כשאנחנו שומרים טינה, אנחנו מתים קצת בפנים

בת מגיעה הביתה ואומרת לאביה:

- אבא, אני לא יכול לסבול יותר את השכן שלנו! אני רוצה להרוג אותה, אבל אני חושש שמישהו יגלה. אתה יכול לעזור לי?

האב מגיב:

- כמובן אהובי, אבל בתנאי אחד: אתה צריך לעשות איתה שלום כדי שאף אחד לא יחשוד בך כשהיא תמות. אתה צריך להיות מאוד זהיר, אדיב, אסיר תודה, סבלני, חם, פחות אנוכי, תמיד להחזיר, להקשיב לה יותר. אתה רואה את הפודרה הזו? כל יום, תכניס קצת לאוכל שלה. ואז היא תמות לאט.

לאחר 30 יום אומרת הבת לאב:

אני לא רוצה שהיא תמות יותר. אני אוהב אותה. עכשיו מה? איך אני יכול לעצור את השפעת הרעל?

האב מגיב:

- אל תדאג! האבקה שנתתי לך הייתה אבקת אורז. היא לא תמות, כי הרעל היה בתוכך כל הזמן.

כשמישהו פוגע בך, זה כאילו הוכשת על ידי נחש. אבל לא משנה אם הפצע גדול או קטן, תמיד אפשר לסגור אותו ולרפא אותו.

בדיוק כפי שמציין המטפל חוסה אנטוניו גרסיה, הרעלים הנפוצים ביותר הם נקמה, עין תחת עין וחיפוש צדק בכל מחיר. הרעלים האלה יכולים לפעול בתוכנו במשך שנים, לאכול אותנו מבפנים, ולגרום לנו לאבד אושר ותקווה.

לשמור טינה זה אנושי. אבל כך גם סלחן. ועושה טעויות. אומרים שמי שלא אוהב, לא סולח. האהבה היא שאחראית לסליחה. אהבה לאנשים אחרים, לחיים, לעולם ולעצמנו.

סליחה אמיתית לא יכולה לקרות אם אין מאחוריה כוונה אוהבת. המניע העיקרי לסליחה יכול להיות ידידות או אחריות, אבל מה שזה לא יהיה, הדרך היחידה להשיג זאת היא באמצעות אהבה.

במובנים מסוימים, סליחה היא שם נרדף לחופש. אם לא נשמר מטינה, פחד או שנאה כלפי מישהו אחר, לא יישאר דבר שיצדיק חיים כלואים בתוך הכלא של הטינה.

למעשה, נרפא רק את הפצעים הרגשיים שלנו כשמדברים על העבר שלנו ועל הכאב שלנו בלי להזיל דמעות. אבל סליחה לא אומרת שעלינו למחוק את העבר או שנשכח את הכאב. סליחה היא יצירת דרך חדשה לזכור ולהסתכל על ההווה והעתיד.

סליחה הכרחית לחופש רגשי

סליחה חיונית להשגת חופש רגשי ואיתה, תחושת רווחה נפשית. זה עשוי לדרוש מאמץ רב, אבל זו הדרך היחידה לרפא את עצמנו. קרא את הטיפים הבאים כיצד לעשות זאת:

1. הודה בכאב שלך.

זה הדבר היחיד שיאפשר לך להתרחק רגשית ולבנות מחדש אמפתיה כלפי האדם שפגע בך. פעולה זו תאפשר לכם לנתח מה עשוי היה להניע אותם לפעול כך, מה שיעזור להפחית את הצורך להאשים את האדם האחר ולהאשים אותו בכוונות מסוימות.

2. בחר לסלוח.

לשם כך, נשתמש במטאפורה של קרס הדג כדוגמה.

כשאנשים פוגעים בנו, זה כאילו שיפדו אותנו במעיים עם קרס, וגרמו לכמות עצומה של כאב. אנחנו רוצים שהם יקבלו את מה שמגיע להם, שיגרום להם להרגיש כמו שהם גרמו לנו להרגיש, לדקור אותם באותה קרס, מעשה צדק שיגרום להם לסבול בדיוק כמונו. היינו עושים את זה תוך כדי התחשבות בכל הכאב שהם גרמו לנו וכמה זה כואב להיות מחובר לקרס הזה. אם ננסה לשפד גם אותם, עדיין נהיה מרותקים לזה. אם נצליח לחבר אותם, הם יעמדו בינינו לבין קצה הקרס, מה שאומר שנצטרך להוריד אותם לפני שנוכל לרדת בעצמנו.

אם נוריד את עצמנו מהקרס, נצטרך להיזהר לא להתקרב יותר מדי לאדם האחר, אחרת הם ישימו אותנו בחזרה, וברגע שנתקרב אליו שוב, עלינו לסמוך על כך שהם ניצחו. אל תפגע בנו שוב. אבל לא חוסר סבל מצדיק את ההחלטה, אלא מה שאתה רוצה בטווח הארוך.

3. קבל סבל וכעס.

זה נורמלי להרגיש כעס ופגוע, אבל הדרך היחידה להפסיק לפגוע היא לאחד את הרגשות, הרגשות והמחשבות הסותרים שלנו.

4. הגן על עצמך.

כאשר אנו מנתחים את מה שקרה ומפנים את מקומם לסליחה, אנו עדיין צריכים לשים לב לסימני סכנה. עלינו להיות מודעים וערניים כדי שנוכל להגן על עצמנו מפני פגיעה עתידית.

5. זה לא מספיק להגיד "אני סולח לך."

כל אמירה או ביטוי יכולים להיות ריקים ממשמעות. זה קורה הרבה; אנחנו חושבים שסלחנו להם, אבל הטינה שלנו ממשיכה לגדול בתוכנו.

סליחה לא נאמרת; זה מורגש. אם מחשבות, רגשות ורגשות שליליים ממשיכים לחזור על עצמם, עלינו לעשות את כל התהליך שוב. וזה יהיה כך עד שנוכל להיפטר מהכאב שאוכל את האופי שלנו.

אנחנו צריכים לשאת את הזיכרונות שלנו איתנו, אבל לא על הכאב שלנו. החיים יהיו הרבה יותר קלים אם נחיה אותם כך.