5 שיעורים מספר הג'ונגל

הגרסה החדשה של ספר הג'ונגל של דיסני סנוורה ילדים ומבוגרים כאחד. זה סיפור ידוע שנפרש על פני דורות, ונראה שהוא לעולם לא נכשל, גם אם השירים והדמויות שלו ישתנו. אבל למה אנחנו כל כך אוהבים את הסיפור הזה? למה זה מרגש ומעורר השראה לאנשים בכל גיל?

התשובה טמונה במסר הגדול והנצחי שלו: זהו סיפור על כיבוד הסביבה וכל מה שחי בה, מפולפל בהרפתקאות, חברות ורוחות לחימה, שילדים כל כך אוהבים.

זה סיפור פנטזיה שיש לו הקבלה למציאות. הסיפור של מוגלי מזכיר לנו מקבילים מהחיים האמיתיים, כמו הסיפור על הילד הפראי בשם ל'אוירון, או סיפורו הנלהב של מרקוס רודריגז פנטוג'ה, הילד שגדל עם זאבים בסיירה מורנה, קורדובה. סיפורים כאלה הובאו לסרט.

אם נחזור לספר הג'ונגל, אם הייתם רואים אותו, יש עוד משהו שיגרום לכם להנות ממנו עוד יותר: לצפות בו עם ילדים, ליהנות איך שההרפתקאות של הדמויות, ולפיכך גם תורתם, הפכו לסיפורים קלאסיים. בואו נסתכל על כמה מהם:

1. אנחנו חלק קטן מכדור הארץ

ספר הג'ונגל מסביר כיצד בני אדם הם רק מין אחד מני רבים התופסים את כדור הארץ, וכיצד עלינו לכבד גם את הסביבה וגם את שאר המינים המאכלסים אותה. כל מין ממלא את תפקידו במעגל החיים. כל מין מיומן בדברים מסוימים ואינו מסוגל לאחרים.

כילדים אנו מאמינים בכך, אך ככל שאנו מתבגרים אנו מבינים שלא מכבדים את הסביבה ולא את החיות. במקום זאת, לעתים קרובות הם מנוצלים ומתעללים בהם. ככה זה לאנשים שמסתירים שאיפות סודיות ומשתתפים במאבקי כוח שבהם מקריבים את הסביבה.

בני אדם יכולים לנצל את הצד הרציונלי שלהם, הבדל מרכזי בינינו לבין מינים אחרים. לרוע המזל, יכולת ההיגיון הזו נוטה להעריך מניעים אישיים מעל דברים שיועילו לכל המין שלנו ולסובבים אותנו. אנו שוכחים שאיננו הבעלים של הטבע המקיף אותנו. אנחנו פשוט אורחים.

2. משפחה היא יותר מדם

מוגלי הקטן הגיע לג'ונגל מוגן על ידי הפנתר באגירה ואומץ על ידי רקשה הזאב, שגידל אותו כחבר נוסף בלהקה. חיות הג'ונגל ידעו שהוא בן אדם ושזה לא בהכרח תפקידם. עם זאת, הם עשו זאת בכל מקרה.

מוגלי מאמין שזו אמו, זו שליקקה את פצעיו, שטיפלה בו, שהראתה לו איך לעשות דברים, שהדריכה אותו לנתיבים בטוחים כדי ששום דבר לא יפגע בו. מבלי להשתייך לאותו קו דם או אפילו מין, רקשה היא אמא שמדגימה בצורה מושלמת כיצד כולם זקוקים לחינוך שמח, מלא באהבה, רוך וחינוך. שאר המשתנים הם משניים.

3. הטבע נמצא בחוץ, אז תהנו ממנו ותשמחו

אם יש משהו שעלינו להעריך, זה היופי והמשאבים שאנו מקבלים מהטבע. זהו מותרות של חיים, בריאות ואושר שמביא לנו שלווה ושלווה. זה עוזר לנו לעצב את הרעיונות שלנו וללכוד את הרגעים החשובים ביותר בחיינו.

כילדים, אנחנו נהנים מזה במלואו, בלי להסתכל על השעון, ומתרגשים כשאנחנו יכולים ליהנות מימים ארוכים יותר עם יותר אור.

המסר של הסרט בנוגע לטבע הוא אותו מסר שאנו מקבלים ללא הרף: "אתה צריך לחפש אותו, לעקוב אחריו ולהשאיר את הבעיות שלך בצד". תהנה מהאור שלו ומהצלילים שלו, כי אתה חי רק פעם אחת, ואם תעשה זאת מוקף בטבע, חייך יהיו שלמים ומאושרים יותר.

4. טינה הורסת חיים

הדמות שרה חאן היא נמר שאחרי שהתנסה בניסיון רע עם בני אדם, במיוחד אביו של מוגלי, חושב שכל בני האדם הם אויביו. הוא מזהיר את שאר החיות שהם צריכים לשנוא את מוגלי כי אותו "גור אנושי" יגדל ויפסיק להיות ילד, וכשיעשה זאת הוא יהפוך חסר רחמים כמו שאר בני האדם.

שאר חאן לא מסוגל להבין שכמה בני אדם פגעו בו בהזדמנות אחת, אבל זה לא אומר שהשאר יפעלו באותו אופן. עם זאת, הטינה שלו היא כזו שמטרתו העיקרית של הנמר היא להרוג את גור האדם, לא משנה מי יתעצבן על כך. ילדים חייבים להבין שהטינה היא נטל כבד מכדי לשאת.

5. היה חבר נאמן וישר עד הסוף

אין כמו שיש חברים, ואם אתה יכול ליהנות מחברתם בסביבה אותנטית כמו ג'ונגל, או לפחות איפשהו בטבע, הקשרים האלה יהיו הרבה יותר חזקים. כשהיינו ילדים ידענו את זה. מוגלי מסתובב פוגש חיות ממינים שונים בסרט, אבל באלו הדוב ובאגירה הפנתר הם חבריו הנאמנים.

כל אחד מהם מבטיח את שלומו של זה, מספקים זה את זה ונשארים מאוחדים כדי ששיר חאן לא יהרוג את באלו. כולם מאתגרים זה את היכולות של זה, מסכנים את חייהם זה למען זה שוב ושוב, והכי חשוב: הם אף פעם לא בוגדים אחד בשני.

מוגלי יודע שאפשר להשתמש בידע שלו כאדם גם כדי לשפר וגם להרוס מערכת אקולוגית שלמה, והוא לא מוכן להרוס את הסביבה בה הוא וכל חבריו חיים. כל אחד יכול לקבל את ההחלטה לעשות את הדבר הנכון.