לחיות בלעדיו. אבל מה גורם לנו לחוות את זה, מבחינה ביולוגית? אנו יכולים לומר שקולטני הכאב של המוח הם האשמים היחידים. עם זאת, הם כן זקוקים לעזרה של כמה בני ברית שמזהים גירויים כואבים ושל רשת מורכבת שמעבירה את המידע של אותה חוויה, כמו התלמוס וסיבי העצב האפרנטיים.
יתרה מכך, נוציספטורים אחראים על זיהוי התחושות הלא נעימות הללו. הם קצות עצבים (קצה האקסונים) הממוקמים בכל הגוף. הם נמצאים גם ברקמות החיצוניות שלנו (העור) וגם בכל תחום בפיזיולוגיה הפנימית שלנו (שרירים, מעיים, שלפוחית השתן, שחלות וכו'). הם מעריכים את הנזק של הגוף בזמן שאנו חווים כאב. במילים אחרות, הם אחראים על העברת המידע הזה למערכת העצבים המרכזית.
חשוב לציין שבני אדם ובעלי חיים אינם היצורים החיים היחידים שיש להם קולטנים תחושתיים אלו. לחלק מהאורגניזמים הפשוטים ביותר יש פונקציות נוציספטיביות. כולנו צריכים את המבנים האלה כדי לשרוד.
סוגי נוסיצפטורים
להלן סוגי הנוציצפטורים שיש לנו בגופנו:
- קולטנים כימיים מגיבים לכימיקלים מסוימים שהרקמות שלנו משחררות לנוכח זיהום, דלקת או מחלה. מדובר בחומרים כמו ברדיקינין והיסטמין המגיעים לדם כאשר אנו סובלים מפציעה, כאשר חתך נדבק או כאשר אנו סובלים ממכה.
- תרמורצפטורים הם קולטני הכאב המופעלים כאשר אנו באים במגע עם משטח או אלמנט בטמפרטורה גבוהה מאוד. לעתים קרובות אנו חווים את התחושה הכואבת הזו מבלי לדעת אפילו מה קרה או במה נגענו.
- מכנורצפטורים מופעלים על ידי כל לחץ מכני שעלול לפגוע באדם או לעוות את רקמת הגוף. זהו סוג הכאב הנפוץ ביותר והמהיר ביותר שאנו מבחינים בו מכיוון שמידע זה עובר דרך סיבי Aδ.
- לנוציצפטורים שקטים לוקח זמן רב להפעיל. הם ממוקמים ברקמות דלקתיות, ממש ליד פציעה.
- נוציצפטורים פולימודאליים הם אתגר עבור מדענים מכיוון שהם מגיבים לכל סוג של גירויים שהזכרנו לעיל.
מדוע כאב הופך לכרוני?
מה אנחנו יודעים עד כה על נוסיצפטורים? האחת, שהם ממוקמים בקצה האקסונים, ושתיים, שהם מגיבים לגירויים תרמיים, מכניים או כימיים מסוכנים. כעת, אנו גם יודעים שסוגים מסוימים של כאב נסבלים יותר מאחרים ושמצבים מסוימים גורמים לכאב להפוך לכרוני.
חלק מהמומחים קובעים כי הכאב הוא פרופורציונלי לחומרת הפציעה או הפרעה בתפקוד. אם אתה חותך את האצבע שלך, למשל, הכאב שלך לא יימשך יותר מיומיים או שלושה כל עוד אתה מנקה ומטפל בפצע כראוי. עם זאת, כוויות שונות. פציעות קשות כמו זו פוגעות יותר ברקמה, מה שמסבך את תהליך הריפוי הרבה יותר.
מצד שני, חשוב גם להבדיל בין כאב נוציספטיבי לכאב נוירופתי. הראשון מיוצר על ידי גירויים מכניים, תרמיים או כימיים. כאב נוירופתי, לעומת זאת, כרוך בפגיעה במערכת העצבים. ייתכן שיש שינוי נוירולוגי קטן שיגרום לאקסונים או לקולטני כאב להגיב בצורה אינטנסיבית ומתמשכת יותר לכל גירוי. האחרון קשור למצבים מתישים כמו פיברומיאלגיה.
המדע מתמודד עם האתגר של פיתוח תרופות מעודנות ומותאמות יותר, חומרים כימיים הפועלים על אותם קולטני כאב קונקרטיים המעוררים כאב, כך שזה לא משפיע עוד על איכות החיים של הסובלים מפציעות או מצבים חמורים.
