אפירופוביה: הפחד מהאינסוף

אפירופוביה, או הפחד מהאינסוף, היא פוביה מאוד מוזרה שמעט מאוד אנשים יודעים עליה. עם זאת, לפני שנסביר מה זה, נדון בקצרה מהי פוביה.

פוביה היא פחד אינטנסיבי ובלתי רציונלי ממצבים מסוימים, חפצים, אנשים או פעילויות. ה- DSM-5 מסווג אותו כהפרעת חרדה. אחד המאפיינים העיקריים של פוביה הוא הרצון להימנע או לברוח ממה שחוששים כדי להפחית את החרדה ואי הנוחות שהיא גורמת.

במובן זה, חשוב להבדיל בין פוביות לפחדים. כדי להבין את ההבדל, עלינו להסתכל על עוצמת הפחד וההשלכות הנובעות ממנו. עם זאת בחשבון, עלינו להתבונן אם פחד מתחיל להפריע באופן משמעותי לחייו של האדם. בנוסף, זו פוביה אם היא מעצימה ומעוררת התנהגויות מתחמקות.

למרות שאין סיבה ספציפית לביטוי של פוביה, ישנם כמה גורמים גנטיים, חברתיים או נלמדים שיכולים להיות קשורים. לחוויות ילדות טראומטיות יכולות להיות גם השפעה. לדוגמה, אם ילד רואה סרט תיעודי על האופן שבו חורים שחורים סופגים כוכבים ביקום, פחד עמוק להיקלט בחור שחור עלול להתגבר עליהם.

מהי אפירופוביה?

אפירופוביה היא הפחד המוגזם והבלתי רציונלי מהבנת המושג אינסוף ונצח. פחד זה גורם לאי נוחות פיזית גדולה ויכול להתבטא בכל שעה ביום או בלילה. מחשבה חודרנית על אינסוף יכולה לגרום להתקף חרדה רציני.

לפיכך, הרעיון של להיות במגע עם האינסוף מייצר תחושה גדולה של ורטיגו. אנשים עם פוביה זו נמנעים ממצבים או גורמים שעלולים לעורר את תחושת האינסוף. לדוגמה, השמיים, האוקיינוס או רצפים מספריים בלתי נגמרים. בנוסף, הם גם נמנעים מפעילויות של התבוננות פנימית ולעולם לא מדמיינים נצח.

אנשים הסובלים מאפיירופוביה מנסים לעתים קרובות לחיות את חייהם בצורה צפויה ככל האפשר. הם עושים זאת כדי להרחיק את המחשבות האובססיביות שלהם על האינסוף או היקום.

גורם ל

כמו לכל פוביות, לאפיירופוביה אין סיבה ייחודית. כמה מומחים קישרו אליו גורמים גנטיים, סביבתיים, חברתיים וטבעיים. לדוגמה, זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, התעניין בפוביות. כלומר, הוא אמר שיש להם שני שלבים:

• שלב ראשון: מתרחש אירוע שיוצר ייסורים גדולים. במקביל, האדם שמפתח את הפוביה לוקח חפץ מהעולם החיצון (כמו עכבישים, סוסים, מכוניות או אינסוף, בין היתר) ורואה בו מסוכן או איום.
• שלב שני: האדם מתחיל להגן על עצמו בכל דרך אפשרית כדי למנוע כל מגע עם סכנה או איום זה.

מנקודת מבט ביולוגית, הסבר אפשרי נוסף לפוביות משלב גורמים כמו גנטיקה וכימיה של המוח. אם גורמים אלו יתמזגו עם חוויות החיים, האדם עלול לפתח פוביה ספציפית כגון אפירופוביה.

כיצד לזהות תגובה פובית

תגובה פובית מתחילה כאשר אדם נחשף לאובייקט או למצב שהוא קשר לסכנה. למעשה, תגובה זו עלולה להוביל להתקף פאניקה. המאפיינים הרלוונטיים ביותר של תגובה פובית הם:

• ברמה פיזיולוגית: קצב לב מהיר בצורה חריגה, הזעה, אדמומיות, חיוורון, קלקול קיבה, יובש בפה וקשיי נשימה, בין היתר.
• ברמה המוטורית: קול רועד, העוויות פנים, תנועה מוזרה של גפיים, נוקשות והתנהגות התחמקות מיידית ועוד.
• ברמה הקוגניטיבית: פרשנות שלילית של המצב, ספקות לגבי יכולת ההתמודדות שלו עם המצב, ופחד למות, בין היתר.

מאפיינים של אפירופוביה

המאפיינים העיקריים של אפירופוביה הם:

• פחד לא הגיוני ולא פרופורציונלי מהבנת המושג אינסוף ונצח.
• הבנה שהמושגים של אינסוף, היקום והנצח הם מעבר להבנתם ולהבנתם. זה מייצר חרדה מסוימת שמקשה על ריכוז וביצוע הפעולות היומיומיות שלהם.
• צורך גדול לשמור על הכל בשליטה ובסדר מושלם. זה מתעורר כניסיון להימנע מהתמודדות עם המושגים של נצח, אינסוף ועצומות היקום.
• האנשים הסובלים ממנה מזהים אותו כפחד לא הגיוני אך אינם יכולים לשלוט בו.
• יש דחף עז לנהל את חייהם בצורה צפויה ככל האפשר.
• הם נוטים לסבול סיוטים תכופים על נפילה אינסופית.
• מחשבות חודרניות ושליליות על אינסוף מופיעות ברגעים של התבוננות פנימית, הרפיה או דמיון. לכן, הם נמנעים ממצבים אלה.

איך לדעת אם אתה סובל מאפירופוביה

• אתה לא יכול להסביר או לנמק את הפחד שלך מהאינסוף.
• זה מעבר לשליטתך מרצון.
• התגובה שלך לפחד הזה היא להימנע מכל מצב שיכול להיות קשור לאינסוף.
• הפחד הזה מהאינסוף נמשך זמן רב.
• הפחד שלך ממושג האינסוף מונע ממך להסתגל לסביבה שלך.

טיפול באפירופוביה

כמו כל הפרעות פוביות, מומחה, כמו פסיכולוג או פסיכיאטר, חייב לאבחן ולטפל באפירופוביה. יש היחידים המוסמכים להחליט על הטיפול הדרוש לכל מקרה.

פוביות מטופלות בדרך כלל בפסיכותרפיה. רק במקרים הקיצוניים ביותר, כאשר המטופלים אינם יכולים לתפקד כראוי, יטפלו בהם גם פסיכולוגים בתרופות לצד פסיכותרפיה. פסיכיאטר חייב להעריך את המטופל לפני שהוא יכול לרשום תרופות.

אפירופוביה יכולה לגרום לאי נוחות רבה. מסיבה זו, חשוב ללכת למומחה אם זה מתחיל למנוע ממך לחיות חיים מאושרים. התנהגויות מתחמקות ואובססיביות צורכות הרבה אנרגיה ויכולות להפוך למתישות ובקושי ניתנות לניהול.