תכונות ותפקודים של 6 הרגשות הבסיסיים

יש לנו הרגל ישן, בירושה מהפילוסופיה, להתמודד עם שכל ורגשות כאילו הרגשות יכולים לשנות את ההיגיון. אנו מאמינים שהרגש הוא נהנתני, טרנסצנדנטי ואי-רציונלי. אמונה זו מובילה אותנו לאמונה נוספת: שרגשות אינם משרתים שום מטרה כלל.

עם זאת, זוהי טעות חמורה. לרגשות יש תפקיד חשוב מאוד: הם עוזרים לכוון את ההתנהגות שלנו ולפעול במהירות. הרגשות המשמעותיים ביותר הם מה שאנו מכנים הרגשות הבסיסיים: הפתעה, גועל, פחד, אושר, עצב וכעס.

רגשות בסיסיים אלו הם חלק מההתפתחות הטבעית של כל אדם. הם זהים עבור כולם, ללא תלות בסביבתו של הפרט. באופן כללי, הם תהליכים הקשורים לאבולוציה והסתגלות ויש להם רקע עצבי אוניברסלי מולד. יש להם גם מצב רגשי אופייני הקשור, שאנו יכולים לקרוא לו תחושה.

הפתעה

אנו יכולים להגדיר הפתעה כתגובה שעורר משהו בלתי צפוי, חדש או מוזר. במילים אחרות, זה כאשר מופיע גירוי שהנבדק לא חשב עליו מראש. החוויה הסובייקטיבית המלווה בהפתעה היא תחושה של חוסר ודאות, יחד עם התחושה שהמוח של האדם ריק לחלוטין.

מבחינת תגובות פיזיולוגיות, לרוב אנו רואים ירידה בקצב הלב ועלייה בטונוס השרירים. הנשימה נעשית עמוקה יותר, גובה הצליל עולה, והנושא משמיע קולות ספונטניים.

מטרת ההפתעה היא לרוקן את זיכרון העבודה מכל פעילות שיורית כדי להתמודד עם הגירוי הבלתי צפוי. לשם כך, הפתעה מפעילה תהליכי קשב, יחד עם התנהגות הקשורה לחקר וסקרנות. בהתאם לאיכות הגירוי הבלתי צפוי, שמחה (חיובית) או כעס (שלילי) עוקבים לרוב אחר רגש זה.

גועל

גועל הוא אחד הרגשות הבסיסיים שלמדנו עליהם מעבודתו של דרווין על רגשות בעלי חיים. היא כרוכה בתחושת דחייה או הימנעות מהאפשרות (אמיתית או דמיונית) של בליעת חומר מסוכן בעל תכונות מזהמות. התחושה הסובייקטיבית היא של מורת רוח גדולה ושל סלידה ניכרת מהגירוי הפוגע.

ההשפעות הפיזיולוגיות המרכזיות מתבטאות בבעיות שונות במערכת העיכול לצד בחילות. ישנה גם עלייה כללית בהפעלה בגוף. אנו רואים זאת בעלייה בקצב הלב ובקצב הנשימה, בתגובת מוליכות העור ובמתח השרירים.

הפונקציה ההסתגלותית של גועל היא לדחות כל גירוי שעלול להיות רעיל. בחילות ואי נוחות מסייעים בקבלת הנבדק להימנע מלבלוע דברים המזיקים לגוף. כמו כן, עם הזמן, הרגש הזה קיבל גם אופי חברתי. אנו דוחים גם גירויים חברתיים רעילים.

פחד

זה הרגש שהחוקרים חוקרים הכי הרבה בבני אדם ובבעלי חיים. פחד הוא מצב רגשי שלילי או שלילי. זה כרוך בהפעלה גבוהה המובילה להימנעות ממצבים מסוכנים ולבריחה. חווית הפחד היא של מתח גבוה, יחד עם דאגה לבריאותו ולבטיחותו.

התסמינים הפיזיולוגיים המתואמים מראים לנו עלייה מהירה של הפעלה והכנה לטיסה. פעילות הלב מרקיעה שחקים והנשימה מואצת. הנשימה הופכת רדודה ולא סדירה.

פחד הוא מורשת אבולוציונית שיש לה ערך הישרדותי ברור. רגש זה שימושי כדי להכין את הגוף ולעורר התנהגות הישרדותית מול מצבים שעלולים להיות מסוכנים. בנוסף, זה עוזר ללמוד תגובות חדשות ומגנות.

אושר

מכל הרגשות הבסיסיים, האושר הוא אולי החיובי ביותר. אנו מקשרים ישירות אושר עם הנאה ושמחה. זה מגיע כתגובה לפתרון של מטרה אישית כלשהי או לאחר הפחתת מצב שלילי, למשל. בשל האופן שבו אנו מבטאים זאת, נראה שאין לו פונקציה הישרדותית כלשהי. נראה שזה לא יותר מאשר השתקפות המצב הפנימי שלנו.

עם זאת, אושר הוא אחת ממערכות הגוף שמניעות אותנו לפעולה. זה גם פרס על התנהגות שמועילה לנו. כאשר אנו נוקטים פעולה כלשהי שמגשימה מטרה, מתעורר אושר. הודות לתחושת האושר הזו, נחזור על ההתנהגות הזו כדי לחוות שוב הנאה. זה אולי המניע הטבעי ביותר שיש לנו.

ברמה הפיזיולוגית אנו רואים עלייה בקצב הלב וקצב נשימה טוב יותר. בנוסף לכך, אנו מגלים שהמוח משחרר יותר אנדורפינים ודופמין.

עצב

מכל הרגשות הבסיסיים, עצב הוא כנראה השלילי ביותר. רגש זה כרוך בירידה במצב הרוח וכן בהפחתה משמעותית בפעילות הקוגניטיבית וההתנהגותית. למרות הראפ הרע שמקבל הרגש הזה, הוא ממלא תפקידים חשובים לא פחות, אם לא חשובים יותר, משאר הרגשות הבסיסיים.

מטרת העצבות היא לפעול במצבים בהם הנבדק מוצא את עצמו חסר אונים או אינו יכול לנקוט פעולה ישירה. דוגמה אחת היא אובדן של אדם אהוב. עצב מוריד את רמות הפעילות של האדם, כלומר הגוף המנסה לחסוך במשאבים ולהימנע ממאמץ מיותר.

לעצב יש גם תפקיד של הגנה עצמית. זה יוצר מסנן תפיסתי שמרכז את תשומת הלב בעצמו במקום בגירוי המזיק. והכי חשוב, זה דוחף אנשים למצוא תמיכה חברתית, שתעזור להם לצאת ממצב דיכאוני.

כעס

כעס מתעורר כאשר אדם נמצא במצבים המייצרים תסכול או סלידה. חווית הכעס היא לא נעימה. זה בא יחד עם תחושה מתוחה שמניעה אותנו לפעול. זהו רגש רב-צדדי, ובמקרים רבים, מעורפל. אנחנו אומרים דו-משמעי כי זה לא תמיד מוצדק והאובייקט לא תמיד מזוהה היטב.

ברמה הפיזיולוגית אנו רואים עלייה מוגזמת בהפעלה ובהכנה לפעולה. אנו רואים עלייה בפעילות הלב. גם טונוס השרירים וקצב הנשימה עולים. ישנה גם עלייה משמעותית של אדרנלין בדם. זה, בתורו, מגביר את המתח הקוגניטיבי.

לכעס יש תפקיד אבולוציוני ברור. זה נותן לנו את המשאבים הדרושים לנו כדי להתמודד עם מצבים מתסכלים. כאשר אנו צריכים להתמודד עם איזושהי סכנה או להתגבר על אתגר, הוצאת משאבים אלה כדי להגביר את ההפעלה עוזרת לנו להצליח. אם אנחנו לא מגיעים ליעד שלנו אחרי שהרגשנו כעס, אז אנחנו עוברים לעצב. זה אומר שאנחנו מחפשים לפתור את הבעיה באמצעות כלים אחרים.

בין אם הם חיוביים, שליליים או ניטרליים, לכל הרגשות יש מטרה שעוזרת לנו לשרוד. מצד שני, הם יכולים להיות גם מסוכנים. הם יכולים להביא אותנו למצבים מסוכנים, למשל, או לשלוט בהתנהגות שלנו. במקרים אלה, ויסות רגשי חשוב במיוחד. ויסות רגשי הוא זה שמאפשר להתרחק משליליות כאשר הרגשות עומדים בראש.