רנה דקארט: אבי הפילוסופיה המודרנית

לא רק רנה דקארט הוא אבי הפילוסופיה המודרנית, אלא שהוא גם הרציונליסט המשפיע ביותר. בדיוק כמו רוב הגאונים האחרים, הוא התעניין בדברים רבים ושונים. מסיבה זו, הוא העז לתחומים שונים כמו מתמטיקה, גיאומטריה, מוסר, פילוסופיה ואפילו אמנות. הוא היה אמיץ דיו להתעמת עם הפילוסופיה הלימודית שלמעשה עדיין הייתה רווחת בתקופתה ומלאה בדעות קדומות.

נכון לעכשיו, אנשים עדיין מתווכחים על האותנטיות של הגישות שלו. לדברי כמה מחברים, יש צירוף מקרים קיצוני בין עבודתו של רנה דקארט לבין זו של גומז פריירה, הומניסט ספרדי מהמאה ה-16. כמו כן, התזות על השיטה שלו דומות להפליא לאלו של פרנסיסקו סאנצ'ז, שאנשים כינו אותו "הספקן".

אנשים שקלו את צירופי המקרים האלה כמו גם אחרים ביחס לעבודותיהם של אגוסטין דה היפונה ואביסנה. בגלל זה, הם האשימו אותו בגניבת עין. הוויכוח נמשך עד היום ויש מספיק ראיות לספר שחלק מעבודתו של דקארט דומה מדי לזו של קודמיו. עם זאת, הפילוסוף הצרפתי גם תרם תרומות שרבים רואים בהן אותנטיות.

השנים הראשונות של רנה דקארט

רנה דקארט נולד בטוריין, צרפת, ב-31 במאי 1596. אביו היה יועץ בפרלמנט של בריטני ואמו נפטרה זמן קצר לאחר שמלאו לו שנה. מאז, גם סבתו וגם אחות טיפלו בו. הוא תמיד שמר על קשר הדוק עם שניהם.

מגיל צעיר מאוד הוא שאל שאלות על הכל. מסיבה זו, אביו החל לקרוא לו "פילוסוף קטן". בריאותו בשנות ילדותו הייתה שברירית מאוד. כשהיה בן 11, הוא החל ללמוד בקולג' ישועי והתבלט כסטודנט עמוק מאוד. מתמטיקה ופיזיקה היו קלות להפליא עבורו.

בגיל 18 החל ללמוד רפואה ומשפטים באוניברסיטת פואטייה. כשהיה בן 22 עבר להולנד, ארץ שאהב מאוד עד יום מותו. רנה דקארט היה מטייל בלתי נלאה - משהו שגילה על עצמו עם העקירה הגדולה הראשונה ההיא.

חוקר ויוצר מפואר

בין 1618 ל-1648, היה לרנה דקארט את הבמה האינטלקטואלית הפורה ביותר שלו כחוקר ויוצר. בכמה הזדמנויות, הוא הזכיר כי היו לו חלומות מקדימים או חושפניים לעתים קרובות למדי. למעשה, הוא פירש את המסרים האלה כהודעות משמיים. יתר על כן, הוא הניח שהם הכינו אותו להיות מחברה של יצירה אינטלקטואלית חשובה. באחת הפעמים הוא הרגיש שהוא מסוגל לבסס את הבסיס של הגיאומטריה האנליטית בזכות החלומות הללו. ובנוסף, גישת משפט אוילר לפוליהדרונים.

במוקדם ולא במאוחר, הוא הפך לעיון עבור האינטלקטואלים של אותה תקופה. ביתו בצרפת הפך לנקודת מפגש של מדענים ופילוסופים. אין הרבה מידע על חייו האישיים. מצד אחד, יש הטוענים שהוא התאבל על אישה בשנת 1628. מצד שני, עם זאת, יש כמה רמיזות להומוסקסואליות לכאורה שלו.

השיא של עבודתו הגיע עם פרסום השיח על השיטה, בשנת 1637. הוא כינה אותו שיח במקום אמנה, כי הוא חשש להכעיס את הסקולאטיקים ולסיים בדיוק כמו קופרניקוס וגלילאו. הפחד הזה הוביל אותו גם לחיות בהולנד, שהייתה מדינה פתוחה וסובלנית יותר מצרפת.

מותו של רנה דקארט

גם מותו של רנה דקארט היה נושא למחלוקת גדולה. באופן רשמי, הוא מת מדלקת ריאות שבה לקה בשטוקהולם, לאחר שהוזמנה על ידי מלכת שוודיה כריסטינה לארמונה. זו הייתה ההנחה ההיסטורית, עד שבשנת 1980, המומחה הגרמני Eike Pies העלה השערה חדשה. לדבריו, דקארט נהרג עם ארסן.

מאוחר יותר, תיאודור אברט, מומחה נוסף בנושא, אשרר את אותה השערה. על פי מחקריו, דקארט נתפס כפחות מכופר. הכנסייה והסכולסטיים חשדו בגישותיו הרציונליסטיות. הם לא יכלו להבין מדוע הוא נותן לתבונה תפקיד כה בסיסי במבנה האנושי. ככל הנראה, זו הסיבה שהמודה של המלכה כריסטינה נתנה לו מארח קדוש מורעל בארסן.

רנה דקארט סימן לפני ואחרי בהיסטוריה של הפילוסופיה והמחשבה המערבית. תרומותיו היו מכריעות בשיטה האינדוקטיבית, כמו גם במתמטיקה ובפיזיקה. המשפט המפורסם ביותר שלו, "אני חושב, לכן אני קיים", סימן דרך חדשה לראות את האדם והמציאות. עם הפילוסוף הגדול הזה התחיל פרק חדש לאנושות.