הקשר בין משחק והתפתחות הילד
לשחק זה משהו שילדים עושים באופן טבעי. היכולת לשחק, במבט ראשון, אולי לא משרתת שום מטרה מעבר לזו של כיף ובידור. עם זאת, לפני כמה עשורים החלו פסיכולוגים לתהות האם זה אכן כך. מאז, פסיכולוגים חינוכיים חוקרים את הקשר בין משחק והתפתחות הילד.
יש היבט מרכזי אחד שאנחנו צריכים להבין. מנקודת מבט של פיתוח, ביצוע הפעולות שאנו נהנים הוא יותר מסתם להנאה. מנקודת המבט הזו, אם משהו מייצר הנאה, זה בגלל שהוא לרוב שימושי להתפתחות שלנו.
לפי נימוק זה, למשחק חייבת להיות פונקציה או תועלת כלשהי. בנוסף, מחקרים מראים שאם לילד יש שעות משחק מוגבלות מאוד בילדות, אז הם בדרך כלל הופכים למבוגרים שהסתגלו בצורה גרועה מאוד.
כשזה מגיע לבחינת הקשר בין משחק והתפתחות הילד, עלינו לפתוח את הראש לתיאוריות שונות. התיאוריות הללו שונות בתכלית מבחינת העדויות התומכות בהן. עם זאת, אם ברצוננו להבין את הקשר המורכב בין משחק והתפתחות הילד, עלינו לאמץ פרספקטיבה רחבה ולקחת בחשבון את כל הנתונים הזמינים.
נקודות מבט תיאורטיות של משחק והתפתחות הילד
אחד המחברים הראשונים שחקרו את הנושא היה קארל גרוס. הוא ראה במשחק מעין אימון מקדים הכרחי כדי להגיע לבגרות פסיכו-פיזיולוגית, וקישר אותו לצמיחה. משחק הוא סוג של תרגיל הכנה כדי לאפשר פיתוח של פונקציות מסוימות.
משחקים פיזיים מקלים על התפתחות גופנית, בעוד שמשחקים פסיכולוגיים מכינים את הילד לחייו החברתיים. בנוסף, מכיוון שמשחק מתבצע בסביבה בטוחה, הילד יכול לתרגל מיומנויות מבלי להיות בסכנה.
נקודת מבט אחרת לגמרי היא זו של פרויד. מנקודת המבט הפסיכואנליטית, משחק קשור קשר הדוק לביטוי הדחפים הלא מודעים שלנו. זה יאפשר לאדם לספק את הרצונות הלא מסופקים שלו בחיים האמיתיים.
פרספקטיבה תיאורטית זו, למרות שהיא עשויה להיראות מושכת, יש מעט מאוד ראיות מדעיות שתומכות בה. היא גם מפרה את עקרון החסכנות שלפיו המדע נשלט.
משחק כפעילות חברתית
עבור ויגוצקי, משחק הוא פעילות חברתית שבה ההיבט המרכזי הוא שיתוף פעולה בין החברים. הודות לשיתוף פעולה זה, כל אחד מהשחקנים לומד לאמץ תפקיד (נטילת תפקידים), היבט מרכזי בחיים הבוגרים.
ויגוצקי התמקד אך ורק בסמליות במשחקים. הוא ציין כיצד חפצים פשוטים יכולים לקבל משמעויות חדשות במשחק, דוגמה מצוינת היא מברשת או מטאטא שהופכים לסוס. אנו יכולים לראות שיש לו פרספקטיבה סוציו-קונסטרוקטיביסטית, שכן תפקידו העיקרי של המשחק עבורו הוא ללמוד לחלוק תפקידים ומשמעויות.
מחבר אחר שחשב על משחק היה ג'רום ברונר. לפי נקודת המבט שלו, משחק קשור לחוסר הבשלות שבני אדם נולדים איתה. משמעות הדבר היא שאנו יכולים לייצר שפע של סוגים שונים מאוד של התנהגות, ובכך לעזור לנו להיות מאוד גמישים ומסתגלים.
לכן משחק שימושי מאוד כדי לחוות את כל ההתנהגויות הללו. זה גם עוזר לנו ללמוד כיצד להסתגל לסביבה התרבותית שלנו. על ידי כך בהקשר משחקי, אדם משוחרר מלחץ ויכול להתנסות. יחד עם זאת זה ממזער השלכות שליליות אפשריות.
פיאז'ה, אחד מגדולי פסיכולוגי ההתפתחות, כתב גם על משחק. נקודת המבט שלו היא שמשחק אינו שונה מפעילויות לא משחקיות. בעיניו, משחק יהיה פעולה הסתגלותית שבעזרתה הילד לומד על המציאות ובצורה מסוימת שולט בה. זה קשור מאוד למושגי הטמעה והתאמות שפיתח פיאז'ה.
חשיבות המשחק
יש הרבה נקודות מבט שונות על מטרת המשחק. עם זאת, החשיבות של הקשר בין משחק והתפתחות הילד ברורה. בנוסף, נקודה נוספת שעלינו להבהיר היא שנקודות המבט השונות אינן עולות בקנה אחד עם השני. הקשר בין משחק והתפתחות הילד יכול להיות מגוון ומעשיר.
כעת, כאשר אנו מכירים את האפשרויות השונות שמשחק פותח לילד, אנו יכולים להבין את הרלוונטיות שלו. אם משחק לא קיים בחייו של ילד, זה יכול להשפיע על התפתחותו הפיזית, הפסיכולוגית והחברתית. לכן פעילות פנאי חיונית בחיי היומיום של ילדינו, הנעשית ללא לחץ ועם מוטיבציה רבה.
לימוד משחק ייתן לילד את כל מה שהוא צריך כדי לגדול בכל תחום בחייו. אז, בואו לא ניפול למלכודת של החלפת זמן המשחק שלהם בפעילויות "אינטלקטואליות" או "חינוכיות" אחרות שאולי נראה לנו חשובות יותר.
האמת היא שללא משחק, התפתחותם הקוגניטיבית והאינטלקטואלית תפגע. אל תשכח שלפני שאנחנו נולדים אנחנו כבר גדלים ומתפתחים. כדי שזה ימשיך לאחר הלידה עלינו להבטיח שמשחק יהיה חלק בלתי נפרד מחייהן. בנוסף, זה גם כל כך טבעי ומהנה!
