כמה ניסויים לגבי תסכול
יש הרבה מחקרים וניסויים על תסכול. מדענים מגדירים את הרגש הזה כהפחתה או דיכוי של גירויים שאנשים רואים בהם מתגמל. באופן כללי, מצבים מתסכלים כרוכים כולם בבעיה שנראית בלתי פתירה או מכשול בלתי עביר.
חוקרים רבים ערכו ניסויים על תסכול הן בבעלי חיים והן בבני אדם. הם חוקרים את הרגש הזה מאז 1950 ומצאו תשובות דומות ביחס גם לבעלי חיים וגם לבני אדם.
ישנן מספר דרכים ליצור תסכול בבני אדם. לדוגמה, אתה יכול להפחית או לבטל גירוי מתגמל. אתה יכול גם להציב את הפרט במצב קשה ולכאורה בלתי פתיר.
תפיסה זו של צורות תסכול שעליהן ערכו חוקרי הקרן את הניסויים השונים שלהם.
" תסכול הוא חץ כיוון חשוב. הוא מראה לך לאן ללכת כדי להתקדם. וממה להתרחק."
-ג'ולי קונור-
ניסוי על תסכול וכסף
אבלר, וולטר וארק ערכו ניסוי על תסכול בשנת 2005 עם 12 משתתפים. אנשים אלה עברו כולם ניטור מוחי באמצעות הדמיית תהודה מגנטית (MRI).
החוקרים הציגו לכל משתתף אחד משלושה סמלים. כל סמל הצביע על סכום כסף שונה שהם יכולים לזכות. היה להם מכשיר עם כפתור ללחוץ מולם. החוקרים הראו להם את הסמלים בזה אחר זה. המשתתפים היו צריכים להגיב בצורה נכונה לכל סמל (כפי שהוכתב על ידי החוקרים) תוך שנייה אחת, או בלחיצת כפתור שמאלית (אצבע מורה, יד ימין) או ימין (אצבע אמצעית, יד ימין). כשהמשתתפים הגיבו נכון, היה להם סיכוי של 60 אחוז לזכות בסכום הכסף הרלוונטי. עם זאת, ב-40 אחוז מהמקרים, למרות שהם לחצו על הכפתורים הנכונים, הם לא קיבלו פרס.
החוקרים רצו לזהות אילו אזורים במוח הופעלו כאשר אדם חש מתוסכל.
הם הגיעו למסקנה שבתנאים אלה, האינסולה וקליפת הגחון הקדם-מצחית הופעלו. מעניין שגם אזורים אלו ממלאים תפקיד בכאב פיזי. במילים אחרות, המרכזים המווסתים את הכאב הם אותם המרכזים המופעלים כאשר אנו מרגישים מתוסכלים.
ניסוי בנושא כאב והדרה חברתית
אייזנברגר וחב'. ערכו ניסוי בשנת 2003, שכן הם התעניינו בתהליכים העומדים בבסיס הכאב והמצוקה החברתית.
החוקרים גייסו 75 משתתפים לניסוי זה. הם העריכו תחילה את מדד הבסיס של הרגישות של כל משתתף לכאב. הם עשו זאת על ידי הפעלת בדיקה להעברת חום על האמה של כל משתתף. לאחר מכן, כל משתתף דירג את מידת אי הנוחות שהוא גרם להם. החוקרים ביקשו מהם להשתתף במשחק מחשב וירטואלי. המשתתפים נאלצו לזרוק כדור, לכאורה עם שני משתתפים נוספים. עם זאת, במציאות, החוקרים שלטו במשחק, מכיוון שלא היו שחקנים אחרים.
החוקרים כללו ללא הרף כמה משתתפים. עם זאת, הם שללו אחרים. בסוף המשחק, החוקרים העניקו שוב גירויי כאב לכל משתתף ודירגו את רמת אי הנעימות שלו.
אייזנברגר וחב'. הגיעו למסקנה שהמשתתפים המודרים חברתית עם רגישות בסיסית גדולה יותר לכאב דיווחו על מצוקה חברתית גדולה יותר בתנאי ההדרה שלהם. יתר על כן, המשתתפים המודרים חברתית דיווחו על אי נעימות גדולה יותר של גירוי החום שניתן בסוף הניסוי.
כמו בניסוי שהזכרנו לעיל, מחקר זה נוטה לתמוך ברעיון שהמרכזים המווסתים כאב זהים לאלו המפעילים מצוקה ותסכול חברתית.
סיכום
חוקרים ערכו ניסויים אחרים שהניבו תוצאות דומות. כמה חוקרים אפילו ערכו ניסויים על תינוקות בני ארבע שעות. עם זאת, הם תמיד מגיעים לאותן מסקנות. מניעת גירוי מתגמל מייצר תסכול. מסיבה זו, מדענים רואים בתסכול התנהגות מולדת.
זה מצביע על כך שתסכול הוא תגובה נלמדת. אנשים מגיבים באופן טבעי למצבים מטרידים ומרגיזים עם סלידה ומתח. לכן, כדי לסבול אותם, עליך להבין שעמידה בתסכול עשויה להביא בסופו של דבר לתוצאה חיובית יותר.
