שישה פילוסופים מפורסמים והגדרותיהם לאושר

אושר היא אחת המילים הקשות ביותר להגדרה. אכן, לאושרו של המיסטיקן אין שום קשר לזה של איש הכוח, או לזה של האדם הרגיל.

כשם שבחיי היומיום אנו מוצאים הגדרות שונות לתחושה זו, גם בפילוסופיה קיימות גישות שונות אליה. הנה כמה מהם.

1. אריסטו והמטאפיזי

עבור אריסטו, הבולט מבין הפילוסופים המטפיזיים, האושר היה השאיפה הגבוהה ביותר של כל בני האדם. הדרך להשיג זאת, מנקודת מבטו, הייתה מעלה. במילים אחרות, אם תטפח את המעלות הגבוהות ביותר, אתה תהיה מאושר.

אריסטו ציין שאושר הוא יותר אורח חיים מאשר מצב ספציפי. המאפיין של אורח חיים זה הוא לממש כל הזמן את הטוב ביותר שיש לכל אדם. הוא טען שצריך גם לטפח זהירות באופי ולהיות בעל 'דיימון' טוב (גורל או גורל). לכן התזות שלו על רגשות האושר ידועות בשם 'אודאימוניה'.

אריסטו סיפק את הבסיס הפילוסופי שעליו נבנתה הכנסייה הנוצרית. לפיכך, יש דמיון רב בין מה שהוגה הדעות הזה הציע לבין העקרונות של הדתות היהודיות-נוצריות.

2. אפיקורוס והנהנתנים

אפיקורוס היה פילוסוף יווני שהיה שונה מאוד מהמטאפיזיקאים. הוא לא האמין שהאושר בא רק מהעולם הרוחני, אלא היה קשור לממדים ארציים יותר. למעשה, הוא הקים את 'בית הספר לאושר' והגיע לכמה מסקנות מעניינות עם הרעיונות שלו.

אפיקורוס הציג את העיקרון שאיזון ומתינות הם שהולידו את האושר. גישה זו התגלמה באחד ממילותיו הגדולות "שום דבר לא מספיק מי שדי הוא קטן".

הוא חשב שלאהבה אין הרבה קשר להיות מאושר. עם זאת, הוא טען כי ידידות כן. הוא גם התעקש על הרעיון שאתה לא צריך לעבוד כדי להשיג פריטים חומריים, אלא בשביל האהבה למה שאתה עושה.

3. קאנט ואושר כחובה

הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט הציע שאושר הוא אחת החובות העליונות של האדם. למען האמת, לפי הפילוסוף הזה, זה בנוי מהאופי ומהאתיקה שבה אתה מכוון את ההתנהגות שלך. במילים אחרות, אושר הוא חובה, אך במקביל, מעשיך צריכים להפוך אותך ראוי להיות ראוי לה. הוא טען כי "להבטיח את אושרו זו חובה".

4. ניטשה וביקורת האושר

ניטשה חשב שחיים בשלווה וללא כל דאגות הם רצון של אנשים בינוניים, שאינם מייחסים ערך גבוה יותר לחיים. הוא ראה את המושג להיות מאושר כ'להיות טוב', בשל נסיבות חיוביות, או מזל טוב. עם זאת, הוא ראה בכך מצב חולף.

למעשה, לדעתו, אושר יהיה מעין 'מצב אידיאלי של עצלות'. במילים אחרות, בלי דאגות או פחדים. מצד שני, הוא גם ראה בזה כוח חיוני, רוח של מאבק בכל המכשולים המגבילים את החופש וההצהרה העצמית.

לכן, עבור nietzsche, להיות מאושר פירושו להיות מסוגל לבחון את הכוח החיוני, על ידי התגברות על מצוקות ויצירת דרכי חיים מקוריות.

5. José ortega y gasset ואושר כהתכנסות

Ortega y gasset האמין שאושר מוגדר כאשר 'חיים מוערכים' ו'חיים יעילים' חופפים. במילים אחרות, כאשר מה שאתה רוצה להיות מתכנס למה שאתה באמת.

לכן, הוא האמין שלכל בני האדם יש את הפוטנציאל והרצון להיות מאושרים. זה אומר שכל אחד מגדיר את המציאות של האושר שלו. אם אתה באמת יכול לבנות את המציאות האלה, אז אתה תהיה מאושר באושר.

6. Slavoj zizek ואושר כפרדוקס

פילוסוף זה הציע שלהיות מאושר זה עניין של דעה ולא עניין של אמת. הוא ראה בכך תוצר של ערכים קפיטליסטיים, המבטיחים באופן מרומז סיפוק נצחי באמצעות צריכה.

עם זאת, אצל האדם, חוסר שביעות רצון שולט כי, במציאות, הם לא יודעים מה הם רוצים. כולם מאמינים שאם הם ישיגו משהו (קנו משהו, יעלו את המעמד וכו') הם יהיו מאושרים. עם זאת, במציאות, באופן לא מודע, מה שהם רוצים להשיג זה משהו אחר. בגלל זה הם נשארים לא מרוצים.