עיוותים קוגניטיביים: הכל על הטיית עתידות

לכולנו יש ציפיות. לכן, במובן מסוים, כולנו נידונים להטיית עתידות. בטח חשבת שמשהו יקרה בדרך מסוימת לפחות פעם אחת בחייך. דבר נפוץ נוסף הוא לחשוב שאתה יודע בדיוק איך אתה הולך להרגיש במצב נחוש. כמו כן, סביר להניח שחיזת בעבר התנהגות של אדם אחר. למעשה, אנחנו עושים את זה כל יום בלי להבין את זה.

האמת היא שאנחנו מבלים את חיינו בניבוי תחזיות לגבי העתיד. לפעמים אנחנו חושבים שדברים ישתבשו ללא סיבה. חשיבה כזו היא מתכון בסיסי לייסורים וחרדה. זה מה שעוסק בהטיית עתידות.

הטיית עתידות היא סוג של עיוות קוגניטיבי. תאמינו או לא, כולנו היינו קורבנות של זה לפחות פעם אחת. עיוותים קוגניטיביים נותחו ביסודיות בהקשר של טיפול קוגניטיבי התנהגותי, במיוחד בטיפול התנהגותי רגשי רציונלי. בואו נראה ממה מורכב הטיפול הזה.

טיפול התנהגותי רגשי רציונלי

טיפול התנהגותי רציונלי (REBT) מעלה הרבה רעיונות מעניינים וחשובים. למעשה, זהו אחד הטיפולים הקוגניטיביים-התנהגותיים העיקריים. בעיקרון, הבסיס התיאורטי של טיפול זה טמון בפסיכולוגיה קוגניטיבית ובביהביוריזם. כמה מעקרונות היסוד שלו הם:

• אנשים מגיבים לייצוגים קוגניטיביים (פרשנויות, תפיסות והערכות) של אירועים סביבתיים.
• קוגניציה לא מתפקדת (חשיבה מעוותת) מתווך הפרעה רגשית והתנהגותית.
• שינוי קוגניטיבי מוביל לשינויים רגשיים והתנהגותיים.
• ניתן להעריך ולתעד קוגניציות או מחשבות.

המונח קוגניטיבי-התנהגותי הוא גנרי מאוד ומתייחס לטיפולים המשלבים טכניקות קוגניטיביות והתנהגותיות כאחד. יש להם בסיס אמפירי (כלומר שהם ניתנים לאימות) ודורשים מהמטופל להשתתף באופן פעיל בתהליך הטיפולי.

כפי שהזכרנו לעיל, הטיית עתידות היא עיוות קוגניטיבי המזוהה בהקשר של טיפול התנהגותי רגשי רציונלי. ישנם עיוותים קוגניטיביים רבים אחרים. עם זאת, במאמר זה נתמקד במאמר זה במיוחד. לפי REBT, כאשר אנו נופלים לעיוות קוגניטיבי כלשהו, אנו מעוותים את המציאות שלנו. כתוצאה מכך, סביר להניח שנהיה חרדים או עצובים.

הטיית עתידות על פי דיוויד שורף

הפסיכולוג דיוויד ברנס כולל את הטיית המזל לקטגוריה רחבה נוספת של עיוות קוגניטיבי: קפיצה למסקנות. לפי ברנס, אנחנו קופצים למסקנות כשאנחנו מסיקים רעיונות שלא בהכרח נובעים מעובדות. המסקנות האמורות נובעות בדרך כלל מהנטייה של המוח שלנו לחסוך באנרגיה בעיבוד המידע או מהצורך להבין רעיון בזמן.

כעת, בתוך הטיית הקפיצה למסקנה, אנו יכולים למצוא שתי הטיות אחרות. הראשון הוא הנושא העיקרי של מאמר זה, שהוא הטיית עתידות. שנית, יש את הטיית קריאת המחשבות, שגם אותה חשוב להזכיר.

דאביד ברנס מגדיר את ההטיה לגילוי עתידות כך: "זה כאילו הייתי לפני כדור בדולח שיכול היה לחזות רק עצב. אתה מדמיין שמשהו רע יקרה ולוקח את התחזית הזו כעובדה (כשזה באמת לא). תאר לעצמך, למשל, ספרן בבית ספר יסודי שבמהלך התקף חרדה אומר לעצמם: "אני הולך להתעלף". שהתחזיות אינן מציאותיות."

במהלך פגישה טיפולית, רופא שסבל מדיכאון חריף הסביר לי מדוע החליט להפסיק לעסוק ברפואה: "הבנתי שאני אהיה בדיכאון כל חיי. הסבל שלי ימשיך וימשיך, ואני משוכנע לחלוטין שטיפול זה או כל טיפול אחר עומד להיכשל".

תחזית שלילית זו לגבי הפרוגנוזה שלו גרמה לו להרגיש חסר תקווה. עם זאת, הסימפטומים שלו השתפרו זמן קצר לאחר תחילת הטיפול.

אם אנחנו לא מגידי עתידות, למה אנחנו קופצים למסקנות?

כולנו הרגשנו כל כך חסרי סבלנות שלא הייתה לנו ברירה אלא לקפוץ למסקנות. אולי מישהו שאל אותנו משהו שלא היה לנו תשובה אליו והחליט לתת את המענה המהיר ביותר שמצאנו. תאר לעצמך שחבר לא ענה לשיחת הטלפון שלך. ימים חולפים ועדיין לא התקשרו אליך בחזרה.

הידיעה שהחבר שלך החליט לא להחזיר את הטלפון שלך גורם לך להרגיש מאוד עצוב. אתה מתחיל לקפוץ למסקנות כדי לנסות להבין למה הם לא ענו. ופתאום אתה הופך לקורבן של הטיית קריאת מחשבות.

אתה מרגיש כל כך עצוב עד כדי כך שאתה מחליט להמשיך הלאה. אתה לא רוצה להתקשר אליהם שוב כדי להבין מה באמת קרה. במקום זאת, אתה אומר לעצמך: "אם אתקשר אליהם שוב, הם יחשבו שאני מעצבן ואני פשוט הולך לעשות מעצמי צחוק". בשל התחזיות השליליות הללו (הטיה לגילוי עתידות), אתה מחליט להימנע מחברך ולהמשיך להרגיש מושפל.

שלושה שבועות לאחר מכן, אתה מגלה שהחבר שלך מעולם לא קיבל את השיחה שלך. זה הזמן שבו אתה מבין שהכל היה בראש שלך. באמת האמנת שהמחשבות שלך הן עובדות כשהן בעצם לא היו. למעשה, הם לא יכלו להיות רחוקים יותר מהאמת. ובכל זאת, קפצת למסקנות כי זה היה הדרך הקלה ביותר.

כפי שאתה יכול לראות, הטיית עתידות היא חלק מהטיית הקפיצה למסקנה. בעיקרון, זה מורכב מקפיצה למסקנות נמהרות. פעולה זו רק תגרום לך לסבול, אז אתה צריך לנסות להימנע מלעשות זאת.