ואסילי קנדינסקי, חיים שכולל צבע

"כל צבע חי על פי חייו המסתוריים"
עבודות הילדות שלו חושפות שילובי צבעים מאוד ספציפיים, המושרים מהנחת היסוד שלו: "כל צבע חי על פי חייו המסתוריים".
קנדינסקי היה אמן רוסי. כבר מתחילת הקריירה שלו, הוא יצר אמנות המבוססת על צבע וצורה טהורה. לאחר שנטש את הקריירה במדעי החברה, קנדינסקי חולל לעד מהפכה בעולם האמנות.

ואסילי קנדינסקי היה הצייר הראשון שביסס את אמנותו על אמצעי ביטוי ציוריים גרידא. ואסילי זנח את השימוש בחפצים בציוריו לטובת הפשטה.

קנדינסקי היה אמן רב מיומנויות. הוא לא היה רק צייר אלא גם חרט וסופר. ברחבי העולם, האמן הרוסי הזה נחשב לאחד היוצרים של ההפשטה הטהורה באמנות המודרנית.

לאחר תערוכות אמנות מובילות מצליחות, הוא הקים את קבוצת מינכן רבת ההשפעה Der Blaue Reiter (הרוכב הכחול, 1911-14) והחל להתמסר אך ורק לציור מופשט. סגנונו התפתח מיצירותיו הזורמות והאלמנטריות הראשונות ליצירות גיאומטריות ופיקטוגרפיות.

ואסילי קנדינסקי: ילדות ורקע

קנדינסקי נולד במולדתו רוסיה ב-4 בדצמבר 1866 במוסקבה. הוא נולד לבית עשיר ורב תרבותי.

אמו הייתה מוסקובית, אחת מסבתותיו הייתה נסיכה מונגולית, ואביו היה יליד קיחטה, עיר סיבירית ליד הגבול הסיני. כך, מילדותו, הוא גדל עם מורשת תרבותית עשירה שחלקה הייתה אירופאית וחלקה אסייתית.

משפחתו הייתה עדינה ואוהבת טיולים. בעודו ילד, הוא הכיר את ונציה, רומא, פירנצה, הקווקז וקרים.

לאמו הייתה נטייה מוזיקלית חזקה, ואילו אביו עבד כסוחר תה. עם זאת, כאשר קנדינסקי היה רק בן חמש, הוריו התגרשו.

הילד עבר לאודסה (אוקראינה) לגור עם דודה. שם למד לנגן בפסנתר ובצ'לו בבית הספר היסודי. בנוסף, למד רישום אצל מורה פרטי.

מילדותו ואילך החל להתנסות באמנות. יצירות ילדותו חושפות שילובי צבעים מאוד ספציפיים, המושרים מהנחת היסוד שלו: "כל צבע חי על פי חייו המסתוריים".

נעוריו של קנדינסקי

ב-1886 החל ללמוד משפטים וכלכלה באוניברסיטת מוסקבה. הצעיר המשיך לחוות רגשות ייחודיים לגבי צבע כשהביט בארכיטקטורה החיה של העיר ובאוספי האייקונים.

ב-1889 שלחה אותו האוניברסיטה בשליחות אתנוגרפית (לימוד תרבות) למחוז וולוגדה שבצפון המיוער. קנדינסקי חזר מהמסע הזה עם עניין בסגנונות הפרועים והבלתי מציאותיים של אמנות עממית רוסית לעתים קרובות. באותה שנה הוא גילה את בני הזוג רמברנדט בהרמיטאז' בסנט פטרסבורג והמשיך בחינוך החזותי שלו בטיול לפריז.

לפי עדותו שלו, בשלב זה של חייו, הוא כבר איבד הרבה מההתלהבות המוקדמת שלו ממדעי החברה. עם זאת, הוא המשיך להמשיך בקריירה האקדמית שלו ובשנת 1893 הוענק לו תואר דוקטור.

ואסילי קנדינסקי היה הצייר הראשון שביסס את אמנותו על אמצעי ביטוי ציוריים גרידא
ואסילי קנדינסקי היה הצייר הראשון שביסס את אמנותו על אמצעי ביטוי ציוריים גרידא.

בתחילה, הוא התנגד לנטייתו האמנותית, בהתחשב בכך שאמנות היא "מותרות אסורה לרוסי". לבסוף, לאחר שלימד זמן מה באוניברסיטה, קיבל תפקיד כמנהל מדור הצילום של חברת דפוס במוסקבה.

בשנת 1892 התחתן קנדינסקי עם בת דודתו, אנה צ'ימיאקינה. זמן קצר לאחר מכן, הוא קיבל תפקיד בפקולטה למשפטים במוסקבה בזמן ששמר על טעמו האמנותי בעיסוק משני.

עם זאת, שני אירועים הובילו לשינוי פתאומי בקריירה ב-1896. הראשון התרחש בזמן שהשתתף בתערוכה של אימפרסיוניסטים צרפתים במוסקבה, שהייתה ההתנסות הראשונה שלו באמנות לא-ייצוגית. האירוע השני היה כשהאזין ללוהנגרין של וואגנר בתיאטרון הבולשוי. מנקודה זו ואילך השתנו חייו והקריירה של קנדינסקי.

תחילת הקריירה האמנותית שלו

ב-1896, כשהתקרב ליום הולדתו ה-30, החליט קנדינסקי לנטוש את קריירת עריכת הדין שלו ולעבור למינכן. השפה לא הייתה בעיה עבורו, כי הוא למד גרמנית מסבתו מצד אמו בילדותו.

במינכן החליט להקדיש את עצמו במשרה מלאה ללימודי אמנות. הוא נרשם לאקדמיה לאמנויות יפות במינכן, למרות שחלק ניכר מהלמידה האמנותית שלו היה אוטודידקט.

קנדינסקי הצהיר שיצירתו של קלוד מונה הייתה אחת ההשראות הגדולות ביותר שלו. בציורים של מונה, הנושא שיחק תפקיד משני, כאשר הצבע תפס את הבמה.

זה היה כאילו מציאות ואגדות שולבו. זה היה סוד יצירתו המוקדמת של קנדינסקי, שהתבססה על אמנות עממית ונשארה כזו גם כאשר עבודתו הפכה מורכבת יותר עם הזמן.

בין 1902 ל-1907, האמן היה נווד. הוא ביקר בכמה מדינות שונות, כולל צרפת, הולנד, תוניסיה, איטליה ורוסיה. לבסוף הוא התיישב במורנאו, גרמניה.

במהלך מסעותיו צייר שורה של נופים אלפיניים בין השנים 1908 ל-1910. יצירתו המפורסמת, ההר הכחול, שתיארה במפורש נוף נופי של הטבע באמצעות צבעים, שייכת לתקופה זו.

בניגוד לאמנים אחרים באותה תקופה, השימוש שלו בצבע על קנבס היה יוצא דופן לחלוטין. הוא השתמש בפלטת הצבעים כדי להביע רגשות במקום לתת תיאור מדויק של הטבע או נושאים אחרים.

מינכן וקבוצת הרוכב הכחול

בשנת 1909 הוא הקים והפך לנשיא אגודת האמנים החדשים של מינכן. עם זאת, מחשבותיו הרדיקליות יותר לא השתלבו היטב עם אלה של אמנים מיינסטרים יותר, מה שהוביל לפירוק הקבוצה ב-1911.

זה הוביל להקמת קבוצה חדשה, הרוכב הכחול, עם אמנים בעלי דעות דומות. הקבוצה ארגנה שתי תערוכות ואף פרסמה אלמנך שנתי. אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר קנדינסקי לרוסיה.

"השאיל את אוזניך למוזיקה, פקח את עיניך לציור, ו... תפסיק לחשוב! רק שאל את עצמך האם היצירה אפשרה לך 'להסתובב' לתוך עולם לא ידוע עד כה. אם התשובה היא כן, מה עוד אתה עושה רוצה?"

ואסילי קנדינסקי-

שנת 1910 הייתה מכרעת עבור קנדינסקי ועולם האמנות. באותה שנה, ואסילי קנדינסקי חולל מהפכה בסצנת האמנות עם צבעי המים המופשטים הראשון שלו.

בתקופה זו פרסם את חיבורו "על הרוחני באמנות" באלמנך הרוכב הכחול. בנוסף, קידם אמנות מופשטת ושימוש חופשי בצבעים. עד לאותו רגע, הצבע היה כלי פונקציונלי גרידא בשירות האמן. כלומר, הוא שימש רק כהשלמה לייצוג אובייקט, נוף וכו'. קנדינסקי עשה את הצעד ושבר את השימוש הפונקציונלי הזה בלבד כדי להעניק לצבע חופש מוחלט.

ואסילי קנדינסקי וחזרתו לרוסיה

בסוף המהפכה הרוסית, האמן מילא תפקיד חשוב בקומיסריאט העממי לחינוך (משרד ממשלתי) ובאקדמיה של מוסקבה. עם שובו לרוסיה, הוא שקע בפוליטיקה התרבותית הרוסית. בנוסף, סייע בחינוך לאמנות וברפורמה במוזיאונים מ-1918 עד 1921.

הוא ארגן 22 מוזיאונים והפך למנהל המוזיאון לתרבות ציורית. ב-1920 מונה לפרופסור באוניברסיטת מוסקבה.

בהקדיש פחות זמן לציור, הוא הקדיש הרבה מזמנו ללמד את הידע האמנותי שלו לאחרים. האמן עקב אחר תוכנית המבוססת על ניתוח צורות וצבעים בשיעוריו.

בשנת 1921 הקים קנדינסקי את האקדמיה למדעי האמנות והפך למנהלה הראשון. עם זאת, בסוף אותה שנה השתנה הגישה הסובייטית לאמנות. חברי המכון הרדיקליים דחו את רעיונותיו ואת החזון האקספרסיוניסטי של קנדינסקי על האמנות. חבריו העריכו אותו כאינדיבידואליסט מדי, וכתוצאה מכך הוא החליט לעזוב את רוסיה.

קבלת פנים בגרמניה: תקופת ויימאר

ב-1921 הזמין האדריכל ולטר גרופיוס, מייסד בית הספר לאמנות באוהאוס ויימאר, את קנדינסקי לגרמניה, שנענה להזמנה.

אמן הצבע והאמנות המופשטת מת ממחלת כלי דם במוח בניילי-סור-סיין
אמן הצבע והאמנות המופשטת מת ממחלת כלי דם במוח בניילי-סור-סיין, צרפת, ב-13 בדצמבר 1944.

בשנה שלאחר מכן, ואסילי לימד שיעורי ציור למתחילים וגם לאנשי מקצוע מיומנים. קנדינסקי החל ללמד אותם את תורת הצבע שלו עם היבטים חדשים של פסיכולוגיית הצורה.

ב-1926 הוא פרסם את ספרו התיאורטי השני, " נקודה וקו למטוס". ספר זה תיאר את התפתחותו בלימוד צורות. העבודה הדגישה צורות גיאומטריות: משולשים, עיגולים, חצאי עיגולים, קווים ישרים ועיקולים.

ככל שהוא התנסה יותר עם צבע, עבודותיו עברו שינויים נוספים לאורך זמן. עבודות מתקופה זו הדגישו אלמנטים גיאומטריים בודדים שסללו את הדרך לשימוש בצבעים מגניבים.

ב-1933, כשהנאצים סגרו את בית הספר לאמנות באוהאוס, האמן השתקע בצרפת.

ואסילי קנדינסקי וזמנו בעיר האורות

בפריז הוא גר בדירה קטנה בזמן שפיתח את כישוריו היצירתיים. רוב יצירותיו מתקופה זו כללו קומפוזיציות צבע מקוריות, מדי פעם ערבבו חול עם צבע כדי להעניק לציוריו מרקם כפרי ומגורען.

ציוריו מהתקופה הפריזאית מרהיבים בשימוש שלהם בצבע, עשירים בהמצאה ומקסימים בהומור.

"יצירת האמנות האמיתית נולדת מהאמן: יצירה מסתורית, אניגמטית ומיסטית. היא מתנתקת ממנו, היא רוכשת חיים אוטונומיים, הופכת לאישיות, לנושא עצמאי, מונפש בנשימה רוחנית, הנושא החי של קיום אמיתי של הוויה."

ואסילי קנדינסקי-

ביולי 1937, מלווה באמנים עכשוויים אחרים, הציג את עבודתו בתערוכת האמנות המנוונת במינכן. למרות שהתערוכה הייתה רבת משתתפים, 57 מיצירותיו הוחרמו על ידי הנאצים.

אמן הצבע והאמנות המופשטת מת ממחלת כלי דם במוח בניילי-סור-סיין, צרפת, ב-13 בדצמבר 1944. אבל זכרו מתקיים בעבודתו. הציורים שלו תמיד יהיו נצחיים.

קנדינסקי ממשיך להיות מוערך מאוד על ציוריו ועל היותו אחד מיוצרי האמנות המופשטת. הוא המציא שפה של צורות מופשטות שבה החליף את צורות הטבע.

ואסילי רצה לשקף את היקום בעולם בעל החזון שלו. הוא הרגיש שלציור יש כוח זהה למוזיקה ושהצבעים צריכים להתאים לתנודות של נפש האדם.