איפה החופש שלנו נגד דטרמיניזם מכניסטי?
מול דטרמיניזם, האם אנו חופשיים בכל הנוגע לקבלת החלטה? האם החיים שלנו כבר נקבעו עבורנו? אלו שאלות שהוגים ופילוסופים רבים שאלו את עצמם במהלך ההיסטוריה. הרצון החופשי וקיומו או היעדרו היה נושא פילוסופי לאורך ההיסטוריה. הניסיון הסובייקטיבי שלנו מראה לנו שלחופש הבחירה יש הרבה מה לעשות עם התניה מכניסטית חזקה.
דטרמיניזם מבוסס על העובדה שכל האירועים הפיזיים נקבעים. במילים אחרות, הכל נובע משרשרת של סיבות ותוצאות. אנו יכולים למצוא סוגים רבים של דטרמיניזם: דתי, כלכלי, גנטי וכו'. במאמר זה, אנו הולכים לדבר על דטרמיניזם מכניסטי.
דטרמיניזם מכני מבוסס על הרעיון שבני אדם דומים למכונות. לכן, המוח שלנו הוא כלי המסוגל לאסוף סדרה של תשומות, לעבד אותם ולהפוך אותם לתפוקות. הרצון החופשי לבדו הוא אשליה שנובעת מהתעלמות מתהליכים המתרחשים בין הקלט לפלט.
לאורך המאמר, נחקור שני היבטים להבנת דטרמיניזם מכניסטי. ראשית, נדבר על העקרונות והסיבות שגורמים לנו לחשוב על דטרמיניזם. שנית, נדבר על פרדוקס ההומונקולוס החל על הרצון החופשי.
סיבות לחשיבה על דטרמיניזם מכניסטי
הרעיון של הבנת המוח האנושי כמכונה נולד מהמטאפורה החישובית של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית קובעת שהמוח הוא מעבד מידע ומבוסס על הרעיון שניתן להסביר את כל ההתנהגות האנושית באמצעות סדרה של אלגוריתמים ותהליכים נפשיים. מסיבה זו, התחלנו להשוות את המוח האנושי למכונת טיורינג.
למרות שהמטפורה החישובית מיושנת כעת בגלל המודלים החדשים של הקשר, היא הותירה השתקפות טובה. התקדמות הפסיכולוגיה מאפשרת לנו להסביר יותר תהליכים ולפעול יותר מתעלומות הנפש מדי יום. כעת נוכל להסביר התנהגויות שהאשמנו בעבר ברצון החופשי באמצעות סדרה של תהליכים מוגדרים מאוד.
זה גורם לנו לשקול ברצינות האם התנהגות אנושית היא רק תגובה לשרשרת של סיבות ותוצאות או שמא באמת יש בתוכנו "אני" שמחליט. תארו לעצמכם שאנו מסוגלים להכיר את כל המשתנים המשפיעים על ההתנהגות האנושית. האם נוכל לחזות לחלוטין את התנהגותו של כל אדם? נראה שהתשובה לשאלה זו היא "כן". אם זה לא כך, היינו שוללים את קיומו של רצון חופשי, שכן נוכל לקבוע את העתיד.
בנוסף, מחקרי מדעי המוח מראים לנו שהמוח שלנו מקבל החלטות הרבה לפני שאנחנו מודעים להן. תוצאות אלו גורמות לנו לשקול את מטרת התודעה. כיום, קשה לקבוע אם המוח שלנו דטרמיניסטי או לא. עם זאת, הפסיכולוגיה יוצאת מהנחת היסוד שאנו יכולים לחזות התנהגות ברמת שגיאה מסוימת. לכן, רעיון הדטרמיניזם שימושי מאוד למחקר.
פרדוקס ההומונקולוס ברצון החופשי
כהשתקפות אחרונה על דטרמיניזם, אנו רוצים לדבר על פרדוקס ההומונקולוס. זוהי חוסר התאמה תיאורטית של הפסיכולוגיה עם קיומו של רצון חופשי. בהזדמנויות רבות, פרדוקס יכול לעזור לנו לראות את הטעויות שלנו ולהשתמש במסגרות קוגניטיביות חדשות או נקודות מבט תיאורטיות.
פרדוקס ההומונקולוס מבוסס על הדברים הבאים: הפסיכולוגיה אומרת לנו שניתן לתאר ולהסביר את כל ההתנהגות או התהליכים הנפשיים. הרצון החופשי מצביע על כך שיש לנו את החופש לבחור אילו החלטות לקבל. זה יוביל אותנו לגלות שחייב להיות "משהו" שמחליט בתוך המוח שלנו. נקרא לזה "משהו" הומונקולוס מכיוון שזה כמו אדם בתוכנו שמחליט.
עכשיו, אם ההומונקולוס הוא מה שנותן לנו את החופש לבחור, מה הרצון החופשי נותן לו? אנחנו יכולים לומר שבתוך ההומונקולוס הזה יש הומונקולוס אחר שמחליט. אבל אם נסביר זאת כך, אנו נופלים לאינסוף פרדוקסלי של הומונקולים. היינו משווים את המוח האנושי לבובות מטריושקה.
דטרמיניזם מכניסטי מציב פרדיגמה שימושית לפירוש המציאות הפסיכולוגית. בנוסף, נראה שהראיות שאנו מוצאים, יחד עם אי ההתאמה התיאורטית, לוקחות אותנו לכיוון הזה. עם זאת, אנחנו לא צריכים לסמוך על עצמנו. סביר יותר שהאמת הרבה יותר מורכבת ושהיא לא נמצאת באף אחד מהקצוות (דטרמיניזם ורצון חופשי).
