גרג ברדן: ניסויים וכוח הכוונה
גרג בריידן הוא חוקר תמוה כי הוא יוצר רעיונות שאינם תואמים את המדע המסורתי. כמה מהמושגים שלו מבוססים על שלושה ניסויים המרכיבים את ההוכחות לטענתו. עם זאת, חוקרים אחרים לא שיחזרו עדויות דומות, ולכן חוויותיו לא התקבלו רשמית כידע מדעי.
ברידן טוען כמה טענות נועזות, כמו שאנשים רבים שעושים מדיטציה למען מטרה משותפת מסוגלים לשנות את המציאות. לזה יש המכנים "כוח הכוונה". הוא גם מציין שרגשות משפיעים על ה-DNA ולכן, ריפוי עצמי אפשרי באופן דומה.
לפני שנעמיק בניסויים של בריידן עליהם הוא מבסס את התזה שלו, חשוב להבהיר שהמדע הפורמלי לא אישר את הטענות הללו אבל גם הן לא הופרכו. כתוצאה מכך, כדאי לגשת למושגים הללו בפתיחות אך גם בספקנות בו זמנית.
"כאשר מספר מסוים של אנשים מתכנסים והם בוחרים ברגע בזמן ליצור רגש מדויק בליבם, הרגש הזה יכול ממש להשפיע באופן מכוון על השדות שמקיימים חיים על פני כדור הארץ."
-גרג ברידן-
מדע ורוחניות
גרג ברדן הוא גיאולוג אירופאי שעבד כגיאולוג מחשבים ב-Phillips Petroleum במהלך שנות ה-70. מאוחר יותר, הוא היה מעצב בכיר של מערכות מחשוב ו-Martin Marietta Defence Systems. בשנת 1991 הוא מונה למנהל הטכני הראשון של תפעול עבור מערכות סיסקו.
עם זאת, ברדן החל להתעמק בחקר תרבויות עתיקות ופיתח עניין משמעותי בנושאים רוחניים. הוא התעניין ברעיון שמדע ורוחניות אינם סותרים זה את זה. לכן, באמצע שנות ה-90, הוא פנה למחקר על הקשר בין שני התחומים הללו.
כיום, אנשים מכירים אותו הכי טוב בזכות ספריו והופעותיו בטלוויזיה. במילים אחרות, הקהילה המדעית לא מכירה בו כחוקר, למרות שכמה חקירות ציטטו את יצירותיו.
הבסיס לחקירתו של גרג ברדן
לברידן יש סרט תיעודי ידוע בשם "מדע הניסים". בסרט הוא מספר את התיאוריות שלו ומצטט שלושה ניסויים תמוהים באמת. הראשון בוצע בשנת 1990 על ידי המדענים הרוסים ולדימיר פופונין, השני בעל אופי צבאי, והשלישי נערך במכון לבמה.
הניסוי של פופונין כלל יצירת ואקום בצינור זכוכית. במציאות, מעולם לא היה ואקום מוחלט. עם זאת, פופונין רצה לחקור את ההתנהגות של פוטונים, או חלקיקי אור, בתוך הצינור.
בהתחלה, הפוטונים התפזרו, ללא סדר. לאחר מכן, החוקר הציג דגימות DNA אנושיות. לאחר מכן התיישרו החלקיקים סביב המדגם הביולוגי. בתיאוריה, זה יוכיח ש-DNA משפיע על העניין סביבו.
ניסויים אחרים של גרג ברדן
לצורך הניסוי השני, החוקרים אספו דגימות של תאי דם לבנים והניחו אותם בחדר מיוחד שבו הם יכלו למדוד אפילו שינויים חשמליים מינימליים. התורם היה בחדר סמוך והתבקש לצפות בסדרה של תמונות וידאו אלימות.
ברידן מציע שבמקביל מדידה את תגובת התורם והשינויים בתאי הדם הלבנים, היה קשר בין השניים. במילים אחרות, נראה כי מה שהאדם הרגיש מתורגם גם למדגם הביולוגי שלו. כביכול, זה מצביע על כך שתאים חיים זיהו זה את זה.
הניסוי השלישי כלל 28 דגימות של שליות אנושיות, שהנסיינים הניחו במיכלים המסוגלים לזהות שינויים חשמליים. ליד כל אחד מהם, היה אדם שעשה מדיטציה. כל אדם התמקד באופן אינטנסיבי בתחושה, חיובית או שלילית. ברידן אומר שה-DNA מתרחב אם מישהו מקרין רגש חיובי ומתכווץ אם הרגש שלילי.
למרות שניסויים אלה עדיין לא הוכחו, אם יוכחו, הם יוכיחו שרגשות משנים חשובים. ברמה המעשית, גרג ברידן מציע שאדם יכול לרפא ממחשבות ורגשות חיוביים. למרות שעבודתו מעניינת, יש עוד דרך ארוכה לפני שהניסויים שלו יוכחו מדעית.
