אני שומר לעצמי את הזכות להתמודד עם השדים שלי
אני שומר לעצמי את הזכות להיות עצוב, להרגיש רע כי זה לא הוגן או כי משהו לא הולך כשורה. אני מסייג את זה כי עשייה אחרת מפעילה לחץ ומדכאת אותי. אלה השדים שלי והם לא באמת כל כך מרושעים. הם מבקשים ממני להבין אותם ולהגיד לי שמה שאני מרגיש זה חיים ושכדור הארץ הוא גן העדן שאני רוצה לעשות ממנו.
" לאהוב זה לסבול. כדי להימנע מסבל, אסור לאהוב. אבל אז אדם סובל מאי-אהבה. להיות מאושר זה לאהוב. להיות מאושר, אם כן, זה לסבול."
סוניה, באהבה ובמוות, מאת וודי אלן.
לך ולי יש שדים
תאר לעצמך שיש מישהו שאומר לך שאתה יכול להיות עצוב, שזה נורמלי, ולמעשה אתה צריך להיות עצוב מדי פעם. תאר לעצמך שהאדם הזה הוא אתה, מקבל את הרגשות שלך וצועק לכל העולם שלא היה לך יום טוב פשוט כי לא כולם יכולים להיות טובים.
האמת היא שבעולם שלנו היום, נראה שאנחנו מחויבים להרגיש טוב ולהימנע מסבל. הם משכנים את זה כבלתי נורמלי, שלילי ורחוק מכל חיים שאנו יכולים להבין כממלאים.
למעשה, נראה שהרגשה רעה אינה עולה בקנה אחד עם האמונה במה שהחברה מחשיבה כחיים בריאים ומאושרים. באותו אופן, אם מישהו עולה בדעתו לומר " אני מרגיש רע אבל אני מסתדר", אנשים מסתכלים עליהם בצורה מוזרה ומנסים להבין מה לא בסדר בהם.
נפלנו בפח של דרישה לאופטימיות מוגזמת של חיינו. מעולם לא למדנו את ערך הסבל.
השדים שלי ושלכם נלחמים נגד מבול האמירות החיוביות וכרזות המוטיבציה שמאלצות אותם לחפש מפלט, להתחבא מאחורי קיר נייר ולהאכיל מהדחקה. העצוב והשלילי גם צריכים את מקומם בחיינו כי אחרת, הם יתפוצצו ויחנוקו אותנו. אין לנו יותר את הזכות אפילו להזעיף פנים כשמשהו מפריע לנו. די להיכנע לרודנות ולדיקטטורה של אופטימיות מוגזמת!
אני לא רוצה שיאלצו אותי להיות תמיד שמח כי העצב שלי הוא הדבר היחיד שגורם לי להעריך את האושר והשמחה שלי וכי הוא אומר לי כשמשהו לא הולך כשורה ושאני צריך לדאוג. אם אף פעם לא הייתי עצוב, לא הייתי יודע להעריך מה זה לא להיות. במובן הזה, האושר הוא אנוכי יותר וגורם לי לחשוב שהכל בסדר, ומקצר את הזמן שאני צריך להגיב אם הדברים באמת לא כך.
אני לא רוצה להיות אדם פסימי או מלנכולי וגם לא רוצה שתגעיפי בי, תקראי לשדים שלי מדכאים, כי הדבר היחיד שאני עושה זה לחיות את החיים, לקבל שימי יש הרבה ניואנסים, ככל הנסיבות כמו אני מוצא את עצמי בפנים.
אז ההגנה על השדים שלי נותנת לי שתי חלופות: לקבל את עצמי או לדחות את עצמי. אם אקבל את העובדה שהם קיימים, הם לא יגרמו לי לסבול מהמאמץ להתחמק מהם או מהתסכול מהעובדה שהם תמיד מוצאים אותי ומחבקים אותי חזק יותר ויותר, ומשאירים אותי חסרת נשימה. זה רע .
זו הסיבה שאני מעדיף להמשיך ולפנות להם מקום ולהזמין אותם להאיר את דעתי מדי פעם, כי הם כנים כשאני נותן להם להיכנס והם אומרים לי שכדאי להילחם כי שווה להיות מאושר.
כי המוטו " צריך להרגיש טוב כדי להיות מאושר" הוא לא המוטו שלי. אני מעדיף להבין שעצב ואושר חיים זה לצד זה וצריכים אחד את השני ושבריא יותר " לחיות במחשבה שארגיש טוב, גם אם אני מרגיש רע לפעמים". כי התגובה שלי לשדים שלי תלויה בפתיחה שלי לחלק טבעי מהחיים.
כי מול הסופרמרקט של ההצדקות והמתכונים כמעט לכל דבר, השדים שלי צועקים עלי עד שהם מצליחים לפגוע בנפשי במחשבה שלעולם לא אמצא הגשמה כי אני לא יודע איך לחיות את הרגע או לא מתחשק לי מחייך מרגע שאני קם ועד שאני הולך לישון.
מסיבה זו בלבד, אני שומרת לעצמי את הזכות להשתמש בעצב שלי כשזה מוצא חן בעיני, כי השדים שלי מסרבים ליפול למלכודת שגורמת להם לגדול, כי השדים שלי אוהבים אותי ולא מנסים לפגוע בי. הם פשוט מחבקים אותי מדי פעם בלי שאני אלחם כדי להזכיר לי שאני חי.
