מראה שחורה: "צלילה באף" והדה-הומניזציה של העתיד

מראה שחורה היא פנינה נדירה בטלוויזיה. במקום לתת לנו בריחה מהמציאות, הסדרה מאלצת אותנו להיות ביקורתיים יותר כלפי המציאות היומיומית שלנו. כל פרק הוא ייחודי ואין קשר ביניהם. לכן, אין סיבה לצפות בהם לפי הסדר או לצפות במופע הזה בבולמוס במשך שעות. כמו כן, חלק מהפרקים קשים לעיכול.

במאמר זה, אנו חוקרים פרק במראה שחורה מהעונה השלישית של הסדרה שכותרתה "Nosedive". למרות שזה עתידני, זה שיקוף של העולם שבו אנו חיים היום. זו לא הפעם הראשונה ש-Black Mirror עושה זאת. היוצר צ'רלי ברוקר אמר יותר מפעם אחת שההשראה שלו לא מגיעה מפנטזיה אלא מתופעות של ימינו.

"חוטם" מזכיר לנו במפורש שהמדיה החברתית פלשה לחיינו. זה פותח את עינינו עד כמה מסוכן ולא אמיתי זה יכול להיות.

בכיכובו של ברייס דאלאס הווארד בתור לייסי, "Nosedive" מתרחש בעולם מושלם שבו הכל בהיר ובצבע פסטל, כולל הבגדים, הבתים והרהיטים. הכל נעים ואידילי בעתיד הלא רחוק הזה. עם זאת, עולם מדיה חברתית אפל מאוד מסתתר מאחורי השלמות שלו.

"לצלול"

הסיפור של "צניחה באף" מתרכז סביב לייסי והאופן שבו היא מציגה את החברה הזו שבה אנשים מקבלים ניקוד באפליקציה שדומה מאוד לאינסטגרם. באפליקציה הציון הנמוך ביותר הוא 0 והציון הגבוה ביותר הוא 5. מקומך בחברה נקבע לפי איך אחרים מדרגים אותך באפליקציה. אם הדירוג שלך מספיק גבוה, אתה יכול לקבל עבודה טובה יותר, לקנות בית ולקבל גישה להטבות רבות אחרות.

מה יקרה אם ניקח ברצינות את כל מה שאנחנו רואים באינסטגרם? מה יקרה אם נתחיל לסווג אנשים לפי הפופולריות שלהם ברשת חברתית?

מראה שחורה מזכירה לנו את הכיעור החבוי של החברה. זה גורם לנו להתמודד עם האמיתות שלעתים קרובות אנו מתעלמים מהן. אם לא ראית את הפרק, כנראה שתפסיק לקרוא. לכתבה הזו יש הרבה ספוילרים.

מאחורי הצעיף

אנחנו נכנסים לפייסבוק, אינסטגרם, טוויטר או בכל אחת מרשתות המדיה החברתיות האחרות שקיימות מדי יום. ברור לי שרשתות חברתיות הפכו לחלק מהחיים שלנו. הם מאפשרים לנו להראות לעולם מה אנחנו רוצים להיות, לא בהכרח מה אנחנו. ברשתות החברתיות, אנו מציגים את חיי היומיום שלנו כאידיאליים.

במראה שחורה, אנשים משתמשים בכוכבים כדי לדרג אותך מ-0 עד 5. זה מאוד דומה ללייקים באינסטגרם. ההבדל העיקרי הוא שהרייטינג הוא בעצם נקודות חברתיות. הם חורגים מעבר לרשת החברתית וקובעים איך החיים שלך נראים בעולם האמיתי.

לייסי היא צעירה פופולרית שיש לה עבודה טובה. עם זאת, מכיוון שהיא לא נמנית על האליטה, החיים שלה יכולים להיות הרבה יותר טובים. היא מרותקת לחלוטין לרשת המדיה החברתית ונחושה להשיג רייטינג טוב יותר כדי שתוכל להפוך לאחת מהאליטה של החברה.

כדי להגשים את מטרתה, היא מנסה למשוך את תשומת לבה של חברת ילדות ותיקה, נעמי. נעמי היא צעירה יפהפייה עם חיים מושלמים שעומדת להתחתן. היא אחת מהאליטה, כמו גם כל החברים שלה. לייסי מניחה שאם היא תוכל לקבל רייטינג גבוה מנעמי ומכל חבריה, יהיו לה את החיים שהיא רוצה.

דירוגים ומעמד חברתי

דירוגים יכולים להיות פומביים או אנונימיים וההשלכות של דירוג גרוע עלולות להיות הרסניות. מסיבה זו, כולם בעולם הזה מנסים להתנהג על פי כללים לא נאמרים. אנשים אדיבים מדי ומעמידים פנים שהם "מושלמים".

בואו נחשוב על אינסטגרם ועל האנשים שאנחנו עוקבים אחריהם. החשבונות הפופולריים ביותר מלאים באושר מזויף וביופי מושלם עד כאב. למרות שאנו משתמשים במספר אינסופי של מסננים על התמונות שלנו ובוחרים בקפידה את כל מה שאנו מפרסמים, איננו יכולים לרצות את כולם כל הזמן.

ב"Nosedive", כולם צריכים להיות מושלמים ותמיד לשים את מיטב כף רגלו מכיוון שהרייטינג הזה קובע את המעמד החברתי האמיתי שלהם.

במראה שחורה, כולם ידידותיים ונחמדים אחד לשני. עם זאת, זה לא אמיתי בכלל. זו אנוכיות טהורה. הם לא מתנהגים כך כי הם באמת רוצים לרצות או לעזור לאחרים. הם רק רוצים לשפר את הדירוג שלהם.

נעמי מבקשת מלייסי להיות עוזרת הכבוד שלה בחתונתה. לייסי מקבלת ללא היסוס למרות האזהרות של אחיה. הוא מזכיר לה כמה מהדברים הפוגעים שנעמי עשתה לה בעבר. אבל לייסי מאמינה שהיא צריכה ללכת לחתונה ההיא כי היא תהיה מלאה באנשים עם דירוג חברתי גבוה מאוד. אם יתנו לה דירוגים טובים היא תוכל להגיע לדירוג של 4.5 ולהצליח לממן את הדירה שהיא רוצה.

אבל נעמי לא מזמינה את לייסי כי היא חברת ילדות טובה שלה. היא מזמינה אותה כי היא חושבת שזה עשוי להיות משעשע שיש אדם בדירוג 4,2 בחתונה שלה. אף אחד לא אמיתי. אף אחד לא חושב על אף אחד אחר.

יצירת עבדים

הדאגה הקיצונית הזו מהתדמית שלנו ומה שאנחנו משליכים על עצמנו לעולם מזכירה לנו את המציאות שלנו. "חוטם" בוודאי מזכיר לנו מצבים שחווינו.

כולנו רוצים לשתף תמונות של ארוחה טעימה, בילוי נהדר עם חברים, טיול בלתי נשכח, כוס קפה פשוטה... עם זאת, לפני שאנחנו מפרסמים משהו, אנחנו חושבים על זה קודם. אנחנו חושבים מי יראה את זה ומה יחשוב.

בחברה המודרנית, הטכנולוגיה מחליפה את האנושות שלנו לאט לאט. למרבה המזל, עדיין יש לנו חללים קטנים שבהם נוכל להיות עצמנו.

יש אנשים שאפילו מחקים אחרים. אבל האם זה מה שאנחנו באמת רוצים? לאורך הפרק, אנו רואים כיצד לייסי מותנית ביותר. היא לא בוחרת את האוכל שהיא אוהבת. היא בוחרת רק באוכל מקובל חברתית. היא לא אוהבת את העוגיות שמגיעות עם הקפה שלה, אבל היא מעמידה פנים שכן. במציאות זו, כל אחד חייב לקיים אינטראקציה עם אחרים בצורה מזויפת ביותר. הם לא יכולים לנהל ויכוחים עם אחרים כי הם לא רוצים להסתכן בהורדת הציונים שלהם.

מראה שחורה והמציאות שלנו

מראה שחורה טובלת אותנו בצורה מופתית בכדור מסכות מודרני של פילטרים מהחיים האמיתיים שבו הכל בצבע פסטל ומושלם אבל אף אחד לא באמת שמח. אף אחד לא יכול לחיות כך. אי אפשר להיות מאושר כל הזמן ואי אפשר לאהוב את כולם והכל.

לחץ חברתי מהאפליקציה הקיצונית הזו, יחד עם ההזמנה לחתונה, גורם ליייסי להיות אובססיבי לגבי הפופולריות שלה. סדרה של אירועים בלתי צפויים גורמת ללייסי להיות עצמה ולבסוף להוריד את המסכה. לייסי הופכת שוב לאנושית.

זה אנושי להיות בעל רגשות אינדיבידואליים ולא להרגיש את מה שכולם מרגישים. בני אדם מבטאים כעס, תסכול, עצב ומגוון רגשות אחרים. אבל בעולם המושלם שבו חיה לייסי, בני אדם לא מראים רגשות. הנפילה של לייסי היא לא פחות משחרור. למרות שהיא מסתיימת בכלא, היא סוף סוף משוחררת.

חומות הכלא לא מדכאות אותה, החברה כן. ברגע שהיא נאלצת להניח את החברה בצד, היא יכולה סוף סוף לצרוח ולשחרר את כל התסכולים שלה. סוף סוף היא יכולה להיות היא עצמה. בסצנה האחרונה, לייסי "איבדה את דעתה" ואת הטלפון הנייד שלה. היא נכנסת למשחק צרחות מספק מאוד עם בן זוג לכלא. זו סצנה משחררת ומעוררת תקווה באופן מפתיע. אין בית סוהר גדול מזה שאתה עושה לעצמך. עבדות מתחילה בעולם דה-אנושי.