הפרדוקס של האוורובורוס והחזרה הנצחית

הפרדוקס של האוורובורוס הוא מושג פופולרי למדי. עם זאת, דתות, פילוסופים ופיזיקאים רבים התבטאו נגד זה. זה מתייחס לרעיון שעבדו עליו אינטלקטואלים שונים, זה של האינסוף.

ביוון העתיקה, האינסוף היה מיוצג על ידי תמונה הידועה בשם "אורובורוס". זו תמונה של נחש עם זנבו בפה. למעשה, זה זולל את עצמו.

מתוך נתון זה עולה הפרדוקס שמתבטא באופן הבא: "אם נחש אוכל קודם כל את זנבו ואחר כך בסופו של דבר בולע את כל גופו, איפה הנחש?"

הקשר בין הסופי והאינסופי

הפרדוקס של האורובורוס מתייחס ליחס המתוח הזה בין הסופי לאינסופי. כמו כן, למחזוריות של הקיום ולכל מה שקיים. זה מאתגר את תפיסת הזמן הליניארי, בו אנו מתקדמים, משאירים הכל מאחור.

דמות האורובורוס היא מטפורה למפגש בין ההתחלה לסוף, באותה נקודה. מנקודת מבט זו, אין התחלה וסוף אמיתיים, אלא חזרה נצחית של מחזוריות שבה הכל חוזר למקורו. לכן, הזמן אינו ליניארי, ולכן הפרדוקס קיים של תנועה אחורה, של התקדמות על ידי חזרה להתחלה.

יחד עם זאת, הכוונה היא למושג "אינסוף". זה מוגדר כדבר שאין לו סוף. אכן, ניתן להבין זאת כמשהו כה נרחב שאין לו גבולות. עם זאת, על פי הפרדוקס של ה-ouroboros, הסיבה שזה מובן כאילו אין התחלה ואין סוף היא שההתחלה והסוף הן מציאויות שתמיד בסופו של דבר נפגשות.

הפרדוקס של האורובורוס והאינסוף

הזמן מיוצג כמחזור בפרדוקס האורובורוס. זה מרמז שכל רגע בהווה נטרף על ידי העתיד. הנחש נושך את זנבו וטורף את עצמו. זה מומחש בחיי האדם עצמם: הוא בא משום מקום וחוזר לשום מקום, עם המוות.

הדרך שבה אנו מודדים זמן מייצגת את המציאות הזו. חיצי השעון מתחילים מנקודה אחת ועושים מסלול מעגלי עד שהם חוזרים לאותו מקום. לאחר מכן המחזור חוזר על עצמו, לנצח. אותו דבר קורה בכל שבוע, בכל חודש ובכל שנה. העובדה שמספר משתנה משנה לשנה היא רק תהליך תרבותי. בעצם, הם מחזורים שלא נגמרים.

היבט מעניין אחד של כל זה הוא שלמרות שהאוורובורוס היה סמל יווני, שהפך מאוחר יותר לאוניברסלי, גרסה שלו הייתה קיימת גם בתרבות האצטקית. ההבדל היחיד היה שזה היה נחש עם נוצות. עם זאת, הרעיון היה זהה לחלוטין. ללא ספק, זה היה צירוף מקרים מוזר.

השיבה הנצחית

רוב הקוסמולוגיות המזרחיות מבוססות על עיקרון זה של מעבר המציאות המחזורית. במערב, פרידריך ניצה הניח את הרעיון של "השיבה הנצחית". הרעיון שלו הפך לפופולרי אך מצא מעט המשכיות בחשיבתם של פילוסופים אחרים. עיקרון כזה יכול להיאמר בשתי דרכים: האחת מעין-מתמטית, והשנייה, אונטולוגית.

מנקודת מבט מתמטית, זה יהיה משהו בסגנון שהזמן הוא אינסופי. עם זאת, החומר והאנרגיה של היקום הם סופיים. אם זה כך, הדרך שבה חומר ואנרגיה משתלבים היא סופית. לכן, באינסוף הזמן, אותו שילוב יחזור על עצמו מספר פעמים.

במילים אחרות, מה שהיה יהיה שוב. זו האמונה, למשל, המולקולות המרכיבות את הגוף שלך, בשלב מסוים, יתחברו שוב באותו אופן וייצרו עוד ישות בדיוק כמוך.

מצד שני, מנקודת המבט האונטולוגית, השיבה הנצחית היא אישור מחדש של ארעיות החיים. אנו נעים לעבר האין שלנו. קרל ג'ונג, מצדו, מדבר על "התחדשות", תהליך של התאבדות, באופן פיגורטיבי, כדי לתת לעצמו חיים. זהו שורש התהליכים הלא מודעים שלנו.

הסבר חלופי

לבסוף, יש לומר שהפיזיקה לא הייתה זרה לנושא הפרדוקס של האוורובורוס והחזרה הנצחית. למען האמת, שני פיזיקאים, טורוק וסטינהרדט, מאמינים שיש הסבר חלופי למקור היקום ושהוא מחזורי. לפי ההשערה שלהם, מה שנקרא "אנרגיה אפלה" היא המפתח לכל דבר ויוצרת מחזורים אינסופיים לפיהם היקום מתחיל שוב ושוב ב"באנג". אולי זה אכן המצב.