פצעים מהעבר הרגשי שלנו
האם אי פעם התגברת על תחושה שמזכירה לך את כל הזמן האבוד, הדקות המבוזבזות שלעולם לא יחזרו לך. באותם רגעים אנו מבינים שהזמן הוא הטוב היקר ביותר שלנו. כי זמן הוא חיים. הדבר היחיד שלא חוזר.
זה נורמלי שנזכור את העבר שלנו; מה שמזיק זה לחיות עם פצעים רגשיים פתוחים. הפצעים האלה הם שמונעים מאיתנו ללכת, שלא נותנים לנו לתפוס את ההווה ולהנות ממה שיש לנו.
תמיד צריך לדעת מתי מגיע שלב לסיומו. אם אנחנו מתעקשים להישאר יותר מהזמן הדרוש, אנחנו מאבדים את האושר ואת המשמעות של השלבים האחרים שעלינו לעבור. סגירת מחזורים, סגירת דלתות, סיום פרקים - לא משנה איך נותנים לזה, מה שחשוב הוא היכולת להביא אותם לסיומם ולהשאיר מאחור רגעים בחיים שהסתיימו.
אנחנו לא יכולים להיות בהווה להשתוקק לעבר. אפילו לא שואלים את עצמנו למה. מה שקרה קרה, ואנחנו צריכים לשחרר את זה, אנחנו צריכים להיות מנותקים. אנחנו לא יכולים להיות ילדים לנצח, גם לא מתבגרים אחר כך, וגם לא עובדים של עסקים לא קיימים, וגם לא להיות קשורים עם מישהו שלא רוצה להיות קשור אלינו.
דברים קורים ואנחנו חייבים לשחרר אותם!
-פאולו קואלו-
ורטיגו רגשי
טיפוח הרעיון שכל זמן עבר היה טוב יותר מבטיחה שנסבול מכאב רגשי בהווה. זה עוצר אותנו מלהרפות, והוא טובל אותנו בתהום של בהלה שעומקה עינינו עיוורות מכדי לראות.
אז מגיע הוורטיגו. אבל לא סתם ורטיגו: ורטיגו רגשי. מהסוג שמונע מאיתנו להגיע להסתגרות, לא לרפא את הפצעים שלנו, ולא להכות יותר את עצמנו איפה שכואב.
מנקים את העבר שלנו
יש אנשים שחושבים שלהסתכל לעבר זה בזבוז זמן, שהם לא צריכים להתנקות פסיכולוגית, ושהדבר הכי חשוב זה לחיות בהווה. עם זאת, אם לא נתעמת עם העבר, הלכלוך מהעבר הרגשי שלנו ממשיך להצטבר ולהצטבר, וליצור הר גדול יותר ויותר של כאב.
כדי לשים את הדברים בפרספקטיבה, זה כמו מישהו עם אלרגיות שם את כל האבק בבית שלו מתחת לשטיח, חושב שזה לא ישפיע עליו שם.
עלינו להרפות מהשלשלאות שפגעו בנו ולמנוע מהן להעמיק את הפצעים שלנו. במובן מסוים, מה שאתה ומה שיש לך היום נובע מהעבר שלך. גם הטוב וגם הרעים.
ותהיה מודע לכך שבכך שלא תתרגל התבוננות פנימית, אתה לא יכול להצליח לברוח מזה, אלא לאפשר לחלקים השליליים של העבר הרגשי שלך לפגוע בחייך היום. וזה כמובן מוריד מקום לחיובי, וגם פוגע. כואב מאוד.
ריפוי פצעי ההווה מהעבר הרגשי שלנו
התגברות על הפחד שלנו להרפות מהעבר שלנו היא הדרך היחידה לסגור את הדלת כדי שהמפלצת לא תחזור לביתנו.
שווה את המאמץ לנסות לרפא את הפצעים שנוצרו על ידי העבר שלנו, להיפטר מהמעמסה הכבדה שלו וכך להיות מודעים למה שמושך אותנו למטה.
דמיינו שאתם מכאובי העבר שלכם הם בלון שנקשרתם אליו. שחרר את החבל ושחרר אותו; אתה מסתכל עליו בזמן שהוא עף לשמיים ואתה מאבד את הראייה, מחייך ומרגיש שלווה פנימית גדולה.
תן להם ללכת!
אם הם לא מביאים אושר לחיים שלך... תן להם ללכת
אם הם לא מאירים אותך או בונים אותך... תן להם ללכת
אם הם יישארו, אבל לא יגדלו... תן להם ללכת
אם הם נותנים לך ביטחון וכך יאפשרו לך להימנע מהתפתחות כאדם... שחררו אותם
אם הם לא נותנים הכרה לכשרונות שלך... תן להם ללכת
אם הם לא מוקירים את קיומך... תן להם ללכת
אם הם לא מפעילים את ההמראה שלך... תן להם ללכת
אם הם אומרים, אבל אל תעשה... תן להם ללכת
אם אין מקום בחיים שלהם בשבילך... תן להם ללכת
אם ינסו לשנות אותך... תן להם ללכת
אם הצרכים 'שלהם' מנצחים... תן להם ללכת
אם יש יותר ויכוחים מהסכמות... תן להם ללכת
אם הם פשוט לא מוסיפים שום דבר לחיים שלך... תן להם ללכת
להשתחרר...הנפילה תהיה הרבה פחות כואבת מאשר להחזיק במה שהיה אבל כבר לא.
