התיאוריה של התפתחות הילד מאת מרגרט מהלר

מרגרט מאהלר הייתה אחת מדמויות הפסיכואנליזה שתרמה רבות להבנת המוח הינקותי. היא הייתה רופאה ורופאת ילדים, אבל הניסיון שלה וכמה סיטואציות שבהן הייתה עדה הובילו אותה לנטייה לתרגול אנליטי.

במיוחד, תרומתה הגדולה ביותר של מרגרט מאהלר הייתה לפסיכולוגיה התפתחותית. היא הצליחה להגדיר ולאפיין את השלבים שחווה ילד מלידה ועד לגיל הרך. מערכת היחסים של הילד עם אמו היא בעלת חשיבות עליונה, על פי התיאוריה שלה.

מאהלר התחיל עם התיאוריה של זיגמונד פרויד על ההתפתחות הפסיכו -מינית של הילד כדי להרחיב על מודל זה של התפתחות רגשית. עם זאת, הוא שאב גם מחברים אחרים, כמו סנדור פרנצי ודונלד ויניקוט, כמו גם מהפרקטיקה הקלינית שלו.

ההקשר הראשוני

מרגרט מאהלר נולדה בסופרון (האימפריה האוסטרו-הונגרית) ב-10 במאי 1897. אביה היה רופא יוקרתי שביקש לגדל אותה כמו ילד. הסיבה לכך היא שעולם הידע לא היה זמין לנשים אז. למזלה, אביה לא הסכים לכך והדבר עשה עליה רושם בצורה כזו או אחרת.

הייתה לה אחות צעירה יותר, סוזן, ואמה הייתה עקרת בית מתוסכלת, לא מרוצה מחייה. לרוע מזלה של מרגרט, היה לה חשש מסוים כלפיה והעדיפה את סוזן. סביר מאוד שמצב זה הוליד את התיאוריה שפיתח מאהלר שנים מאוחר יותר.

אביה עודד אותה לנסוע לבודפשט ולהירשם לקולג' בגיל 16. שם היא באה במגע עם חוג בודפשט, הקבוצה הפסיכואנליטית שיצר וניהל סנדור פרנצי, יחד עם מייקל באלינט ואימרה הרמן. היא אהבה רעיונות פרוידיאניים אבל לא הלכה לפסיכואנליזה.

נקודת מפנה בחייה של מרגרט מהלר

בתחילה החלה ללמוד תולדות האמנות באוניברסיטת בודפשט. עם זאת, היא הבינה במהרה שהרוח המדעית שלה חזקה יותר מהדאגות האמנותיות שלה. כך הפנתה את תשומת לבה לרפואה ועברה לאוניברסיטת מינכן, שם השלימה התמחות ברפואת ילדים.

האנטישמיות החלה לתפוס תאוצה באותה תקופה והיא ואחותה נעצרו בשל היותם יהודים. זה אילץ אותה לעזוב לג'נה, שם סיימה את לימודיה בשנת 1922. באותה שנה היא חוותה אירוע שסימן את חייה לנצח.

הכל קרה במרפאת הלילה שבה עבדה מרגרט מאהלר. אדם כלא את בנו הקטן עקב התפתחות לקויה. הילד מת באותו לילה ממש ולא הייתה סיבה רפואית זוהתה המצדיקה זאת. זה נתן השראה למאהלר לחשוב על תפקיד הנפש.

הגלות והעבודה של מרגרט מהלר

ב-1922 נאלץ מאהלר לעזוב את גרמניה ולאחר מכן התיישב בוינה. שם היא עברה ניתוח פיקוח עם הלן דויטש והתמסרה לפסיכואנליזה. בגיל 39 היא התחתנה עם כימאי בשם פול מאהלר, "ילד רע". לאחר מכן, הנאצים פלשו לאוסטריה זמן קצר לאחר מכן. היא ומשפחתה יכלו לברוח לאנגליה הודות לאלמנתו של המשנה למלך הודו, מטופל לשעבר.

לאחר מכן הם עברו לאירופה ואנשים לא קיבלו אותה בזרועות פתוחות. בנוסף, היא ניסתה לגרום להוריה להצטרף אליה, אך הם לא רצו. לאחר מכן, אביה מת ואמה נחטפה על ידי הגסטפו והושמה במחנה אושוויץ, שם נפטרה.

למרות זאת, הקריירה של מרגרט מאהלר החלה להמריא באירופה. היא קיבלה משרת הוראה במכון הפסיכואנליטי של פילדלפיה בשנת 1950. שם היא פיתחה את התיאוריה שלה על התפתחות הילד וגם יצרה שיטה פסיכואנליטית לטיפול בילדים, שכללה את נוכחות האם.

מרגרט חוותה התקפי דיכאון רצופים במשך רוב חייה. עם זאת, האינטליגנציה והמסירות שלה לעבודתה אפשרו לה להתגבר עליה. עבודתה הסבלנית והמתמדת אפשרה לה גם ליצור את התיאוריה הידועה של הפרדה-אינדיבידואציה. לבסוף, היא מתה בזמן שעדיין עבדה באופן פעיל ב-1985, בגיל 88.