אני אוהב אנשים שחושבים חושים שאינם מתגרשים מהיגיון ורגש
אדוארדו גליאנו נהג לומר ש"השפה שאומרת את האמת היא שפה של חישה-חשיבה" ושהאנשים הטובים ביותר הם אלה שמסוגלים לחשוב על ידי תחושה ולהרגיש על ידי חשיבה.
זה הוביל אותו לטעון כי "אני אוהב אנשים שחושבים חושים שאינם מפרידים בין התבונה ללב. שמרגישים וחושבים בו זמנית. בלי להתנתק מהראש מהגוף, וגם לא רגשות מההיגיון".
ככל שאנו עשויים להפריע, אנו פועלים עם הלב שלנו לפי ההיגיון של המוח שלנו ולהיפך. אנחנו שלם, חושבים ומרגישים בו זמנית, וכך אנחנו מתקרבים למציאות.
ניהול מה שאנחנו מרגישים הכרחי כדי לזכור את מה שמגיע לנו
חשיבה חושית היא האופן שבו אנו מתייחסים לאהבה שלנו, לידידות, לאכזבה, לשמחה, למלאכים שלנו ולשדים שלנו. איננו יכולים לשבור את עצמנו לחתיכות נפרדות או להתנתק מהרגשות שלנו מהמחשבות שלנו.
כאשר אנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם מערכת יחסים מסובכת, איננו יכולים לנסות להנחות את עצמנו רק על סמך מה שאנו מרגישים. לפעמים אנחנו צריכים לדחוף חלק ממה שאנחנו מרגישים הצידה כדי לתת ערך רב יותר למה שמגיע לנו.
עם זאת, לרגשות ולרגשות שלנו תהיה השפעה על כל החלטה ואירוע בחיינו (וטוב שכך, כי אחרת, היינו פשוט רובוטים).
רגישות חישה-חשיבה, הבסיס לאמפתיה
יש אנשים עם רגישות פחות או יותר חושית-חשיבה. יש אנשים שחושבים ופועלים לפי האמונה שאם אתה רגיש ותשים לב לרגשות שלך בעולם של היום, נסיבות החיים יטרפו אותך.
לכן יש צורך להרהר, שכן כדי להרגיש חיים וללכת עם הזרם בו זמנית, יש צורך לחשוב ולהרגיש. איך נגדל ילדים אם תמיד נתעדף את ההיגיון? איך אנחנו הולכים לאהוב אם אנחנו נותנים חשיבות רבה יותר להיגיון?
רבים מאמינים שלאפשר להיגיון לבלוט על פני רגשות הוא סימן לחוזק ושהרגשות שלנו והרגישות שלנו הם סימנים של חולשה ושבריריות. שום דבר לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת: השילוב של שני אלה הוא מה שבאמת עושה אותנו נהדרים.
שמירה על פילוסופיית חשיבה חישה היא דרך אחת לאמץ את החיים ואת מי שאנחנו באמת. למעשה, אנשים שחושבים חושים הם אלו שאוספים הכי הרבה כריזמה והיכולת הגדולה ביותר להתחבר עם הסביבה שלהם.
אדם החושב-חושב הוא אדם מאוזן המציע לאנשים אחרים אמון, כוונות טובות, אינטליגנציה רגשית, כוח וכוח לפרוש כנפיים ולתת דרור למטרותיהם.
אנשים בעלי חשיבה חושית הם אלו שמבינים בצורה הטובה ביותר את החשיבות של פרטים קטנים כשמגיע הזמן להתייחס לעולם. הם מבינים טוב יותר שהחיים שלנו חסרי משמעות ללא הקשרים שמאחדים אותנו וגורמים לנו לכבד אחד את השני.
"אנחנו פועלים עם הלב, אבל אנחנו גם מעסיקים את המוח, וכשאנחנו משלבים את השניים בצורה כזו, אנחנו חוששים-חושבים"
-אדוארדו גליאנו-
חגיגת החתונה של התבונה והלב היא הבסיס לרווחתנו
עלינו להודות לזמן, שהראה לנו שדברים טובים יכולים לקרות בכל עת, לפעמים בידי הרגשות שלנו ולפעמים מחבק את ההיגיון שלנו.
זו הסיבה שכל כך חשוב לנו לא להתנתק מהיגיון מרגשות, שכן שניהם נחוצים להבנת העולם ומה שקורה לנו, כמו גם לקבלת החלטות.
מוח החושי-חושב מאפשר לנו לשתף פעולה עם הסביבה שלנו ולהתחבר לאחרים כדי להפוך כל מערכת יחסים מספקת יותר. עם זאת, לא תמיד אנחנו יודעים איך לאזן את הדברים.
מוח חברתי טוב הוא זה שמאזן בין שכל ורגש, שכן אף אחד מהם אינו טוב, גרוע או עדיף. ללא רגישות רגשית, איננו יכולים להבין עולם הבנוי על בסיס התבונה או להיפך.
במציאות, לחשוב בלי להרגיש (או להיפך) זה לראות בלי לראות, להקשיב בלי להקשיב, לאהוב בלי לאהוב, ולחיות בלי לחיות. וזה בלתי אפשרי כמו קיומו של חיוך מושלם וכנה ללא הרגשה של שמחה אמיתית.
